דבר אליהו (קלאצקין) קצו

דאסור ביין הרשות אסר גם ביין של מצוה, הא על שבועה לא חל רק בכולל שנזירות הוא שלשים יום מיגו דחל למחר היכא דליתא איסור קמא אסור גם היום, והרי הרמב"ם ס"ל דאף לקיים המצוה לא הוי כולל כמו שלא אוכל היום ושלא אוכלנה ומכש"כ לבטל המצוה לא אמרינן כולל כהאי, וע"כ דיש כולל אחר ומאי זה תגלחת וטומאה וא"כ נדחה לפי"ז כל דברי השעה"מ

יב) אכן כשנתבונן בדברי הרמב"ם נחזה דלא לבד שלא יהי' סתירה לדברי השעה"מ אלא שגם ראי' יהי' דהכולל בנזיר הוא רק משום מיגו דאסור ביין של רשות אסור ביין של מצוה, דאי נימא דהכולל הוא תגלחת וטומאה, מאי קאמר הרמב"ם כיצד מי שנשבע שישתה היום כו' הא אף אי אמר שישתה כל שלשים יום, ואח"כ נדר בנזיר חל משום כולל דתגלחת וטומאה, אלא ע"כ צ"ל דמשום תגלחת וטומאה לא אמרינן בה כולל, דהא הדין הוא בנזירות לא הוי לחצאין לכו"ע בין לרבנן דס"ל באם נזר באחת נזיר בכולא. ובין לר"ש באם נזר באחת לא הוי נזיר כלל בין כה וכה לא מצינו דהוי נזירות לחצאין על דבר אחד ואם יהי' מציאות דעל דבר אחד לא יכול הנזירות לחול, דאז אף אם פירש דיזיר מכולא לא הוי נזיר כגון שנשבע על היין ואח"כ קיבל נזירות דאאחע"א, לא חל נזירות על היין, וא"כ גם על תגלחת וטומאה לא הוי נזיר דאין נזירות לחצאין, ותלי זה בזה ואגודים יחד כנ"ל, וא"כ איך נימא כולל מיגו דחל על תגלחת וטומאה חל על השבועה, דהא כל זמן שלא חל על היין לא חל על תגלחת וטומאה, ולא דמי לשאר כולל כגון שבועה שלא אוכל נבלות ושחוטות, דעל השחוטות חל אף אי על נבלות לא חל, לכך שפיר אמרינן כולל, מגו דחייל על שחוטות חייל על נבלות, אבל לא כן כולל דנזיר מתגלחת וטומאה, דאם לא חל על היין, גם עליהם לא חל, ומצאתי סברא זו במנחת חינוך מצוה שס"ט עיי"ש וא"כ ליכא למימר כולל כהאי, ומוכרח לאמר רק הכולל מצד אחר שיחול על היין של מצוה, ואז יחול גם על תגלחת וטומאה, ולכן מצייר הרמב"ם כיצד דאמר שבועה שאשתה היום דזה לא מטעם כולל דהא הרמב"ם לא ס"ל כולל אם לא באו ביחד אף אם הוי לקיים המצוה. ואי הי' מצייר דאמר שבועה שאשתה שלשים יום, הו"א דיש בזה כולל מתגלחת וטומאה אשר באמת אינו כולל כמ"ש, דכ"ז דלא אסר ביין מטעם נזיר, לא אסר מטעם נזיר בתגלחת וטומאה,] ואשמעינן הרמב"ם במה שכתב דנשבע שישתה היום דלא הוי בזה שום כולל לא מתגלחת וטומאה ולא משום מיגו דמיתסר ביין של רשות במה דנזירות איתוספא ימים יותר על השבועה, כיון דלא באו ביחד וכבר כתב הרמב"ם בהלכות שבועות דלא הוי כולל בכה"ג, ורק מה שנאסר הוא משום דאף בכל דוכתי כה"ג לא חייל אבל בנזיר הוי חידוש וחייל מטעם הקרא לר"ש מיין ולרבנן מושכר דאשמעינן תרתי, ועיין בכ"מ הכא די"ל ג"כ דלפי הגמ' אשמעינן הקרא חידוש בנזיר דחייל אף בלא כולל

יג] ועתה נבא ליתר ההערות של שעה"מ שם. שהקשה על תשו' ר"ש כהן ח"א סימן פ"ב שהביא השעה"מ בקיצור ואנכי מעתיק דבריו כלשונו של רש"כ דהיכי דאחד נשבע לחבירו לשרת אצלו שנה ואח"כ הלך ממנו ונשכר לשני ונשבע לשרת אותו שתי שנים, כתב ר' שלמה כהן הנ"ל, דכיון דעל משך השנה נשבע לשרת לראשון לא חל השבועה להשני גם על השנה השני', ולא דמי לנשבע שלא אוכל תאנים ואח"כ נשבע על תאנים וענבים דחייל השבועה השני' על ענבים אף דעל תאנים לא חייל, ונימא ג"כ הכא אע"ג דלא חייל השבועה שנשבע להשני על משך זמן הראשון, חייל מיהו מכאן ולהבא, דשאני גבי שלא יאכל תאנים שאפשר לקיים שבועות תיכף ב עה שנשבע על ענבים, אבל בנידן דידן שבאותה שעה אי אפשר לקיים שבועתו כלל עכ"ל וכתב השעה"מ אשר פלא מדוע לא הביא שתלוי בשיטת הראשונים הרמב"ם והראב"ד פ"ד דשבועות גבי שבועה שלא אוכל היום ושבועה שלא אוכלנה דהדין של הר"ש כהן ז"ל הוא רק לדעת הרמב"ם ולא להראב"ד דהוי מיגו ולפחות חל על זמן השני

איברא דלפי מה שביארתי לעיל דלהרמב"ם ג"כ חייל על זמן השני ורק דלא הוי כולל, א"כ ביותר הי' להקשות דלא אתי לשום אחד מהם, אך לפי האמור עד כה ניחא קושית השעה"מ, ולכו"ע לא חייל אף השבועה השני' על הימים מאז שכלתה שבועה הראשונה, דכל פלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא אם הי' שבועה על שבועה לקיים הדבר כמו לא אוכל היום ולא אכלנה, דהא אף דנימא דלא הוי כולל כפי סברת הרמב"ם עכ"ז השבועה נתפסה כמ"ש הגמ' יבמות אף לר"ש יש שני שבועות לקוברו בין ר"ג, ובגמרא שבועות שם ונדרים י"ח דחיובא היא דליכא אבל שבועה מיהו איכא דאי אית לי' רווחא חייל, ולכך ס"ל אף להרמב"ם דעל יום מחר חייל כיון דלא בטלה דיבורו ואף על ראשונה תפיסה מה מיהא איתא, ורק כולל לא הוי לשיטת הרמב"ם דאימת הוי המיגו בעת שליתא איסורא הראשון, ואז הלא כלתה השבועה הראשונה ולא הוי ביחד ולא אמרינן מיגו למפרע, והראב"ד ס"ל כיון דחלות השבועה הראשונה מיהו הוי ונתפס מה אמרינן גם כולל ומגו לי פרע, אבל אי הי' השבועה השני' לבטל הראשונה שלא נתפס כלל ובטל הדיבור א"כ מלבד דלא אמרינן מיגו למפרע לבטל, גם כל השבועה השני' נתבטל משום דבטל מקצתה מה שנשבע על הראשונה וכולל לא הוי דלא הוי ביחד ומיגו למפרע לבטל המצוה לא אמרינן. לכך גם השבועת השני' אף אחר כלות הראשונה לא חייל כלל דבטלה לגמרי

יד] ואתי שפיר הא דנידון הר"ש כהן ז"ל דהתם הא השבועה השני' לבטל המצוה וא"כ אף להראב"ד לא הוי כולל כיון דלא באו ביחד ומיגו למפרע לא אמרינן לבטל המצוה, ובעת השבועה השני' הי' על שבועה הראשונה בטל ולא נתפס כלל, א"כ בטלה כלה ואף לאחר שכלתה זמן הראשון לא חייל דבטלה כל השבועה ולכו"ע הדין כן ולא תלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד, ונוכל עוד לדחוק ולהעמיד כוונה זו בדברי הר"ש כהן ז"ל מה שמחלק מנשבע שלא יאכל תאנים ואח"כ תאנים וענבים דחייל לפחות על ענבים משום דאפשר לקיים שבועתו וא"כ יש חלות השבועה וחייל ג"כ על ענבים אבל הכא א"א חלות השבועה ובטל כל השבועה, וממילא ניחא הערות השעה"מ שם שכתב שממרן הב"י רל"ט יש סתירה לר"ש כהן ז"ל דקאמר הב"י על הא דכתב הטור שאם אמר שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום ואח"כ שלא אוכל כ"ב יום דאסור לאכול מ"ב יום וכתב מרן הב"י ז"ל דמשמע דסגי כ"ב יום עיי"ש והקשה השעה"מ כיון דלדעתו אינו אסור אלא בכ"ב יום איך כתב זה פשוט דשבועה שניה חיילא הא במחלוקת שנוי' דלדעת הרמב"ם ז"ל לא חיילא כיון שבעשרים יום אין כאן תוספות, ולדעת הראב"ד חייל ואיך כתב דבכ"ב יום סגי דמשמע דליכא מאן דפליג, ואם נאמר דלדעת הרמב"ם ס"ל מרן הב"י דאף דבאותו יום לא חייל, שבועה שני' חיילא שפיר אשאר ימים, אפשר לומר דמשו"ה