דבר אליהו (קלאצקין) קצה

אמר סתם לאכול מצה כוונתו מצת מצוה שיוצא בה ידי חובת אכילת מצה דאם לא כן הוי בלא"ה כולל שאסר במצה שאינו יוצא ידי חובת מצת מצוה, שיש הרבה אופנים כמבואר בהרמב"ם ה' חו"מ פ"ו עיי"ש, וע"כ דכוונת הנשבע הי' על מצה הראוי', שע"כ כותב הרמב"ם כולל אחר מה שחלה על שאר הימים, ולכך כותב דבפירוש שנה או שתים ומתורץ קושית הכ"מ הכא, והלח"מ בה' נדרים עי"ש]

אמנם ההכרח לתרץ הגמ' דשבועות דהכי פירושו דאם אמרינן דבעינן דאיתא בלהבא הכונה דבאופן זה שנשבע היום על לשעבר יהי' יכול לישבע בלהבא, וא"כ על לא הנחתי תפילין היום לא יכול לאוקמי על שבת דיהי' יכול לישבע לא אניח הא פירש התוס' בטוב דמאי חידוש אשמעינן, וכוונתו דכיון דקאמר המשנה לא אכלתי אם יהי' לא הנחתי בשבת למה לכפול תרתי ע"כ רק משום איזה חידוש דלא בעינן להבא, וע"כ מיירי דנשבע בימי החול, וע"ז אם ישבע על ימי החול בלהבא לא חייל דהוי לבטל המצוה, וא"כ סרה קושית השעה"מ דדלמא נשבע בכולל דלא אניח בחול ובשבת, דע"ז האופן הא גם להראב"ד לא חייל, כיון דתחילה הוי ימי החול האסור והוי לבטל המצוה לא אמרינן כולל בכה"ג דלא באו כאחד ויהי' מיגו למפרע לבטל המצוה, וגם על אח"כ זמן ההיתר לא חייל דבטל כל הדיבור לגמרי

ט] והנה השעה"מ שם כתב על קושית הכפ"ת שהקשה על הא דנזיר דף ד' ע"א דקאמר על הא דאמר רבא דאיצטריך לר"ש לאסור יין של מצוה כיין הרשות מקרא מיין היכא דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר אתא נזירות וחיילא על שבועה, ופריך הגמ' ורבנן נמי הא מבעי לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות, ומתרץ הגמ' מאי ושכר שמעת מיני' תרתי וכו' והקשה הכפ"ת מאי פריך הגמ' לרבנן נמי הא רבנן דר"ש בעלמא ס"ל דאיסור חל על איסור בכולל א"כ לא איצטריך קרא דמיגו דחייל על יין הרשות חייל נמי איין דמצוה, וכתב השעה"מ ע"ז דלפמ"ש י"ל דאיצטריך אפילו בנשבע שבועה שאשתה היום וחזר ואמר הריני נזיר דלא מקרי כולל כיון דבזמן האיסור ליתא לאיסורא קמא כו' אמנם אכתי קשה לדעת הראב"ד דס"ל דבכה"ג אמרינן מיגו וחייל עכ"ל

ועיין בתשו' שג"א סי' ס' וס"א, ובתומים סי' ע"ג סק"ד בשם החו"י דהקשו על הגמ' הא דפריך ורבנן נמי כמו שהקשה הכפ"ת דהא לרבנן דר"ש ס"ל דאחע"א בכולל לא איצטריך קרא עיי"ש ולפמ"ש השעה"מ ניחא, אולם מה שנשאר השעה"מ בקושיא לדעת הראב"ד לפמ"ש דלהראב"ד נמי היכי דלא הוי הכולל ביחד רק אחר דליתא לאיסור קמא לא אמרינן כולל ומגו למפרע לבטל המצוה, א"כ גם להראב"ד ניחא דהכא דמוקי שאמר השבועה שאשתה ואח"כ נדר בנזיר א"כ הוי לבטל המצוה, ואי אמר שבועה שאשתה היום א"כ לא הוי הכולל ביחד לא אמרינן מיגו למפרע לבטל המצוה כמבואר לעיל

י] ועפ"י המבואר ניחא שפיר התוס' בנזיר שם ד"ה ולר"ש שכתבו על אבע"א שאמר הגמ' דר"ש לית לי' אחע"א כו' וז"ל ואי לאו קרא הכא הוי אמינא היכי דנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר לא חייב על נזירות קמ"ל כו' דאם נשבע שלא לשתות כוס זה ונדר בנזיר כו' דלקי תרתי כו' ולא תימא כדאמר רבא לעיל שבועה שאשתה אלא תוכל לתרץ אפילו שבועה שלא אשתה כדפרשתי לעיל עכ"ל ולכאורה מאי דוחקי' להתוס' לאמר דהגמרא חזר מאוקימתא דשבועה דאשתה לשבועה שלא אשתה, ולענ"ד י"ל דהא דחיק להתוס' לאוקמא דהגמ' חזר מאוקימתא קמייתא, די"ל דהתוס' ס"ל כהראב"ד דאם לקיים המצוה אף דלא בא הכולל ביחד אמרינן מגו למפרע, ורק אם הי' לבטל המצוה לא אמרינן כולל בכה"ג היכי שלא בא ביחד ולא הוי מיגו למפרע לבטל המצוה, וא"כ מעיקרא לפי הס"ד דהגמרא תפס דגם ר"ש אית לי' איסור חל על איסור, א"כ אם יש כולל לא איצטריך קרא כמו שהקשו האחרונים על הגמ' דפריך לרבנן נמי, כיון דאית להו אחע"א לא צריך קרא, כמו כן יהי' הקושיא על ר"ש השתא לפי הס"ד, דהא הוי כולל, ועל כרחך מוכרחין אנו לאוקמא הא דאצטריך קרא לר"ש באופן דלא הוי כולל כלל, ואם נשבע שלא אשתה היינו צריכין לאוקמא דנשבע שלא אשתה לעולם דאז לא הוי כולל כלל, דאי נשבע שלא אשתה היום ואח"כ קבל נזירות הא הוי כולל לשיט' הראב"ד דנזירות הוי שלשים יום ולקיים המצוה הא אית לי' להראב"ד דאמרינן כולל כה"ג אף דלא בא ביחד כמו שלא אוכל היום ושלא אוכלנה, ובאופן כזה א"כ מאי איצטריך קרא אף לר"ש, לכך מוקי רבא דאמר שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר דבזה אין נפ"מ בין שאמר שאשתה סתם או אשתה היום אף דנזירות הוי שלשים יום ולמחר יהי' המיגו עכ"ז לא הוי כולל כלל אף להראב"ד דהא לבטל המצוה אם לא בא הכולל בב"א לא אמרינן מיגו למפרע, וכיון דאוקמא באופן דלא הוי כולל כלל, ורק הכא בנזיר אשמעינן לר"ש קרא דאף דלא הוי כולל חייל, וזה חידוש בנזיר, וא"כ ניחא נמי מאי דפריך הגמרא לרבנן נמי הא מבעי' לי' לאסור יין מצוה כיין הרשות משום דאוקמינן דהכא לא הוי כולל כלל, ובלא כולל גם רבנן ס"ל דלא חייל, ורק הכא בנזיר ס"ל לר"ש דהקרא אשמעינן חידוש זה דחייל א"כ לרבנן נמי איצטריך האי קרא לאשמעינן חידוש זה ובזה סרו כל קושיות האחרונים על פרכת הגמ' ורבנן נמי, דהגמ' פריך שפיר כמ"ש. אבל למסקנא דמסיק הגמ' ואבע"א ר"ש לית ליה אחע"א אף בכולל, וא"כ שפיר נוכל לאמר דהא דא דאיצטריך קרא לר"ש לחדש לאסור יין מצוה כיין הרשות באופן היכי דהוה כולל, דבעלמא לית לי' לר"ש איסור חל על איסור אף בכולל והכא בנזיר חידש לנו הקרא דחל בכולל לכן כתב התוס' שפיר דהשתא נוכל לאוקמי היכי שנשבע שלא לשתות ושוב הזיר בנזיר, והכוונה שנשבע שלא לשתות היום ואח"כ שהזיר בנזירות שהוא ל' יום א"כ הוי כולל לשיטת הראב"ד אף דלא בא ביחד משום דהוה לקיים אמרינן מיגו למפרע, ורק ר"ש דלא ס"ל בעלמא אחע"א אף באיסור כולל, ע"כ צריך קרא בנזיר דהכא חייל, ולפי תירוצו של האב"א אזלא לה פרכת הגמ' ורבנן נמי, כיון דהוי כולל ורבנן ס"ל בעלמא דאמרינן אחע"א בכולל,, א"כ לא איצטריך קרא לזה ושפיר מיותר לרבנן הקרא לאשמעינן דאף דלא נזר אלא בחד מנהון הוי נזיר

יא] אולם מכל מה שכתב השעה"מ לדחות קושית הכפ"ת חזינן דסובר דהכולל הוי רק על היין במיגו דאסור ביין הרשות אסור גם ביין של מצוה, אבל א ס"ל דהוי כולל מיגו דאסור בתגלחת וטומאה, דאי נימא הכי ישאר קושית הכפ"ת בתקפה, וגם מאי מתרץ השעה"מ דעל כל אופן הי' הכולל מתגלחת וטומאה ביחד עם האיסור והוי כולל כבשאר דוכתי, אשר ע"ז יש לשדות נרגא מדברי הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות הלי"א וז"ל הנזיר כו' ואסור ביין המצוה כיין הרשות כיצד מי שנשבע שישתה היום שהרי מצוה עליו לשתות ואח"כ נדר בנזיר חלה נזירות על השבועה ואסר ביין עכ"ל, א"כ מוכח מדברי הרמב"ם אלו שהכולל הוי מתגלחת וטומאה דאי נימא דהכולל הוי רק מיגו