דבר אליהו (קלאצקין) קצד

ה] איברא דעל כל מה שכתבתי יש סתירה לכאורה וצ"ע, דאי נימא דהרמב"ם מה שפסק שבועה שלא אוכל היום ושלא אוכלנה חייב אחת אם אכל היום ולא הוי כולל הוא לפי שהיום לא חל ורק הכולל למחר ומפני שחל למחר אחר כלות האיסור לא אמרינן מיגו וכולל, וע"כ מוכרח לאמר דהראב"ד דכתב דזה שיבוש וס"ל דהוי כולל ודגם באופן זה אמרינן מיגו, הלא הוי סתירה מראב"ד גופא בהשגותו על בעה"מ שהקשה על הרי"ף שהביא הירושלמי הנ"ל נשבע שלא יאכל מצה אסור דהא מגמ' דילן מוכח דלא חייל כמבואר בבעה"מ סוף פ"ג מה' שבועות ועיין בר"ן ובמלחמות והראב"ד בסוף מס' פסחים תירץ דשאני אם הי' הכולל מקודם או אח"כ עי"ש והביא בס' חק יעקב הל' פסח סימן תפ"ה ובקצה"ח סימן ע"ג סק"ז מביא ג"כ דברי הראב"ד אלו, חזינן דגם הראב"ד מחלק בין אם הי' הכולל מקודם האיסור בין לאח"כ, וא"כ תמוה מאי משיג הראב"ד גופא על הרמב"ם פ"ד מהל' שבועות דהא באופן דהרמב"ם דהאיסור הי' מקודם גם הראב"ד מודה וצע"ג

אמנם כשנבא לישב דברי הראב"ד שלא יהי' סותר א"ע מוכרחים לאמר דאימת ס"ל להראב"ד דאף שלא יהי' הכולל בזמן אחד עם האיסור חייל משום כיון דאח"כ חייל חל למפרע המיגו, רק אם הוה שבועה על שבועה לקיים, כמו בשלא אוכל היום שבועה שלא אכלנה, דאם נימא דמשום המיגו דלמחר חל על שבועה הראשונה הוא לחזק השבועה רק אם עבר על הראשונה חייב שתים, אבל בנשבע בליל הפסח שלא אוכל מצה אף דהוי כולל על אכילת מצה דרשות אחר שאכל כזית חובה עכ"ז גם הראב"ד ס"ל דלא אמרינן מיגו וכולל לבטל המצוה כיון דבזמן המצוה לא הוי הכולל, והמיגו הוא רק כשכלתה המצוה ולימא משום הכי דיהי' חל למפרע לבטל המצוה, זה ליתא והסברא פשוטה, דבהא דאחע"א כמו שבועה על שבועה לקיים א"כ נתפס דיבורו של השבועה השני' ומהני על לאחר כך וגם על שבועה הראשונה יש תפיסה מה לקוברו בין רש"ג אף לר"ש דלית לי' כולל כמ"ש הגמ' ביבמות ל"ב ולכך כיון דהשבועה נתפס ויש לה חלות אמרינן מיגו דלמחר על למפרע דיהא כולל, אבל לבטל המצוה דלית שום חלות כלל ואין תפיסה אם לא אמרינן כולל ומש"ה אם לא יהא הכולל ביחד רק למחר יהי' המיגו למפרע לא אמרינן בכה"ג כולל כלל וגם הראב"ד מודה בזה להרמב"ם

ו] והנה בשבועה על שבועה כמו לא אוכל היום ולא אכלנה גם להרמב"ם אם אכלה למחר בודאי חייל והשבועה השני' נתפס וחייב עליו אף דעל היום לא חייל משום שבועה ראשונה לשיטת הרמב"ם בכה"ג לא אמרינן כולל, דאם נימא דגם על מחר לא חייל, א"כ הי' להרמב"ם לאשמעינן חידוש יותר בזה ומדוע לא הזכיר, וגם הראב"ד בהשגותיו הי' להשיג שתים אחת מדוע על מחר לא חייל וגם על היום יחול מטעם כולל, אע"כ מוכרח דבענין כזה דהוי לחזק השבועה הראשונה לא אמרינן דבטל דבורו משום דגם על השבועה ראשונה יש תפיסה מה לקוברו בין רש"ג, ולכך ס"ל להרמב"ם דלמחר דסלק שבועה ראשונה חייל רק ס"ל דלא הוי כולל ומגו למפרע כיון דלא הוי ביחד הכולל כמו שפירש הרדב"ז לדבריו וע"ז פליג הראב"ד דגם כולל הוי, אבל אי הוי בכה"ג לבטל המצוה כמו נשבע בליל פסחים גם הראב"ד מודה כיון דלא הוי הכולל ביחד לא אמרינן מגו למפרע לבטל המצוה דהא כיון דמקודם הוי לבטל לא נתפס כלל דברו ובטל דבורו, וגם על שאח"כ דסלק המצוה לא חייל ומותר לאכול ג"כ מצת הרשות למחר אחר כלות כזית חובה, דכל הדבור בטל, ומתרץ הראב"ד דשאני אם לא הי' האיסור מקודם א"כ נתפשט האיסור אשר מלבד דהדיבור הי' נתפס והשבועה חייל מקודם שהגיע לבטל המצוה, עוד הוי כולל דגם מהני לבטל המצוה אבל אם האיסור הוי מקודם לא נתפס כלל, ואף על הרשות אח"כ לא מהני דבטלה כל השבועה

ז] ולפמ"ש לברר שיטת הרמב"ם והראב"ד עלתה בידינו לישב כל קושית והערות השעה"מ על הראב"ד ועל הספר ר"ש כהן ועל הב"י שהעיר עליהם בהל' א"ב פי"ז בד"ה ויש להביא ראי' מגמ' דשבועות כ"ה מתיב. רב המנונא לא אכלתי היום ולא הנחתי תפילין היום הרי זה חייב וכו' אלא לא הנחתי תפילין מי איתא בלא אניח ועיי"ש בתוס' דלא הנחתי תפילין מוכרח להיות בחול דאם על ש"ק למאי קתני, וע"כ לאשמעינן דאם נשבע על לא הנחתי בחול אן דליתא בלא אניח וע"ז מקשה השעה"מ דאף נשבע לא הנחתי בחול איתא בלא אניח שנשבע דלא אניח בין בחול ובין בשבת, וע"כ מוכרח כדעת הרמב"ם דכה"ג לא חשוב כולל כיון דבזמן המיגו ליתא לאיסורא קמא, אבל להראב"ד קשה ומתרץ דאפשר דהראב"ד ס"ל כמ"ש הר"ן ספ"ג דשבועות משם הרמב"ן עכ"ד אשר באמת תירוצו אי אפשר לומר דהא הראב"ד בעצמו ס"ל תירוץ אחר כמ"ש סוף מס' פסחים בהשגותיו על בעה מכמו שהבאתי לעיל אבל לפי מה שכתבתי לבאר שיטתם דהראב"ד ג"כ ס"ל היכי דהוי לבטל המצוה ואם הכולל הוי אח"כ לא אמרינן דיהי' המגו למפרע לבטל המצוה, וא"כ הכי נמי לא אניח בחול הוי לבטל המצוה לא חייל ואם דכולל דאמר ג"כ דלא אניח בשבת א"כ כשמגיע שבת תו ליתא לאיסור קמא דחול לא אמרינן מיגו למפרע לבטל המצוה אחר שאז לא חייל ומודה לזה להרמב"ם

ח] אכן יש מקום לקושית השעה"מ אבל באופן אחר לגמרי כי הוא הקשה רק להראב"ד ולדידי הקושי' לכו"ע גם על הרמב"ם דהא הרמב"ם פ"ה הל' י"ת מה' שבועות כתב נשבע שלא יאכל מצה שנה או שתים הרי זה אסור לאכול מצה בלילי פסח, ואם אכל חייב משום שבועות בטוי ואין זה שבועת שוא שהרי לא נשבע שלא יאכל מצה בלילי פסח אלא כלל עתים שאכילת מצה בהם רשות עם העת שאכילתה בו מצוה ומתוך שחלה שבועה על שאר ימים חלה על לילי פסח עכ"ל והא באמת קשה מאי כולל הוי דבהגיע לילי פסח ליתא לאיסור קמא וכמו שלא אוכל היום ולא אוכלנה דכתב הרמב"ם דלא הוי כולל אף לחזק השבועה ומכש"כ לבטל אלא ע"כ מוכח דלא רק בלחזק שבועה אמרינן דאם השבועה הי' מקודם על דבר המותר ונתפשט השבועה אמרינן כולל גם על הימים שאסור אף דבהגיע הימים ליתא לאיסור קמא עכ"ז באופן זה חייל כדמוכח מגמ' מכות כ"ב הנ"ל, גם מהל' זו רואים אנו כי ס"ל כהראב"ד דגם לבטל המצוה אם אך דמקודם הי' היתר ונתפשט השבועה אמרינן כולל גם אח"כ לבטל המצוה, אף דבעת שבא ביטול המצוה ליתא לאיסור קמא ולא הוי הכולל ביחד חייל כמ"ש הראב"ד בהשגות על בעה"מ סוף מס' פסחים שהבאתי לעיל, וא"כ כיון דמהל' זו שמעינן דהראב"ד והרמב"ם ס"ל בשוה דהוי כולל בכה"ג יקשה על הג' דשבועות לא הנחתי תפילין דליתא בלהבא, דהא איתא אם נשבע שלא אניח בשבת ובחול והקדים בשבועתו שבת אשר ע"ז חייל ונתפשט האיסור והוי כולל לחול גם על ימי החול אף דהוי לבטל המצוה, ויהי' קושיא עצומה לתרוייהו, [והנה. מדברי הרמב"ם אלו מוכח דאם