דבר אליהו (קלאצקין) קצג

בשבועות דף כח ע"ב גבי תשע ועשר עיין רש"י ותוס' דמפרש דמה שרש"י מחק הגירסא משום דס"ל דהכא בשבועה שלא אוכל תאנים וענבים הוו בלחודי' כ"א ב"ע א"כ לא הוי ענבים חצ"ש, אבל הא לא קשי' לי' במאי כולל הוא הא הוי שבועות נפרדות, משום דזה פשוט כיון דאפיק לשון שבועה על שניהם ביחד מיקרי כולל אף דפירש כל מין בפ"ע. כמו שבועות שלא אוכל נבלות ושחוטות, וא"כ הכא כיון דכולל בשבועה אחת ואמר שבועה שלא אוכל יום א' ויום ב' ומנה עד יום השביעי אף דעל כל אחד בלחודי' קאמר, עכ"ז כיון דאפיק בלשון אחד שבועה על כלם מיקרי כולל וגם בגמ' מכות כ"ב מפורש דפריך שבועה שלא אחרוש בחול ויו"ט דהוי כולל, ואף דפירש בחול ויו"ט עכ"ז אחר שהוציא בלשון אחד שבועה וכלל שניהם מיקרי כולל, ויש עוד מקומות בש"ס כה"ג ועיין בפרישה יו"ד סי' רל"ח הובא בש"ך ס"ק ט"ז דאם נשבע על תאנים ואח"כ נשבע על תאנים וענבים ואכל תאנים חייב שתים, ואם אח"כ אכל ענבים חייב שלש, ומוכרח דס"ל דקאמר כל אחד בלחודי' כיון דעל תאנים חייב שתים ועל ענבים שלש ועכ"ז יש כולל כיון דהוציא בלשון שבועה אחת על הכל, ועיין בתוס' רע"א על משניות שבועות סימן ט"ז, וגם התוס' הכא ס"ל דהוי כולל אף אי קאמר כל חד בלחודי', רק יכול לפרש כגירסת הספרים ועיין בלח"מ בפ"ד מהלכות שבועות הלי"א דקאמר דהרמב"ם ס"ל כגירסת התוס', אבל לפי לשון הרמב"ם דכתב דאם אכל תמרים חייב שתים נראה דס"ל דאף דכל חד בלחודי' ג"כ הוי כולל

ב] אולם בעיוני בתשו' אאמו"ר מופת הדור זצ"ל יש להעיר באופן אחר, דהא כגוונא דא תלוי בפלוגתת הרמב"ם והראב"ד פ"ד הלכות שבועות הל"ו, דכתב הרמב"ם וז"ל וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כולה באותו יום אינו חייב אלא אחת כו' שאין שבועה חלה על שבועה, והשיג עליו הראב"ד וז"ל וגם זה שיבוש הוא, שבתחילה לא נשבע אלא ליומו ולסוף נשבע על אותו ככר לעולם, ואולי שלא יאכלנה היום קאמר עכ"ל, ועיין ברדב"ז ח"ב בלשונות הרמב"ם דמפרש פלוגתתם דעת הרמב"ם דלא אמרינן איסור מוסיף אלא היכא שהאיסור נוסף על החתיכה עצמה בזמן שעדיין איסורה הראשון עלי', כגון אחותו ונעשית א"א דמיגו דאיתוסף עלי' איסור א"א איתוסף נמי וכו' ובזמן המיגו עדיין שם אחות עלי' אבל הכא בזמן המיגו דהיינו שאר הימים מותר הי' לאכול, הלכך לא אמרינן המיגו לאוכלה ביומו עצמו עכ"ל, וא"כ הכא בדין של אאמו"ר הגאון זצ"ל דמי להא דבהגיע יום השביעי ליתא הימים הקודמים ומאי כולל שייך לשיטת הרמב"ם, רק להראב"ד ניחא דס"ל דגם בכה"ג הוי ג"כ כולל או מוסיף

ב] אמנם אחר העיון לא דמי דין של אאמו"ר זצ"ל להא דהרמב"ם, דבדין דהרמב"ם אינו שייך יום זה למחר, דהא יכול לאסור יום מחר וחל דליכא שום מניעה לאיסור של מחר, וא"כ אם ביום מחר ליתא איסור של היום דהא כלתה למחר איסור של היום ולא הוי מוסיף דלא באים בעת אחת לכך ס"ל להרמב"ם דבכה"ג לא אמרינן איסור מוסיף כפי פירוש הרדב"ז, אבל בדין של אאמו"ר הגאון זצ"ל דאם לא איסור אכילה מהימים הקודמים הי' חל על יום השביעי לבד ואינו לבטל המצוה, דאם האיסור יהי' רק על יום השביעי מאי סכנה הוי בזה, ורק ששה ימים הקודמים עושים את יום השביעי לסכנה ואיסור יהי' לבטל המצוה, וא"כ ביום השביעי מורגש איסור מימים הקודמים בכה"ג הוי כולל. דכל שבעת הימים הוי חד מילתא ולכך שפיר מצייר אאמו"ר זצ"ל אם אמר שבועה שלא יאכל ביום א' וב' וג' עד יום השביעי, אז הימים הקודמים יעשו את יום השביעי לבטל המצוה והוי כיום אחד וכולם כחד, ובאופן כזה שייך כולל אף לדעת הרמב"ם

ועוד יש לחלק בין גוונא דהרמב"ם להאי גוונא דמצייר אאמו"ר הגאון זצ"ל, דבגוונא דהרמב"ם אם על יום הראשון הי' מושבע משבועה הראשונה ואח"כ נשבע שלא יאכלנה א"כ תיכף על יום הראשון לא חל השבועה השני', ורק מוכרחים אנו לאמר דכיון דלמחר דליתא איסור הראשון חל ויהי' כולל דמיגו שיחול על ימים האחרונים יחול גם טל יום הראשון, להרמב"ם לא אמרינן דהוי כולל לפי פירוש הרדב"ז כיון דלמחר ליכא איסור הראשון לא שייך כולל, אבל בדין של אאמו"ר זצ"ל דקודם הוי ימים הראשונים דהאיסור שבועה חל עליהם דהוי בהיתר וא"כ נתפס השבועה עליהם וגם כולל בשבועה אחת הכל, ע"כ הוי כולל גם על יום השביעי אף דהוי לבטל המצוה

ג] ולפי חילוק זה ניחא שפיר קושית האבני מלואים בתשו' סימן ט"ו על הרמב"ם הנ"ל מגמ' דמכות דף כ"ב גבי יש חורש תלם אחד דפריך ליחשוב כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בחול ויו"ט מיגו דחל על ימי חול חייל נמי ביו"ט עיי"ש אשר נסתר הרמב"ם מגמרא זו, דהא ביו"ט ליתא ימי החול ועכ"ז אמרינן כולל ג"כ בכה"ג דליתא בזמן הכולל לאיסורא קמא, אבל לפמ"ש ניחא בפשוט דשאני בהא דגמ' מכות דפריך דליחשוב דאמר שבועה שלא אחרוש בחול וביו"ט דהא על ימי חול דמעיקרא הוי היתר וחייל השבועה, וא"כ כיון דנתפס ונתפשט השבועה תו חייל גם על יו"ט דהוי כולל בכה"ג גם לדעת הרמב"ם, משא"כ אם מקודם הי' שבועה על שבועה דלא נתפס, ורק נאמר כיון דלמחר דליתא שבועה הראשנה חייל נאמר דג"כ הוי כולל וגם על איסור שבועה הראשונה יאסר משום זה, ע"ז שפיר סברת הרדב"ז לדעת הרמב"ם דלא אמרינן ומדויק שפיר לשון הגמ' דאמר שלא אחרוש בחול ויו"ט דימי החול קודם, אבל אי נשבע שלא אחרוש ביו"ט וחול לא הוי כולל לשיטת הרמב"ם דכיון דעל ימי יו"ט לא חייל דמושבע ועומד, ורק משום דאח"כ דבאים ימי החול דליתא לאיסורא חייל נימא דהוי מיגו למפרע מטעם זה, ע"ז ס"ל להרמב"ם דלא אמרינן כיון דבזמן הכולל כבר סלק האיסור קמא, כמו לא אוכל היום ואח"כ נשבע שלא אוכלנה שאף דלמחר חל, אך כיון דמחר אימת שחל ליתא לאיסורא הקודם דעבר יום הראשון ליכא מיגו כה"ג ולא הוי כולל

ד] והא דירושלמי שביעה שלא אוכל מצה דאסור לאכול מצה בלילי פסחים שמביא הרי"ף בהלכות פ"ג דשבועות והרמב"ם פ"ה הל' שבועות הלי"ח וטוש"ע יור"ד רט"ז ורל"ח, ובתוס' שבועות כ"ד ע"א ד"ה אלא הן דג"כ לפי הרמב"ם מאי כולל הוא, כיון דבעת שבאו לילי פסחים והוי מצוה ליתא למיגו דהוי אחר אכילת מצוה, מוכרחים אנו ג"כ לאמר כפמ"ש דנשבע קודם פסח דכיון דחייל קודם הפסח בזמן ההיתר שלא הי' נשבע לבטל המצוה והוי רשות וממילא כיון שנתפס השבועה חייל ג"כ על מצת מצוה בכולל, אבל אי נשבע בליל הפסח אף דרק כזית הראשון הוי מצוה והשאר רשות עכ"ז לוקה ואוכל מצה בליל הפסח כיון דכזית ראשון חובה ואז מתחילה השבועה, אינו חל לבטל המצוה, ולא הוי כולל מה שאחר שכלתה ליל הראשון ואחר שאכל כזית מצת מצוה ג"כ אסר, דאז לא הוי כזית ראשון בעולם, ולא אמרינן בכה"ג מיגו דעוד לא חלה ולא נתפשט השבועה.