דבר אליהו (קלאצקין) קצב

סימני האם כמו שנחתכו סימני העובר ועשה בו ג"כ מעשה הזביחה בפועל כמו שמפורש בפרק בהמה המקשה בכמה מקומות דסימני הב"פ שחוטין הם ועיין ברש"י ותוס' בכל המקומות וכן בפוסקים ובשו"ע יו"ד סימן י"ג וי"ד וכיון דשחט להבן פקועה ועשה בו מעשה הזביחה נסתלק האיסור לגמרי ועשה המצוה כהלכתה לא שייך יש היתר לאיסורא במה ששחט האם ויהא משום זה לא איקבע איסורא דהא כיון דחשבינן דעשה בהעובר ג"כ השחיטה בפועל, והיכי דנסתלק האיסור הוי כמו א"א דכך גזר רחמנא כל זמן שלא עשה מעשה הזביחה אסור וכשנעשה מעשה הזביחה נסתלק האיסור, ושפיר חייל להתוס' איסור שאינו זבוחה במעי אמו ומיושב קושית הראש יוסף דלא דמי לאיסור אבמ"ה וטריפה, ולפי המבואר לא נוכל לאוקמי כפי מ"ש גיסי הגאון נ"י דנטרפה במעי האם, כיון דאיסור שא"ז הוי איקבע איסורא וחייל במעי אמו, ואיסור טריפה לא הוי איקבע איסורא לא חייל במעי אמו והוי כמו שנטרפה ביציאתו מבטן וע"כ אזלא מתניתין לפי דעתו אליבא דמ"ד לאברים עומדת דבאו איסור אבמ"ה וטריפה בב"א ואמרינן מגו, אבל למ"ד לאו לאברים עומדת א"כ לא באו בב"א דרק כשתלש האבר אז על האבר חייל שתים משום דאמרינן מגו, אבל על הבהמה גופי' לא הוי רק טריפה ולא חייל על עשה שא"ז א"כ מאי מקשה הרשב"א מאי מבעי באבהיו"צ מ"ש מטריפה הא למ"ד לאו לאברים עומדת אין שום איסור טריפה על הבהמה דאאחע"א, וע"כ דחלב טריפה אסור מצד עצמות איסור טריפה אף למ"ד אאחע"א וכמ"ש הכו"פ

כ"ח] ומ"ש גיסי הגאון שיחי' דלפמ"ש הכו"פ דעיקור לדעת הבה"ג דהדר בריא ויש תקנה ברפואה יש להקשות דא"כ בטריפה כזו שיש לה תקנה ברפואה דהדרא בריא אלא שאין לה היתר כיון שנטרפה ממילא כשאין איסור טריפה חל עליה מחיים יש לה תקנה ברפואה דהא אין שם איסור טריפה עליה עדיין ודמי לעיקור שאין החלב אסור משום אבמ"ה לפי שיש לה תקנה כו' ותירץ דאף אי סבר ר"ל דגם בטריפה כזו אינו חייב אלא א' י"ל דכיון דגם אף דאאחע"א יש על הבהמה שם איסור טריפות לקוברו בין רש"ג והוי בכלל שנטרפה אין לה היתר אף דהדרא בריא כו' וא"ש גם למהרש"ל דגם נטלו הכליות ע"י חולי הגם שכבר נאסרה בעוד שהקטינה לפחות מכשיעור עכ"ז חוזרת להכשירה כמבואר בט"ז יו"ד סימן מ"ד ומשכחת טריפה שיש לה תקנה דתו לא יאסר חלבה רק מצד טריפות מ"מ אינו חייל בכולל על הבשר כמ"ש עכתו"ד בעניותי לא אוכל לעמוד על כוונתו הא אף אי לא יהא חל שום איסור על איסור אבמ"ה אף לקוברו ברש"ג עכ"ז לית לטריפה תקנה ברפואה דהא מה דטריפה אין לה היתר לא מצד דין איסור טריפה רק מחלת הטריפה אשר נאסרה בו הוא חולי שאין טריפה למחלתה, א"כ כיון דמחלת הטריפות יש בבהמה מה יועיל אם לא יהא חייל האיסור טריפה על איסור אבמ"ה האם משום זה תתרפא ממחלתה, דהוי חולי שאין תרופה למחלתה, והשתא ניחא לכל הדעות דלשיטת הרא"ה והר"ן דאותן הטריפות החוזרת להכשירן הוא מטעם איגלאי מילתא למפרע דלא היתה טריפה מעולם, א"כ מבואר דמחלתה שנטרפה בו אין לה רפואה מצד עצם מחלתה וא"כ מה יועיל אם לא יחול איסור טריפה משום אאחע"א ואין איסור על הבהמה כיון דמחלת הטריפות יש בה ואין תרופה ושום תקנה שתתרפא ולשיטת ראשונים ומהרש"ל דיש טריפות החוזרת להכשרן ודוקא ע"י אדם לא מהני ואם רפ אה איגלאי למפרע דלא הוי בה טריפה אבל בידי שמים יש רפואה לטריפה והקרא דמוכח דלא מהני רפואה לטריפה מיירי בידי אדם כמ"ש הט"ז, ג"כ לא אתי שפיר דלא מיקרי יש תקנה דהא כל זמן דלא נתרפאה הוי טריפה גמורה ואח"כ כשנתרפא הוי ברי' חדשה ולמשך עת הטריפות אין תקנה, וא"כ לא דמי לעיקור סימנים להבה"ג דבעת חיותה אין שום איסור ומחלה דידע לחיותה רק דאינה ראוי' לזביחה וא"כ מה שיש תרופה שתהדרא בריא הוי תקנתא דלא יהא בה שום איסור מעיקרא, משא"כ בטריפה לשיטתם דעל זמן שישלוט בה המחלה הוי טריפה ודאית, ועיין בלבושי שרד סימן ל"ט סקל"ח ותשו' נאות דשא סימן קכ"ז דלשיטות הסוברין דיש טריפות החוזרת להכשירן קודם שיתרפאו הוי טריפות ודאית ואח"כ חזרו להכשירן החלב בזמן משך טרפתן אסורה אף דהבהמה לסוף כשירה היא שנתרפאה עיי"ש וע"כ דמי כאילו פנים חדשות באו לכאן ואיסור זמן שהיה בה הטריפות לא נתקן, א"כ לכל השיטות דברי גיסי הגאון שליט"א לא יעלה ארוכה דלהרא"ה והר"ן דאם הי' מחלה שנטרפה בה לא הוי תקנה ואינה חוזרת להכשירה א"כ אף אי אאחע"א אף לקוברו ברש"ג ג"כ אין תקנה להמחלה, ולמהרש"ל וסייעתו מהראשונים דס"ל דיש טריפות החוזרת להכשירן עכ"ז על משך זמן שהיתה חולנית מחלת הטריפה אין תקנה ולא דמי לעקור סימנים דאם יש רפואה יתקן מעיקרא ולא הי' בה שום איסור לדעת בה"ג. כ"ז הנני להציע לפני הדר"ג שיחי' ולכבדני בתשובתו אם מצא דברי נכונים, אשאר ידידו גיסו דו"ש מכבדו ומוקירו כערכו הרם והנשאה יגדל כסאו ויפוצו מעינותיו חוצה ויתרבה הדעת אוהבו יעקב זלמן בהגאון החסיד אדמו"ר ברוך מרדכי זצוק"ל. (שנת תרנ"ה

) הנני להעיר את לב המעיינים כי יתבוננו בשום לב בהקונטרס הנ"ל של כבוד גיסי הרב הגאון המפורסם בתורה ויראה חריף ושנון ורב פעלים להרביץ תורה בישראל כש"ת מו"ה יעקב זלמן ליבשיץ נ"י ויופיע מבריסק אשר העמיק הרחיב בדברים יפים ונכוחים בקונטרסו בענין אחר ע"א שהוא ענין שענפיו מרובים ומתפשט במקצעות התורה, והוסיף עוד להעמיק ולבאר בזה הענין בקונטרסו השני שהשיב זה מקרוב, ואני תפלה, הי"ת יחלימהו וירפאהו יחזקהו ויאמצהו ויוכל להוסיף אומץ בעבודתו הפוריה להפיץ קרני אור תוה"ק ולסדר את קונטרסיו הרבים אשר אתו והנה מה שנלע"ד בוזה הענין לבאר וליישב מה שכתבתי בזה בספרי אבן הראשה ביארתי בספרי דבר אליהו סימן פ"ה. בעז"ה יום יוד כסלו תרע"ד, להרב הגאון ר' חיים מאיר פעלדבערג נ"י אבד"ק שירווילישקי פלך קאוונא

א] מה שהעיר כת"ר במכתבו אלי מיועש"ק ואו כסלו דנא על תשו' אאמו"ר גאון ישראל זצוקלה"ה בתשובותיו ח"א ברית יעקב סימן ס"ב דאמר דנפק"מ בין טעם הר"ן דס"ל דאם נשבע שלא יאכל ז' ימים לא חייל משום נשבע לבטל המצוה, ובין טעם הרמב"ם משום שבועת שוא דהא יהי' מסוכן, דאם נשבע שלא יאכל יום א' וב', ג', וד', ה' ואו, ושבת, דלטעם הר"ן דהוי נשבע לבטל המצוה, והכא דהוי כולל במונה כל יום הוי על יום השביעי שבועה בכולל דחל, אבל לפי טעם הרמב"ם דלכך לא חל משום שבועת שוא, א"כ גם בכהאי גוונא לא חיילא, וכתב כ"ת שי' דאין כולל דהוי השבועות נפרדים דהא מונה כל יום ביחוד, הוה כל אחד שבועה בפ"ט והשאיר בצ"ע ובקשני להשיבו תיכף, ולא אמנע למלא רצונו, ידע נא כי אינני רואה בזה שום תמיה, דהא