דבר אליהו (קלאצקין) קצ

כמשמש מת וליפטר קמ"ל משום הנאה הוא והא אית לי' הנאה עיי"ש בפרש"י, ע"כ נלענ"ד דבאמת על מעט חיות שיש במפרכסת לא מיקרי נפש עם הבשר דיהי' חייב על אבמ"ה משום זמן הזה רק אם לא נכשר בשחיטה ולא סלק איסור אבמ"ה הקודם שרביע עלי' מעת שהיתה בשלימות חיותה נשאר איסור אבמ"ה ולא פקע איסור אבמ"ה שהי' עלי' בעוד היתה בשלימות חיותה רק אם עשה הכשר שחיטה סילק האיסור אמ"ה הקודם ליכא לחייב על אבמ"ה במפרכסת דהא פסקה חיותה ולמיתה אזלא ובמעט חיות כזה לא מיקרי נפש עם הבשר ונסתלק מעשה האיסור, וכמו דמצינו סברא כזו גבי טומאה ואיסורין בבכורות כ"ג וע"ז ס"ז דאם נטמא בעינן לאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב, אבל נסרחה מעיקרא לאחותי לי' טומאה סגי כשנפסל מאכילת אדם, ועיין בהרמב"ם בהל' טו"א שם ובהרבה מקומות, חזינן ברור כשנפסל מאכילת אדם לא קרוי אוכלין והוי כעפרא דעלמא כמ"ש הגמ' שם דלסרוחה מעיקרא לא אצטריך קרא דעפרא בעלמא הוא ועיין בתוס' בכורות שם ד"ה ואידך דלר"י לגבי איסור ודאי לא צריך קרא דעפרא בעלמא הוא עיי"ש ועכ"ז לגבי טומאה ס"ל דהיכי דנטמא בעינן עד לכלב דהיכי דחל איסור תו לא פקע אף אם דנינן האיסור על זמן הזה כשנסרחה הוי עפרא ולא שייך איסור עכ"ז האיסור הקודם לא פקע, ולר"מ כמו כן באיסורין בנטל"פ דסרוח מעיקרא מותר ואם נסרחה אח"כ אסור ועיין בנו"ב קמא יו"ד סימן כ"ו ובכו"פ סימן פ"ז עיי"ש וא"כ הכא דאבמ"ה אף דעל זמן הזה בעוד מפרכסת לא מיקרי נפש עם הבשר דמעט חיות כזה לא חשיב כחי, עכ"ז אם לא נעשה הכשר שחיטה לסלק האיסור הקודם חייב על אבמ"ה דלא פקע האיסור אבמ"ה שהי' על הבהמה, ואם נעשה הכשר שחיטה וסילוק האיסור הקודם ובאנו לחייב על אבמ"ה על זמן מפרכסת לא חשוב כחי, וא"כ לא מיקרי באבמ"ה היתר לאיסורו משום דמותר במפרכסת דהא נסתלק האיסור מהעולם וכמתה חשובה, ושתיר הוי איקבע איסורא כמש"ל, ולפי"ז מיושב מה שתמה הפרמ"ג בסימן כ"ז על התב"ש עיי"ש ועיין במנחת חינוך במוסך שבת אות כ"ט דדחה מה שכתב הפרמ"ג באו"ח שחייב החובל בשבת במפרכסת משום נטילת נשמה כמו דחייב על אבמ"ה לב"נ במפרכסת משום דחי והוי נפש עם הבשר, וכתב המנ"ח דאין ללמוד מאבמ"ה אף דחי הוא מ"מ כיון דנפסקו סימני חיותו ל"ש נטנ"ש כמו הורג טריפה דפטור וה"ה בשבת עיי"ש ולענ"ד לא צריך לכל זה דבאמת גם במפרכסת הוי כמתה והא דחייב על אבמ"ה הוא מאיסור הקודם דלב"נ לא שייך הכשר שחיטה ודמי כמו שלא נעשה הכשר כלל וכיון דהי' בהבהמה איסור אבמ"ה תו לא פקע אף דהוי מעט חיות, אבל בנטנ"ש דדנין על זמן ההוה ומעט חיות כזה הוי כמתה ופטור

כד] ולפי"ז גם ניחא הא דבטריפה במעי אמו לא חייל משום דלא איקבע איסורא דלא כמ"ש הראש יוסף משום דאם נשחט האם יכול לאכול הולד בן פקועה אף כשתהי' הולד טריפה ולא נסתלק הדבר עכ"ז בשחיטת אמו הותר טריפות הולד כמבואר בחולין ע"ה ע"ב גבי בב"פ דנפל דובא עליו עיי"ש בפרש"י ועיין בתב"ש סימן י"ג סק"י דתמה על הראבי"ה הובא בהג"א דס"ל דשחיטת אמו אינו מתרת טריפות ע"כ וכתב דאינו דעת הפוסקים, והר"ן כתב דאינו נאסר משום טריפות כ"ז שהוא במעי אמו שאפילו מת מותר בשחיטת אמו וה"ג כתב דאפילו אשכחי' לעובר דמיחתך במעי אמו שרי למיכלי' עכ"ל ועיין בבכ"ש ובהג"א בשם רשב"ן דמתיר וכתב דנראין דבריו, ולענ"ד להביא ראי' מגמ' חולין ע"ד ע"ב דמסקינן אר"א לא הלכו אלא על עסקי אכילה בלבד למעוטי רובע וחורש בו עיי"ש א"כ מוכח דעל עסקי אכילה בכל ענין מותר אף דהוי טריפה מבטן, דאל"כ וכראבי"ה דשחיטת אמו אינו מתרת טריפות הולד למה חזר הגמ' מהא דאוקמי על עסקי שחיטה משום דלא משכחת מאי למעט הא שפיר יוכל למעט טריפות מבטן דפוסל מטעם שהסביר בבכ"ש טעם של הראבי"ה דשחיטת אמו הוי כאילו שחיט לדידי' וא"כ אשתכח טריפה ה"ל כשאר טריפה שנשחט עיי"ש וא"כ אי נימא כן הא ניחא כפי שרצה הגמ' גם מראש לאמר דלא הלכו רק על עסקי שחיטה וממעט טריפות, וע"כ מוכרח דבכל ענין אינו פוסל טריפות בב"פ וניתר ע"י שחיטת אמו ולכך שפיר אמרינן דלא חייל איסור טריפות במעי אמו משום דלא איקבע איסורא דיש היתר ע"י שחיטת אמו

כה] וראיתי בתשו' עונג יו"ט סימן ס"ז שהאריך להוכיח דלא כהתוס' וסובר דטריפות פוסל בעובר וחייל במעי אמו ולא מהני שחיטת אמו להתירו והביא ראי' מהרמב"ם בהל' אבות הטומאה פ"ב הל"ו דכתב מצא בה בן ח' חי נטרף אעפ"י שנשחט אחר שנטרף אין שחיטתו מטהרתו מידי נבילה לפי שאין במינו שחיטה והכ"מ נדחק הרבה בזה ומפרש הגאון בעהמ"ח הנ"ל דהרמב"ם סובר דטריפות חייל על העובר כשהוא במעי אמו וכיון דיש בו איסור טריפות לא מהני לי' שחיטת אמו דמה ששחיטת אמו מועיל בבן ח' הוא לא שדומה בעצמו כאילו הוא נשחט דזה א"א לאמר בבן ח' כיון דהוא בעצמו אינו בן שחיטה כו' רק שמועיל לו השחיטה מפני שהוא כאחד מאיבריו וזה שהוא טריפה א"א לאמר שהוא כאחד מאבריו שהרי אין בה טריפות ומותרת באכילה והעובר יש בו טריפות ואסור באכילה, ובבן ט' חי שנולד בו טריפות שפיר מטהרתו שחיטת אמו אף שאמו מותרת באכילה והוא אסור ואינו כאחד מאבריה מ"מ טהרתו שחיטת אמו כמו שחיטת עצמו עכ"ד והמעיין יראה עד כמה גדולה הדוחק שא"א לקבל להעמיד בכוונת הרמב"ם, ולענ"ד נראה דכוונת הרמב"ם כך הוא דהנה על ההיתר עובר במעי שחיטה אמר הגמ' חולין ס"ט דיש תרי קראי חדא כל בבהמה תאכלו בפ' שמיני, דדרשינן כל הנמצא בבהמה מותר באכילה והשני מה שכתב בפ' ראה כל בהמה כו' בבהמה תאכלו דשדי' בהמה דרישא על לבסוף ודרשינן בהמה בבהמה תאכלו, ונמצא דמכל בבהמה תאכלו מרבינן הכל אף חלב וגיד מה שאם שחט העובר בעצמו הי' אסור עכ"ז אם נמצא במעי אמו מותר דכיון דמרבינן מבהמה בבהמה דשחיטת האם משוי כאלו שחוט להעובר אייתר מכל בבהמה תאכלו להתיר החלב והגיד עיין בלבוש סימן י"ג ולהרמב"ם דאסר החלב והגיד בן פקועה הוא משום דבבן ט' מרבינן מבהמה בבהמה ולכך אינו מותר רק מה שמתיר בשחיטת עצמו ומכל מרבינן בן ח' חי דאינו מותר משום דהוי כאילו נשחט בעצמו דהא לא מהני לי' שחיטה וא"כ ליכא לרבות מן בהמה בבהמה ורק מכל בבהמה תאכלו, ובבן ח' מת או בן ט' מת ג"כ מרבינן מכל בבהמה תאכלו או כיון דהוי כאלו אחד מאברים לא צריך לרבות, ועיין בראש יוסף חולין צ"ב דמפרש דעת הרמב"ם דס"ל דעובר מותר בשחיטת אמו ועכ"ז חלבו וגידו אסור ובתלש חלב מבן ט' והניחו במעי הבהמה מותר בשחיטת האם, משום דהיכי דהולד חי הוי ההיתיר מן בהמה בבהמה לא ניתר רק מה שמותר באם דדמי כאלו שחוט הולד כמו האם אבל בתלש חלב והניחו במעי הבהמה מותר מכל בבהמה תאכלו כל מה שנמצא בבהמה מותר עיי"ש, ולפי"ז הוא רק אם האם כשירה ושייך לרבות מכל בבהמה תאכלו דמותר לאכול הבהמה וכל מה שבתוכה, אבל אם שחט הטריפה ומצא בה בן ט' חי דמטהרי מידי נבילה הוא לכו"ע לאו מרבוי מכל בבהמה תאכלו דהא