דבר אליהו (קלאצקין) קפח

וראיתי במקנה קדושין הכא דכתב להוכיח דע"כ היא גדולה דאם היא קטנה בלאו אחותו הא איכא איסורא דכ"ג לא ישא את הקטנה כדאיתא ביבמות ס"א ולא חייל איסור אלמנה על איסור קטנה עיי"ש ודבריו צ"ע דאף אי נימא דאין איסור חל על איסור עשה כמבואר בתוס' שבועות כ"ג עיי"ש עכ"ז לא שייך הכא דליכא שום איסור דכל האיסור אם בועל אחר קדושין ואם בעל שלא לשם קדושין ואישות ליכא איסורא כלל משום קטנה לכ"ג כמבואר ברמב"ם הל' א"ב עי"ט הל"ד ובמ"מ שם ובמל"מ פי"ז הלי"ג שם, והכא בכ"ג שבא על אחותו הוי שלא לשם קדושין ואין איסור קטנה כלל ותמוה מאד

, כ] ועתה נשוב למ"ש עוד גיסי הגאון שיחי' באותו תשובה לאמר דלא חל איסור טריפה על החלב לפמ"ש הכו"פ סימן כ"ד לחזק קושית הט"ז דיאסר החלב בעיקור סימנים אף לדעת הבה"ג שבחיים כשר אלא דאין שחיטה מועלת מצד איסור אבמ"ה כמו אבר היוצא לפמ"ש הרשב"א דאבר היוצא הוי רק איסור אבמ"ה מ"מ אסרינן משום דלית תקנתא בשחיטה, ומזה הוכיח גיסי נ"י שבטריפה דלית תקנתא בשחיטה להתירה אסור החלב משום אבמ"ה ותו לא קשה דיחול איסור טריפה על הבשר במגו דחל על החלב דהא החלב יאסר משום אבמ"ה כיון דלית תקנתא בשחיטה דאחר שחיטה תאסר משום טריפה עכ"ד, לדעתי יש לחלק דלא דמי זה לזה, דהנה נחקור מאי ס"ד דגמ' דחלב בהמה יהי' אסור מאיזה טעם והרבה אחרונים מפרשים משום דאסור מצד צירן ורוטבן של אבמ"ה עיין בכו"פ סימן ס"ב, ובאמת למ"ד לאו לאיברים עומדת ולהתוס' דכש"כ לאו לחתיכות בשר עומדת אין שום איסור אבמ"ה ובשמ"ה על הבהמה ואיך תאסר מצד צירן ורוטבן וע"כ מוכרחים לאמר דהאיסור הוא משום אינו זבוחה דרביע על הבהמה ואיסור החלב הוא מצד צירן ורוטבן של איסור אינו זבוחה, ולכן למסקנא דהתורה התירה החלב קאמר הגמ' בחולין שם דלהכי שרי התורה בחלב דעלמא משום דאית לי' תקנתא לאיסורא בשחיטה אבל כל דלית תקנתא לאיסור אז לא התירה התורה, והשתא אתי שפיר חלב טריפה דיש התיר לאיסור שא"ז דכשישחוט שחוט הטריפה פקע האיסור א"ז כמבואר, ולכך לא נוכל לאסור חלב טריפה מצד צירן ורוטבן שא"ז דהא אית לאיסור שא"ז תקנתא בשחיטה, וע"כ מה דאסור חלב טריפה הוא מצד צירן ורוטבן של איסור טריפה, אבל בעיקור סימנים הא ליתא תקנתא לאיסור שא"ז בשחיטה דכשישחוט הוי נבילה ולא פקע האיסור שא"ז כמבואר בתו"ס שבועות כ"ד ובמשנה דחולין וכן בהרשב"א בחידושיו לחולין ובתשו' הריב"ש סימן שצ"ח ועיין פרמ"ג בפתיחה להל' שחיטה דבנבילה הוי איסור עשה שאינו זביחה וכן בחלב אבר היוצא כמהו דלית תקנתא לאיסור שא"ז, ועפי"ז מיושב מה שתמה גיסי הגאון שיחי' על הכו"פ שהקשה על הט"ז לפמ"ש באבהיו"צ האיסור מצד אבמ"ה דלית תקנתא כו' ועיקור כמהו ותמה גיסי שי' דהא בעקור יש תקנתא לאיסור אבמ"ה בשחיטה דפקע איסור אבמ"ה ואסור משום נבילה עכ"ד ולהנ"ל ניחא דאיסור החלב דהוי מצד צירן ורוטבן של א"ז ובעיקור אף לאחר שחיטה הוי נבילה ולא פקע איסור שא"ז, ומצאתי אח"כ בנו"ב תנינא יו"ד סימן ל"ו דמפרש דהס"ד לאסור חלב הוא משום א"ז עיי"ש ולא הביא שום הוכחה לזה ולענ"ד יש הוכחה ממ"ד לאו לאיברים עומדת, ואף דאיסור שא"ז הוי רק עשה אסור ג"כ צירן ורוטבן כמבואר ברמב"ן והובא בר"ן כתובות פ' אעפ"י דלכך בשר אדם ש"ל דמותר משום דאי לא הכי יהא חלב אדם אסור מטעם צירן ורוטבן ע"כ עיי"ש וא"כ מוכח דס"ל דגם באיסור עשה אסור צירן ורוטבן דבשר אדם אי נימא דאסור לא הוי רק איסור עשה ואף לדעת הרמב"ם בהל' מ"א פ"ב הל"ג דבשר אדם אסור בעשה מזאת החיה עכ"ז הא החלב מותר, ופירש המ"מ דכל היוצא מן הטמא טמא אינו אלא לטמאין בלאו, אבל באדם דהוי רק איסור עשה לא, והובא בש"ך יו"ד סימן ע"ט סק"ד, לא ע"ז הטעם סמך המ"מ כמבואר בדבריו שם ועיין ברדב"ז ח"ה סימן שני אלפים ק"א דמפרש כהמ"מ ומסיק דמטעם זה התיר התורה הכא באיסור עשה כדי שהולד יהי' ניזן עיי"ש וע"כ דבשאר איסור עשה אסור צירן ורוטבן, ובחלב אדם דמותר משום דמפורש ההיתר כמ"ש הבריתא בכתובות שם ועוד דאסור עשה שא"ז לא דמי לכל איסור עשה דליכא בה שום איסור אחר מלבד העשה, משא"כ בעשה שא"ז אם יאכל בלא שחיטה יהי' איסור אבמ"ה או נבילה וטריפה א"כ חמור עשה שא"ז ואסור צירן ורוטבן ואין ללמוד מחלב אדם

כא] ועוד מוכח דלא נוכל לאמר דחלב טריפה יהא אסור מטעם אבמ"ה כמ"ש גיסי הגאון שיחי', דהא הרשב"א בחולין ס"ט מקשה אמאי קמבעי בחלב אבר היוצא אם אסור דמ"ש מחלב טריפה דתני במשנה בהדיא דאסור כשירה שינקה מהטריפה קבתה אסורה ומשני דאבהיו"צ אין בו איסור מחמת עצמו אלא שאין לו סימנים והתירו בהן ע"י שחיטה כו' עיי"ש, ואי נימא דחלב טריפה האיסור משום אבמ"ה מפני דלית תקנתא בשחיטה דאחר שחיטה תאסר משום טריפה כמ"ש גיסי יחי' א"כ קושית הרשב"א במקומה עומדת דמה בכך דאבהיו"צ משום שאין לו הכשר שחיטה הא חלב טריפה ג"כ האיסור מטעם זה, וליכא למימר דעתה לפי מסקנת הגמ' אמרינן בטריפה ג"כ מהאי טעמא דהא בתחילת האיבעי' אכתי לא הוי ידעינן שיש איסור בחלב טריפה ובהמשנה מפורש האיסור כמ"ש הרשב"א וע"כ מוכח מזה דאיסור חלב טריפה הוא בפשיטות משום עצמות איסור טריפה, ואין לאמר דנוכל לאוקמי המשנה כשירה שינקה מהטריפה כו' כפי מה שמוקי גיסי יחי' באותו תשובה לקמן דאזלא אליבא דמ"ד איסור חל על איסור ולכך הוי האיסור משום טריפה, דא"כ מאי מקשה הרשב"א מאי מבעי דילמא האיבעי' הוא כפי הלכה דאאחע"א וא"כ לא ידעינן איסור בחלב טריפה משום עצם איסור טריפה ולכך מבעי שפיר באבהיו"צ, וכן אין לאוקמי כמ"ש גיסי נ"י באידך תירוצו דבהמשנה האיסור מדרבנן הוא, דא"כ הא שפיר מבעי אי הוי איסור בחלב אבהיו"צ מדאורייתא, ומאי מקשה הרשב"א רק לכאורה יש מקום ליישב כפי אוקימתא הראשונה שכתב גיסי שיחי' שם דהמשנה מיירי דנטרפה במעי אמו ובאים שני האיסורין בב"א דבזה הוי איסור חלב טריפה מצד עצם איסור טריפה, ולפי"ז שפיר הקשה הרשב"א דמאי מבעי הא אבהיו"צ ג"כ כמו זה, אמנם גם בזה יש לשדות נרגא דהנה התוס' בשבועות כ"ד ד"ה האוכל דאיסור שא"ז חל על הבהמה עוד במעי אמו עיי"ש וטריפה ואבמ"ה אינו חל במעי אמו כמ"ש התוס' חולין דף צ' ודף ק"ג והריצב"א בתוס' שבועות מקשה מגמ' חולין הנ"ל כגון שנטרפה עם יציאת רובה דאיסור חלב וטריפה ואבר בהדי הדדי קאתו והיכי חיילי כולה על איסור שאינו זבוחה כו' עיי"ש ומתרצים אחרונים ועיין בראש יוסף בחולין שם דמאבמ"ה לא קשה דהא גלי קרא ולא משכחת בענין אחר וכמ"ש התוס' בחולין דף צ' גבי גיד כה"ג, וטריפה וחלב ג"כ חייל לתירוץ התוס' חולין ק"ג ד"ה דאיסור דמגו דחייל טריפה על חלב כדגלי קרא חייל אבמ"ה היכי דבהדי הדדי קאתו עיי"ש וא"כ הכא נמי מגו דחל אבמ"ה על עשה שא"ז חייל ג"כ טריפה אם בהדי הדדי קאתי עיין בדבריהם, והשתא אי מוקי מתני' דכשירה שינקה כו' בנטרפה במעי אמה ע"כ אזלא רק אליבא דמ"ד לאברים עומדת דבהדי