דבר אליהו (קלאצקין) קפד

דאנס אותה כשהי' קטן קודם י"ג שנה והרמב"ם כתב כל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אבל כשהי' קטן שפיר הוי מנוקה מעון, ועיין במנחת חינוך מצוה תקנ"ח דכתב דקטן מבן ט' ומעלה שאנס אף דלענין קנס פטור דלאו בר עונשין הוא אך לענין מצוה דלו תהי' לאשה הוי ככל מ"ע ונהי דבקטנותו אין כופין אותו מ"מ כשנתגדל חייב במצוה זו דמצוה זו עליו כל שעה ונמשכת וה"ל כגדול שהגדיל באמצע שבת שחייב לשמור שבת בגדלות כי בכל שעה רוכב עליו חיוב חדש וה"נ כאן עכ"ד, [ועיין בדו"ח רע"א מ' דמסתפק אם אנס קטנה אם מחויב לישאה כשתגדיל דבכל עת שיכולה להוות עצמה מחויב לישא אותה או כיון דבעידן ביאה לא חל העשה תו לא חלה כלל עיי"ש, ואין סתירה להא דהמנ"ח דהתם כשהוא קטן דהמניעה מצידו הוי כמו חלה וכשיתרפא מחויב לקיים אבל הכא המניעה מצידה ואז לא חל המ"ע עליו יש להסתפק, ואין ראי' מהירושלמי שהבאתי לעיל גבי אנס אחות אשתו אם מתה אשתו כבר נפטר, דחזינן דאם בעת הביאה לא חל העשה תו לא חלה, דשאני התם באחות אשתו דהתורה פטרה לו משום שאינה ראוי' לו אבל הכא לא הוי פטור רק דחסר פרט להוות עצמה ויוכל היות דהחיוב הוא כל זמן שיכולה להוות עצמה], וא"כ כיון דאנס מחויב במ"ע דולו תהי' כו' ואף דהיא אלמנה לכ"ג או גרושה לכ"ה וממזרת ונתינה לישראל ובכתובות שם אמרינן דלא דחי משום דאי אמרה לא בעינא עיין בתוס' ובשט"מ מה שהביא מראשונים דהפירוש דכופין לה לאמר כן דכל הטעם דבעינן אשה הראוי' משום דבדעתה תלי והיא מוזהרת לכך כופין אותה וגם הרמב"ם בפ"ג מה' נערה בתולה גבי מוציא ש"ר כתב נמצא דבר זימה כו' יגרשנה בגט שנאמר ולו תהי' לאשה אשה הראוי' לו ולמה לא יבא עשה וידחה ל"ת בין במוציא ש"ר ובין באונס כו' שהרי אפשר שלא תרצה היא לישב ונמצא עשה ול"ת קיימין עכ"ל ומוכח דמפרש כמ"ש התוס' והראשונים שהובא בשט"מ דעיקר הוא משום דאי אמרה לא בעינא כופין אותה לאמר כן, ויוצא לנו מזה דעליו יש עשה ויכול לדחות הל"ת ורק משום לתא דידה, ולפי"ז אם עבר ונשאה הוא לא לקי על הלאו מה שאסורה עליו דהעשה דוחה הל"ת ורק היא תלקה דגבה ליכא עשה דלידחה הל"ת, ועיין בס' ששנת העמקים כלל ג' בד"ה והוי ידע כו' כתב להסתפק אם אנס בתולה מחייבי לאווין ונשאה אם הולד חלל דלגבי דידי' י"ל דעשה דחי ל"ת וליכא איסור וליכא קרינן ולא יחלל עיי"ש, ועיין בתשו' אאמו"ר הגאון זצוק"ל בשו"ת בר"י אה"ע סימן ח' שכתב ג"כ כעין זה עיי"ש, והשתא דאתי להכי שפיר נוכל ליישב הא דבעינן קרא דכי תשטה אשתו אשתו הראויה פרט לכל חייבי לאוין והא הוי אינו מנוקה מעון, דמיירי דאנס כשהוא קטן וכשהגדיל נשאה ומפני כי לגבי דידיה העשה דוחה הל"ת לא הוי ביאה של איסור, ולולא הקרא היתה שותת דהא קדמה שכיבת בעל לבועל ומנוקה מעון ג"כ הוא דהעשה דחי הל"ת, והשתא מתורץ בזה גם הקושי' של המגיה במל"מ על הר"א ששון דאם מיירי בכה"ג אף דאסורה וקיימא משום לתא דידה דהיא מוזהרת ואין אצלה העשה עכ"ז לגבי הבעל עליו אין איסור וא"כ ע"י קו"ס נתוסף השתא על הבעל עשה דונטמאה ול"ת דלא יוכל בעלה הראשון כמ"ש התוס' בכתובות מ' ד"ה ניחא וכל הראשונים הובא בשט"מ ולא אתי עשה דולו תהי' ועקר תרי לאוין ועשה ואף להרמב"ם לפמ"ש הכ"מ בפי"א מהל' גרושין הלי"ד דהל"ת לא יוכל בעלה כו' הוי אחר גרושין עיי"ש הא תאסר על הבעל אם יגרשנה בנאו ועשה דאחר גרושין ס"ל דחל הלאו, ועיין במל"מ פ"א מהל' אישות הל"ח דהביא דלא כהכ"מ, ועכ"פ יש בזה משום סוטה שני לאווין ועשה וא"כ אף לריב"א דעשה דחי הל"ת ואם עבר לא הוי ג"כ מצוה הב"ע דאח"כ אמרינן מאי אולמא כמ"ש הנו"ב עכ"ז כיון דיש בזה עתה שני לאווין חד משום האיסור שיש בה אלמנה לכ"ה וגרושה כו' והשני משום לא יוכל בעלה כו' ולר"ע בנזיר מ"ח ע"ב מחלק שם בין חד לאו לתרי לאווין והלכה כר"ע וכן כתב בס' הכריתות לר"ש מקונין בלשון למודים שטר ג' סימן קפ"ד בסופו דאין עשה דוחה שני לאווין, ואף אם עבר לקי, וא"כ דמשום איסור סוטה נאסרה לבעל וחל על לאו דאלמנה לכ"ג וגרושה לכ"ה וכו' מש"ה אסורה לבועל, והגמ' דקאמר קמ"ל דמקנא אף דאסורה וקיימא הוא משום לתא דידה דלכתחילה אסור להיות עמה דהיא חייבת על הל"ת דאצלה אין העשה

יג] ובהיות סובב דברינו על הרמב"ם בפה"מ בכריתות שמתי לבי לבאר ולהסיר קושית התוי"ט שם שהרבה לתמוה על הרמב"ם, וגם יוצא לנו מזה כללים מחודשים

הרמב"ם הל' שגגות פ"ד הל"ב כתב יש בועל בעילה אחת וחייב עלי' ח' חטאות כיצד כו' בת בת יעקב] ואחות אשתו באים האיסורי' כאחת נשאת לראובן ונאסרה על שאר בני יעקב נוסף איסור ליעקב והרי היא כלתו מת כו' נוסף איסור אשת אח מת כו' נוסף איסור אשת אחי אביו מת ישמעאל ונפלה לייבום לפני יצחק ועבר יצחק ויבמה כו' מתוך שנאסרה על שאר אחיו נוסף איסור ליעקב משום אשת אב ומשום אשת איש כו' אם שגג יעקב ובא עלי' כשהיא נדה בחיי יצחק כו' חייב שמונה חטאות כו' עכ"ד ותמהו כולם וגם התוי"ט בפ"ג מה' כריתות הא הגמ' הקשה על הא דאמר ר"י אם עבר הזקן כו' חייב משום אשת אב מאי איסור מוסיף איכא הכא ותירצו כגון דאיכא ברא לסבא עיי"ש ולהרמב"ם הנ"ל אף היכי דליכא ברא לסבא הוי מוסיף משום מגו דאיתסרא לגבי אחי אביו משום אשת אח איתוסף נמי לגבי יעקב משום אשת אב, ובפה"מ כתב הרמב"ם הגירסא הנ"ל ופירש משום דאית לסבא בן קטן ואיתוסף לגבי הקטן איסור אשת אב לכשיגיע לכלל מצות איתוסף מהשתא איסור ליעקב משום אשת אב, וגם באמת קשה למה צריך לאוקמי דמש"ה הוי מוסיף משום דאיכא ברא לסבא הא חזינן דאמרינן מגו בכה"ג גבי כלתו מגו דאיתסרא באחי הבן משום אשת אח אסורה על יעקב משום כלתו עיי"ש בתוי"ט

ונלע"ד לתרץ הכל דהנה הגרע"א זצ"ל בדו"ח יבמות ל"ג הקשה בכל מקום דאמרינן אאח"עא וננקוט נבילה ביו"כ אמאי לא מיקרי מוסיף באם אחד נעשה גדול ביוה"כ זה ונימא מגו דאיתוסף איסור יו"כ על האיש הזה איתוסף לכ"ע, וצ"ל דלא מיקרי מוסיף אלא היכא דמצד איסור הראשון לחוד הי' מותר לזה ורק משום איסור השני אסור לו, ואולם ברמב"ם בפה"מ פ"ג מה' כריתות מבואר דגם זה מיקרי מוסיף במ"ש לפרש בהא דאמרינן דלכשיגדיל חל עליו איסור אשת אחי אביו ואיסור אשת אביו בב"א ומגו דחל כו' עכ"ל וכן שנה במערכה ז' גבי כולל דלא אמרינן היכי דבלאו איסור זה ג"כ אסור והביא ראי' מנבילה ביוה"כ דלא אמרינן מוסיף כה"ג משום דגם בלא איסור יו"כ הי' אסור להנולד משים נבילה עיי"ש, והנה אף דהגרע"א דחה סברתו בדו"ח ביבמות משום פה"מ מהרמב"ם הנ"ל עכ"ז באיסור מוסיף סברתו ישרה ועומדת דהוי רק אם מוסיף על החתיכה במה שמותרת משום איסור הראשון. וכדמפורש בהרבה מקומות ובשבועות כ"ד, ע"ב פרש"י וז"ל איסור מוסיף כשאיסור האחרון מוסיף על החתיכה עצמה דבר שלא הי' בא ע"י