דבר אליהו (קלאצקין) קפג

אלמנה לכה"ג מי לא עסקינן בכה"ג שיבם אלמנה מן האירוסין דליכא טעמא דמנוקה מעון הא לא תקשי דהרמב"ם ס"ל שאפילו ביאה אסורה מד"ס ממעטינן א"כ כה"ג שיבם אלמנה מן האירוסין ג"כ חשיב אינו מנוקה כיון דחכמים גזרו עכ"ל תמוה דהא כל האיסור גזירה הוא לכתחילה דמטעם עשה דוחה ל"ת שרי לכתחילה ומטעם גזירה אסור, אבל אם עבר ויבם מיקרי מנוקה מעון דלא הוי אף מצהב"ע אם עבר על עשה ול"ת כמ"ש הנוב"י ומי גרע דעשה לא ידחה איסור דרבנן, זה לא ניתן להאמר, ולפ"ז דע"כ מיירי בכה"ג שבא עלי' הכ"ג והכ"ה ביאה של מצוה לא נתחללה דגרושה לכ"ה מיירי נמי שנפלה מאח כשר או חלל מן האירוסין שלא נתחללה בביאה מאח המת והשתא בביאת היבם הכ"ג והכ"ה ג"כ לא נתחללה דלא הוי ביאה של איסור דאתי עשה ודחי ל"ת ולא משוי חללה כמ"ש המקנה בדף ס"ו ובדף ע"ח בפשיטות מדמקשה הגמ' באלמנה לכ"ג ליתי עשה דיבום וידחה ל"ת ומאי קושי' הא באלמנה הוי תרי לאוין לא יקח ולא יחלל ולא אתי חד עשה ועקר הרי לאווין מוכח דבמקום מצוה דנדחה לאו דלא יקח ממילא לית בי' לאו דלא יחלל עיי"ש ובס' ששנת העמקים מפמ"ג כלל ג' כתב וז"ל דזה שיבוש לאמר דאם ידחה עשה הל"ת תהי' חללה עיי"ש, ועיין בשעה"מ הל' יבום פ"ו דחקר אם ישראל יבם ממזרת אם הולד ממזר מביאה ראשונה כיון דמה"ת רמי ליבום משום דאתי עשה ודחי ל"ת והוי ביאת היתר עיי"ש וא"כ מכש"כ בכה"ג דלא נתחללה רק מביאת איסור, וא"כ כיון דמיירי בהא דסוטה אלמנה לכ"ג וכו' דנפלו ליבום מן האירוסין ולא הוי חללה וע"י קו"ס נתוסף עלי' איסור לאכול בתרומה איתוסף איסורא לבעל ומש"ה אסורה לבועל, והא דבלא"ה לא אכלה משום דמשתמרת לביאה פסולה דביאה שני' אסורה דכלתה מצות יבום, ז"א דמשתמרת לביאה פסולה ד דפסולה לתרומה הוא רק מדרבנן כמבואר בגמ' יבמות ובתוס' וברמב"ם, וא"כ בהא דהוי קו"ס נאסרה בתרומה מדאורייתא מנטמאה ואמרי' מיגו לאסרה לבעל ומש"ה נאסרה לבועל [ובזה תרצתי מה שהקשה לי חכם אחד כד הוינא טליא לגירסת הירושלמי במשנה יש מותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן כשר שנשא כשירה ויש לו אח חלל וס"ל להירושלמי דהוזהרו כשירות להנשא לפסולין עיין בתוי"ט שם דגם הרמב"ם בפה"מ גריס כן, והקשה אמאי אסורות ליבמיהן יבא עשה וידחה ל"ת והכא לא שייך גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' דהא בביאה ראשונה משוי לה לחללה ואח"כ תהי' מותרת לו בלא"ה בביאה שני' דהויא חללה כמהו עכ"ד, ולפמ"ש בשם המקנה והפמ"ג לא קשה דבביאה של מצוה לא נתחללה ולכך שייך שפיר הגזירה אטו ביאה שני' דאסורה לחלל כיון דעדיין כשירה היא, ואולם אח"כ ראיתי דבלא זה לא קשה דהרמב"ם בפי"ח מהל' א"ב הל"א כתב וז"ל מפי השמועה למדו שהזונה האמורה בתורה כו' או שנבעלה לחלל אע"פ שמותרת להנשא לו ע"כ וא"כ ס"ל דהוי רק זונה ולא חללה ועיין בהשגת הראב"ד ומ"מ שם דמפרש דגם הראב"ד ס"ל דרק לתרומה פסלה ולא לכהונה ועיין במל"מ ובשעה"מ שם הל' כ"ד דהקשה עליהם מגמ' דילן לפי גירסא דחלל שנשא כשירה ויש לו אח כשר קאמר בגמ' דמשום דבעי למיתני טעמא דשווי' חללה הרי בהדי' דמשום חללה אסורה עיי"ש, ובאמת לפי גירסת הרמב"ם כמ"ש הירושלמי כשר שנשא כשירה ע"כ ליתא לדיוקא הכי ובודאי לא הי' לפניו הדיוק מגמ' ולא קשה עליו מגמ' הנ"ל ועיין בחידושי הרשב"א שם, וא"כ בפשוט ניחא דכיון דהוי רק זונה שייך שפיר גזירה אטו ביאה שני' ועוד נוכל לתרץ דהירושלמי ס"ל דעל היבמה ליתא העשה דיבום וכמ"ש בפשיטות הכפות חמרים ביומא דיפ"ו על הא דאמר ר"י גדולה תשובה כו' דבעשה דיבום רק הוא מקיים ולא היא, ועכ"ז דחי דכל מ"ע דרמיא על איש אחד ומוטלת עליו לעשותה בחברת אחר דוחה ל"ת אף דלגבי אחד מהם ליכא עשה עיי"ש ועיין בישועות יעקב אה"ע סימן קס"ח בתשו' הגאון בן המחבר דכתב משם הרשב"א כן עיי"ש ודלא כמ"ש הפ"י בכתובות מ' עיי"ש וא"כ בכל עשה דדחי ל"ת גבי יבום אף דהיא אינה מצווה עכ"ז כאן דניתן לדחות לגבי דידי' שפיר נדחה ג"כ לגבי דידה, וכמ"ש הכפ"ת, וכל זה שייך אם לגבי דידי' הוי דחי', אבל בחלל עליו אין האיסור לישא כשירה רק היא מוזהרת כדמוכח מהא דאמרינן הוזהרו כשירות להנשא לפסולין ואם לגבי דידי' הוי האיסור א"כ הוא מוזהר לישא אותה כמו ממזר ישראלית, וא"כ ליכא גבי היבם שום איסור לדחות ורק הדחי' הוא לגבי דידה ואצלה אין עשה במה לדחות

], יא] ואי דכל זה ניחא לשיטת רש"י ביבמות פ"ד ע"א ד"ה והא דס"ל דליכא בחללה לכ"ה רק איסור לאו וא"כ גרושה נמי כן ואתי עשה דיבום ודחי והוי מנוקה מעון ולא נתחללה בביאתו, אבל להתוס' שם ד"ה והא וב"מ ד' ל' ע"א ד"ה האי דס"ל דאית ג"כ גבי גרושה לכ"ה עשה דקדושים יהי' וא"כ לא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ואם בא עלי' הא אינו מנוקה מעון, וגם נתחללה דהא ביאת איסור הוא, ורק באלמנה מן האירוסין לכ"ג שנפלה ליבום יש לאוקמי כמ"ש התוס' בב"מ דעשה דקדושים הוא רק אמאי דכתיב בההיא פרשה עיי"ש, אך לפי שיטת ריב"א הובא בתוס' חולין קמ"א ד"ה לא דבכל עשה דלא דחי ל"ת ועשה אם עבר לא לקי דהלאו נדחה מפני העשה ועיין בנו"ב קמא סוף ספרו שמפרש דאם עבר ודחי לא הוי ג"כ מצוה הב"ע כיון דכל הטעם דעשה אינו דוחה עשה הוא משום מאי אולמא האי עשה מהאי עשה וא"כ אם עבר ודחה אז אמרינן איפכא מאי אולמא עיי"ש. וא"כ אף בגרושה לכ"ה דלשיטת התוס' יש עשה ול"ת עכ"ז אם עבר ויבמה לא הוי מצוה הב"ע והוי מנוקה מעון ושפיר נוכל לאוקמי הקרא כי תשטה בכה"ג כמ"ש הפ"מ והשעה"מ שמיירי דנפלו לייבום ויבם, וא"כ לא הוי ביאת איסור ולא נתחללה ומשום סוטה נתוסף איסור לתרומה ואמרינן מגו לאוסרה לבעל ומש"ה אסורה לבועל

יב] ואמנם כל זה ניחא תרוצי בגוונא דאלמנה לכ"ג וגרושה לכ"ה דאיתוסף באיסור סוטה לאסרה בתרומה והוי מוסיף, אבל בגוונא דקתני במשנה ממזרת ונתונה לישראל ובת ישראל לנתין וממזר הא אף דהט"ז באה"ע סימן ז' סקי"ד ס"ל דממזר מכהן לא פקע ממנו דין כהונה ואוכל בתרומה עיי"ש וא"כ אפשר ג"כ לאוקמי בכה"ג אבל הב"ש סקל"ו והח"מ סקכ"ד כתבו בפשיטות דממזר מכהן לית בי' דין כהונה והוי כחלל עיי"ש, וכדבריהם בתשו' הרשב"א סימן אלף ר"א דממזר מכהן פסול מתרומה עיי"ש ועיין באבני מלואים סימן קע"ד דהביא דברי רש"י ביבמות ס"ח דמשמע דממזר אוכל בתרומה ועיין בהמגיה דמתרץ דברי רש"י דממזר מכהן אינו אוכל בתרומה עיי"ש, וא"כ ישאר קושית המגיה מהמל"מ על הר"א ששון מהא דחשיב המשנה ממזר ונתין דליכא בהו איסור מוסיף לתרומה, ואמאי אסורה לבועל, אשר ע"כ נלע"ד לתרץ שכל המשנה מיירי שאנס בתולה והיתה אלמנה או גרושה מאירוסין או ממזרת ונתינה, ואי קשה דהא אינו מנוקה מעון, ואף לדעת הרמב"ם פט"ו מהל' א"ב הל"ב דבבעל ולא קידש אינו לוקה בכל חייבי לאווין, אכתי ע' בכ"מ דהביא תשו' הרב ר"א בנו של הרמב"ם לתרץ הא דכתובות פ' אלו נערות או שהיתה מחייבי לאווין אם התרו בו הרי זה לוקה ומפרש משום לאו דקדשה כמו שס"ל להרמב"ם דבכל פנוי' הוי לאו דלא יהי' קדשה עיי"ש וא"כ ממ"נ אינו מנוקה מעון, יש לומר דמיירי