דבר אליהו (קלאצקין) קפב

אבל לא במידי דתלי במעשה כמש"ל וא"כ טומאת קרובים דג"כ כה"ג לא מקרי כולל דעתה בחיים המה מי יאמר דיבא לידי כך שימותו בחייו ובעוד שיהי' נזיר, וע"כ מוכרחים לבוא לידי כולל רק במה שאסור ביין ותגלחת

ח] ובמה שכתבתי בשם הרמ"ע מפאנו והרמב"ם שאף אם בעת חלות האיסור השני לא הוי על מה לחול אולם כשיבאו אח"כ האנשים אחרים לעולם ויהא חל עליהם איסור השני יהיו אז כולל או מוסיף, אמרתי ליישב קושית המגיה במל"מ פ"ב מהל' סוטה על ספיקא של הרב הר"א ששון בבועל שני אם נאסרה לו, והקשה מסוטה ד' כ"ה דאלמנה לכה"ג כו' מקנא להו לאוסרן לבועל אלמא אפי' היכי דאסורה וקיימא על הבעל אסורה לבועל עיי"ש, דאפשר לתרץ דהא באלמנה לכ"ג ג"כ אסורה לבעל משום איסור סוטה אף דאסורה וקיימא משום איסור אלמנה עכ"ז כיון דמוסיף לגבי בועל משום איסור סוטה אסורה לבעל ג"כ משום איסור זה משא"כ בספקא של מהרא"ש גבי בועל שני דאסורה לבעל באיסור סוטה מבועל ראשון ומה יתוסף עתה עוד איסור זה, ומצאתי אח"כ באבני מלואים סימן י"א סק"ב עיי"ש, אמנם עוד לא ניחא דהא גם על הבועל עתה לא חייל איסור טומאה משום שהיא א"א ואאחע"א, דבכל בועל דחייל איסור סוטה לבועל אף בעוד שהיא א"א הוא משום דהוי איסור מוסיף לבעל כיון דהיתה מותרת עד השתא לבעל וע"י קו"ס נאסרה לבעל אמרינן מגו ונאסרה ג"כ לבועל אבל בכה"ג אלמנה לכה"ג דבלא"ה אסורה וקיימא לבעל וא"כ על הבועל ג"כ לא חייל עתה בעוד שהיא א"א דאאחע"א ואיסור מוסיף ליכא דלבעל ג"כ לא חייל איסור סוטה מהאי טעמא דאאחע"א, ואך לפמ"ש ניחא דאחר שיגרש הבעל יחול איסור סוטה על הבועל ואז אסורה ג"כ לבעל באיסור סוטה משום דהוי איסור מוסיף לבועל כמ"ש הרמ"ע מפאנו דאף דבעת חלות האיסור ליכא על מה לחול עכ"ז כשבא לעולם על מה לחול אז חל ואמרינן מגו לחול גם על אלה שאסורים מאיסור הקודם

ט] איברא דאכתי אין זה מספיק לתרץ מ"ש הר"א ששון דהא ע"כ אזיל לשיטת גמ' דילן דמתלי תלי איסור הבועל באיסור הבעל וכפי מ"ש התוס' בשבת נ"ו דתופס לעיקר תירוץ הראשון שבגמ' כתובות ט' דאנוסה כיון דלא אסורה לבעל מותרת לבועל וע' בב"ש סי' י"א ובל"מ פ"ב דסוטה ועיין בתשו' ח"ס אה"ע סימן כ"ו דמבאר דגמ' דילן הוא כפי ההלכה כר"ע בסוטה פרק כשם דנפקי איסורא לבועל מהלאו יתירא מונטמאה ולכך לא נתרבה איסור לבועל אם אין טומאה לבעל עיי"ש, [וראיתי תיוהא בשו"ת שואל ומשיב חלק ששי הנד"מ מהגאון רי"ש נאטינזאהן זצוקל"ה בסימן ל"ב על הא דהוכיחו הפוסקים דכל שהיא באונס לא נאסרה גם לבועל ועיין בב"ש סימן י"א מהא דמשני דאנוסה היתה והא דוד בא עלי' ברצון עכ"ז כיון דהיא אנוסה שרי' לו, וכתב דאין ראי' ויש לתרץ מפני מה שרי' לו וז"ל דבאמת מקשה הש"ס דליתי עשה דלו תהי' לאשה ולידחי ל"ת ומשני דאי אמרה לא בעינא ופירשו התוס' עי"ש ולפי"ז היא היתה אנוסה ומותרת רק שדוד הי' ברצון ועליו שוב יש עשה דולו תהי' לאשה והיא אינה עוברת כנלפע"ד נכון עכ"ל, ולא אוכל לעמוד על כוונתו הא המ"ע ולו תהי' הוא רק בפנוי' דשייך תהי' לו לאשה אבל בא"א דיש לה בעל מאי שייך אז המ"ע לו תהי' לאשה דלתרי לא חזיא מלבד דאינו ראוי מצד איסור א"א הא ג"כ לא שייך המ"ע כיון דיש לה בעל. וכיון דאז לא ראוי' לו ולא שייך המ"ע אף דאח"כ אתחזי' לי' פטור דהא הוי מכ"ש מאחות אשתו דמבואר בירושלמי כתובות פ"ג הל"ו וז"ל הי' נשוי את אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר עכ"ל א"כ חזינן אף דהתם הי' שייך ולא תהי' לאשה דפנוי' היא רק ארי דאיסורא אחות אשה רבע עלי' ואינו ראוי מצד האיסור נפטר מהמ"ע אף אח"כ כשחזי לי' ונפקע האיסור דמתה אשתו ומכש"כ הכא דמלבד מה שאינה ראוי' לי' מצד האיסור א"א הא לא שייך תקנת ולו תהי' לאשה דהא יש לה בעל וא"כ אם אח"כ מת בעלה נפטר מהמ"ע, ועוד הא המ"ע הוי בבתולה ולא בנשואה ובת שבע בעולה הוי' מאורי' דהא קאמרי לדוד א"א מיתתו במאי בחנק, וע"כ דבריו תמוהין, ואשתמיטתא דברי הירושלמי הנ"ל מבעהמ"ח מנחת חנוך במצוה תקנ"ה שחקר באחות אשתו אם מתה אחר כך אשתו, אם חל עליו אחר כך המצות עשה מי אמרינן דהוי דיחוי או לא ותלי אם יש דיחוי במצוה בדיחוי דמעיקרא עיי"ש והלא בירושלמי מפורש דאם מתה אשתו כבר נפטר], וא"כ דתלי איסורה לבועל באיסורה לבעל ובאלמנה לכה"ג דבלא"ה אסורה וקיימא ולא חייל עלי' איסורא דטומאה לבעל, ממילא לא אסורה לבועל, ואיך נימא איפכא דהוי איסור מוסיף לבעל משום מגו דאסורה לבועל דהא ע"ז אנו דנין דלא אסורה לבועל משום דלא אסורה לבעל, וכעין זה הקשו אחרונים על הב"ח והפרישה הובא בש"ך יו"ד סימן רל"ד סקפ"ג דאם אמרה קונם תשמישי על כל העולם כתב הטור דיפר, ופירשו הם הטעם דמגו דחל על כל העולם חל נמי לדידי' עיי"ש ותמה בגליון מהרש"א גם בשם אביו הגרע"א דהא על כל העולם חייל רק משום שחייל על הבעל דהוי איסור כולל דבלא"ה אסורה עליהם משום א"א כמ"ש התוס' שם והיכי נימא להיפך דהא אם לא חל על הבעל לא חייל גם עליהם משום אאחע"א עיי"ש וה"נ בזה דכל האיסור לבועל הוא מפני שאסורה לבעל וישאר קושית המגיה במל"מ הנ"ל

י] וע"כ נלע"ד לתרץ בטוב טעם, דהא ע"כ מוכרח לומר דאלמנה לכה"ג וגרושה לכ"ה מיירי שעוד לא נתחללה בביאתם קודם הקו"ס, דאל"כ הא השתא איסור שוה לכה"ג ולכ"ה משום חללה, ולמה מנה המשנה שניהם, ומיירי דהיא אלמנה או גרושה לכה"ג ולכ"ה עדיין בארוסין דעוד לא נתחללה ואי קשה דבלא"ה לא שותת משום דבעינן קדמה שכיבת בעל לבועל וארוסה קתני ברישא דלא שותת י"ל דאשמועינן הרבותא בזה דאפ"ה מקנא לה לאוסרה על בועלה אף דאסורה וקיימא לבעל ולבעל נמי אסורה משום איסור מוסיף דע"י קו"ס אסורה בתרומה מקרא הכתוב במיוחד נטמאה על תרומה ומגו דאסורה משום זה לאכול בתרומה איתוסף אסורא לבעל ומש"ה אסורה לבועל ובקדושין ע"ז חשיב חללה איסור מוסיף מגו דאיתוסף אסורא למיכל בתרומה איתוסף אסורה לכה"ג, ובכריתות גבי נותר מה שמוסיף איסור לגבוה קרי איסור מוסיף, אמנם ביותר נוכל לאוקמי דאף דמיירי שבא עלי' הכה"ג והכ"ה קודם והוי קדמה שכיבת בעל לבועל, עכ"ז יש גוונא דלא נתחללה, דהא מקשים על הרמב"ם בפ"ב מהל' סוטה הל"ח דכל איש שבא ביאה אסורה מימיו אחר שהגדיל אין המים בודקין כו' שנאמר ונקה האיש מעון, והא רש"י מביא בריש פרק ארוסה בשם הספרי הא דאלמנה לכה"ג וכו' לא שותת משום דבקרא כתיב כי תשטה אשתו בראוי' לאישות הכתוב מדבר פרט לאלמנה לכה"ג וכו' עכ"ל וא"כ למ"ל קרא הא בלא"ה לא שותת דאין מנוקה מעון דע"כ בא עלי' מיירי דאי לא הא קדם שכיבת בועל לבעל, ועיין במל"מ שם, והכ"מ בירושלמי סוטה כ"ט הל"ט ג"כ מקשה כן ומתרץ דאיצטריך קרא להיכי דנפלה החייבי לאווין ואלמנה מן האירוסין לייבום דמדאורייתא מותרת לייבם ורק מטעם גזירה ולכך אם ייבם הוי מנוקה מעון ושפיר אשמעינן קרא דאינה שותת עי"ש והשעה"מ בהל' סוטה מתרץ נמי כן ומה שכתב על הרמב"ם דהא פסיק ותני