דבר אליהו (קלאצקין) קפא

לא שייך לומר דיתחדש איסור משום זמן זה רק האיסור הוא דבחיותה הוי גיד ואסורה משום זמן הקודם, ואף דעתה בקושיתם ס"ל להתוס' דלאלה אנשים דפקע מהם האיסור הראשון חייל איסור גיד, עכ"ז על אותן אנשים שיש האיסור הראשון לא חייל ולא אמרינן מגו דחייל על האנשים דפקע מהם האיסור הראשון יחול גם עליהם, כגון דכל האיסור הוא משום זמן הקודם עת חלות האיסור שנוצר הגיד ואז לא היה מקום לחול א"כ ליכא עתה בכח האיסור למהוי מוסיף דדוקא אם יש כח בהאיסור משום זמן ההוה אז אמרינן מוסיף אף דבעת התחלת חלות האיסור לא היה מקום לחול עכ"ז שפיר עתה שמצא מקום לחול מיקרי חלות האיסור, דכל רגע ורגע אסורה מחמת עצמה והוי חלות מחדש, משא"כ בכה"ג דכל האיסור כעת הוא משום זמן הקודם ואז הא לא היה מקום לחול אין בכח האיסור עתה להוי מוסיף, ובתירוצם מסיק התוס' דגם לאלה אנשים שפקע מהם האיסור הראשון ג"כ לא חייל איסור גיד משים דאסור גיד בעינן דיהא חלות האיסור מחיים כמו גבי יעקב, [ועיין בתשו' בר"י מאאמו"ר הגאון זצוק"ל באה"ע סימן פ"ו דמחלק בחמותו בכה"ג ויש לבאר הכא מהא דהתם ואכ"מ עיי"ש]

ה] ולפי האמור לעיל בביאור שיטת הרמב"ם והראב"ד נבוא לבאר ג"ב כונת הריטב"א בקדושין דף ע"ז גבי כה"ג שבא, על אחותו אלמנה מאי איסור מוסיף איכא מפרש משום דאסורה לכהן משיח וכה"ג שעבר, א"נ למחר תהי' אסורה לכה"ג שיתמנה אחריו של זה עכ"ל והשעה"מ בהל' א"ב פי"ז מוכיח מדבריו אלה דס"ל כהראב"ד דאף דבזמן המגו ליתא לאסורא קמא אפ"ה חשיב לה איסור מוסיף ועפי"ז הקשה אמאי ס"ל להריטב"א דבנתנבלה ביוה"כ חייב רק משום יו ה"כ כיון דמעיקרא חייל יו"כ לא חייל עליו השתא איסור נבילה, הא נבילה הוי איסור מוסיף שהרי קודם שנתנבלה לא הוי איסור אלא ביוה"כ לבד ולמחר שרי וכשנתנבלה מגו דאיתוסף ביה איסור לשאר יומא איתוסף נמי ליוה"כ עכ"ל, ונראה מזה דהשעה"מ מפרש מה שכתב הריטב"א בתירוצו א"נ דלמחר תהי' אסורה לכה"ג שיתמנה אחריו דהיינו כגון שימות כה"ג הזה, דאם כוונתו שיעבור מכהונה גדולה ויתמנה אחר תחתיו הא לראשון שעבר ג"כ אסורה משום אלמנה כמבואר בהוריות והריטב"א בעצמו בתירוץ ראשון מפרש כן, וא"כ יהיה המוסיף בזמן שהאיסור הראשון עדנה איתא וא"כ הא לא קשה מנתנבלה ביוה"כ דהתם יהא המגו בזמן דליתא לאיסורא קמא ובזה לא ס"ל כהראב"ד, וא"כ תמוה מאוד על השעה"מ דמנין לו לבאר כוונת הריטב"א בתירוץ א"נ באופן שימות הכה"ג ויקשה עליו, יפרש כוונתו דמצי למשכחת דיעבור מכהונה הגדולה וא"כ יהא המגו בזמן שאיסור הראשון עדיין איתא בכדי שלא יהיו דבריו סותרות, אמנם בלא"ה אף בכהאי גונא יקשה דברי הריטב"א לפי מה שכתבתי לעיל לבאר דכל פלוגתת הרמב"ם והראב"ד הוא במידי דממילא כמו גבי שבועה דהזמן ממילא אתי ולהראב"ד דמי הא דמעתה הוי כולל או מוסיף דממילא, אתי אף דלא הוי בזמן דאיתא איסור הראשון והו והרמב"ם ס"ל דלא אמרינן מגו אף בממילא היכי דלא הוי המגו בזמן דאיסור הראשון עדיין איתא, אבל במידי דתלי במעשה אף הראב"ד מודה דלא אמרינן מגו בכה"ג משום דמי יאמר דיבא לידי כך וראיה מא"א ונעשית חמותו דלא הוי איסור מוסיף הגם דאסורה למחר שימות או יגרשנה בעלה, ונוכל לאמר דבמה דתלי במעשה אף אם יהא המגו בזמן דאיסור הראשון עדיין איתא עכ"ז לא אמרינן מהשתא דיהא מוסיף דמי יאמר דיבא ובזה ג"כ הראב"ד ס"ל כהרמב"ם דכתב בהל' שגגות דבעינן שיהי' האנשים אחרים מצוין בעולם וא"כ הא העברת כה"ג ומינו אחר תחתיו הוי דבר התלוי במעשה ודחי כמו שאין האנשים מצויין בעולם כמ"ש הרמב"ם דלא אמרינן בכה"ג מוסיף או כולל

ו] ונראה ליישב דהא דלא אמרינן מגו אם לא הוו מצוין בעולם, הוי רק אם החסרון באיסור השני דלא יתן להוסיף משום דאינם בעולם או איסור אחר רבע עליהם דהוי ג"כ כמו שאינו בעולם אז אין בחומר איסור השני לחול מהשתא על איסורא קמא דהא עתה עדיין לא מוסיף ולא כולל, אבל אם יש אנשים שראוים לחול עליהם האיסור ורק עוד לא הגיעו לכלל מצות שפיר מיקרי כולל או מוסיף מהשתא משום דיחול על אותן אנשים אח"כ כשיגיעו לכלל מצות כמ"ש הרמב"ם בפה"מ בכריתות והעתקתי לשונו לעיל באות ג' דהא אין המניעה להאיסור לחול רק הזמן עד, שיגדלו ויוכל לחול האיסור השני בזמן שהאיסור הראשון עדיין יהי' בעולם, גם הרמב"ם ס"ל דהוי מגו ומיקרי כולל או מוסיף, ולפ"ז הכא באחותו אלמנה כשנעשה אלמנה יש בכח האיסור אלמנה לחול על כל הכהנים שהמה בעולם רק שעוד לא הגיעו למעלת כה"ג והוי כמו קטנים שלא הגיעו לכלל מצות, הוי מוסיף מהשתא מה שראוי לחול על כהנים אחרים כשיגיעו למעלת הכה"ג בעוד שאחיה הכה"ג המכהן כעת עוד יהיה בחיים ויעבור מכהונתו ואיסור קמא עוד יהי' בעולם וגם האיסור השני יחול עליו דכה"ג שעבר אסור באלמנה, ואי קשה הא העברת הכה"ג הוי כמו גירושין או מיתה מידי דתלי במעשה ומי יאמר דיבא לידי כך, זה אינו דהרי טומאה שכיח ומצוי כמ"ש הגמ' ביומא על הא דמתקינן לו כהן אחר תחתיו, וגם במשנה דאבות חשיב בעשרה נסים נעשה בבה"מ ולא אירע קרי לכה"ג ביוה"כ יעי"ש בתוי"ט, ובפ"א דדמאי בתוי"ט בד"ה והחומץ, ובתוס' חדשים ותוספת רע"א דמשום שאר טומאות שהי' מצוי ומכש"כ בבית שני כמבואר ביומא, ומש"ה מיקרי דבר הבא ממילא וע"כ הוי מוסיף מהאי טעמא ומיושב כהוגן דברי הריטב"א דס"ל כהרמב"ם, ולא דמי להא דכתב השג"א בסימן ע"ג דלא מיקרי שבת על יו"כ איסור כולל משום שביתת עבדו אם אין לו עבד דמיקרי אינו בעולם כמ"ש הרמב"ם עיי"ש דהתם כל זמן שאין לו עבד ליתא לאיסור שביתת עבדו עליו כלל וא"כ לגבי' ליכא באיסור שבת חומר על יו"כ מה שכולל איסור לגבי שביתות עבדו, אבל באחותו אלמנה כשנתהווה אלמנה איתוסף באיסור זה חומר מה שתוכל להיות אסורה לכל כהן שיגיע למעלת כה"ג בעוד שהכה"ג אחיה יהיה בחיים ויעבור מכה"ג ודמי לקטנים כמ"ש הרמב"ם בפה"מ

ז] וכן יש לדחות השגות הטעה"מ בפ"א מהל' מ"א מה שתמה על השעה"מ וכתב על השג"א ששגה במה שכתבו דנזיר על כהן לכך חייל לגבי טומאה משום דהוי איסור כולל דנזיר אסור ביין ותגלחת ואף שהוא משני שמות הוי כולל לרבנן דר"י, והשיג הטעה"מ עליהם דלמה להו לדחוקי כולי האי הא בלא"ה הוי נזיר על כהן כולל משם אחד דנזיר אסור בטומאת קרובים מה שמותר לכהן עכ"ד. ולחנם השיג וצדקו המה מאד מה שבחרו הכולל מטעם דאסור ביין ותגלחת אף דהוי משני שמות, דמטעם טומאת קרובים לא הוי כולל לא מיבעי להרמב"ם דבעינן באיסור מוסיף שיהיו האנשים אחרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהם אבל אינם מצויין לא כמש"ל ובכולל ג"כ שייך סברא זו כמ"ש השג"א סימן ע"ג עיי"ש א"כ הקרובים עודם בחיים ומה כולל הוא זה, ואף להראב"ד דס"ל גבי שבועה דשפיר אמרינן כולל מה שיאסר לאחר זמן ע"כ רק במידי דתלי בזמן דהוי ממילא