דבר אליהו (קלאצקין) קפ

דבשעה שנעשית טריפה אין האיסור כולל ולא אמרינן דלאחר שיהפך לחלב ויאסר משום טריפה יחול טריפות גם על הבהמה כיון שלא היה האיסור כולל בעת חלות האיסור דהיינו בשעה שנעשית טריפה עכ"ל, ותמוה מאוד הא אף דלא חייל האיסור טריפות על הבהמה עכ"ז מחלת הטריפות יש בהבהמה וכל רגע ורגע היא טריפה ולא תלי ברגע הראשון שנתהווה הטריפות דלא סיבת איך שנתהווה הטריפות גורמת האיסור רק מחלת הטריפות ששולטת בהבהמה היא האוסרת, וא"כ מה לי אם בעת חלות האיסור לא הוי על מה לחול כיון דאח"כ שנתהווה חלב עדנה מחלת הטריפות יש בהבהמה, וא"כ חל אז עליו על החלב איסור טריפות ושפיר הוי כולל אז גם על הבהמה גופא, דכל רגע היא טריפה בפני עצמה, דסברת גיסי ני' היה שייך רק אי נימא דאם אח"כ נתרפאה הבהמה ג"כ אסור החלב משום דהי' עליה איסור טריפות מקודם אף דבריאה היא כעת, א"כ כיון דדנינן האיסור מפני שגרם שהיתה מכבר טריפה ואז לא הוי כולל לא חייבינן על עתה שתאסור על החלב מפני מעשה הקודמת, אבל אי גם עתה יש מחלת הטריפות בה, מה לי אם בעת התחלת הטריפות לא הי' על מה לחול כיון דהשתא היא טריפה מחודשת מרגע זה יש על מה לחול אמרינן שפיר מגו, וכעין זה מפורש בתשו' רבינו מנחם עזרי' מפאנו סימן קכ"ג דאף אם בעת חלות האיסור ליכא כולל או מוסיף דליכא אנשים אחרים ולא חייל אז עכ"ז כשנולדו אח"כ האנשים וחייל עליהם האיסור חייל נמי על הני שאסור עליהם מאיסור אחר מטעם מגו עיי"ש שמצייר באיזה אופן וכמש"כ הכא וא"כ מבואר דלא כמו שכתב גיסי הגאון נ"י

ג) ונראה דגם הרמב"ם שכתב לענין מוסיף דבעינן דיהיו האנשים האחרים מצויין בעולם מודה לרמ"ע הנ"ל דזה רק אם בעינן לחייבו בעת חלות האיסור שעוד ליכא על מי לחול ונימא דמיקרי מוסיף בשביל מה שיתוסף אח"כ כשיהי' האנשים אחרים, בזה ס"ל דלא נוכל לחייבו כשעובר עתה כל זמן דליכא האנשים אחרים בעולם משום איסור הנוסף, דלא מקרי מוסיף לע"ע ולא אמרינן מגו בכה"ג דהא ליכא על מי לחול, אבל אם עובר אח"כ בעת שנולדו האנשים אחרים וחייל עליהם איסור השני הנוסף, שפיר גם הרמב"ם מודה דאמרינן אז מגו לחייב העובר משום כולל או מוסיף אף דבעת חלות האיסור לא הוי כולל או מוסיף דלא היה על מי לחול, דהנה הרמב"ם כתב בפה"מ בכריתות פ"ג גבי הבא על בת בתו וז"ל ונשאר לבאר איזה איסור איתוסף בה כו' ואמרו שזה יהיה בתנאי והוא שאם נזדמן להיות ליצחק בן קטן מלבד יעקב וזה תורף דבריהם כגון דאיתיילד בן קטן לזקן חיילא איסור על הקטן וחייל נמי עלי' דידי', ומאמר זה קשה להבין ולפיכך שים לבך להתבונן בו וזה ששרה זו שמת בעלה שהי' אחי יצחק והיה ליצחק בן קטן כמו שאמרנו מלבד יעקב אילו לא נשאה יצחק היתה אסורה לקטן הזה לכשיגיע לכלל מצות משום אחי אביו בלבד וכשיבם יצחק וכשיגדיל ויבא לכלל מצות יהיו איסור אשת אחי אביו ואשת אביו באים כאחת כו' ולפיכך התנה ואמר בבן קטן הואיל ונתוסף בשרה איסור אשת אב אצל הבן קטן לכשיגדיל איתוסף נמי ליעקב עכ"ל הננו רואים להדי' דהרמב"ם מפרש בהני דגרסי דאיתיילד דאימת חייל האיסור מוסיף רק אח"כ כשנולד הקטן, דהא כתב שזה יהי' בתנאי והוא שנזדמן כו' וזה תורף דבריהם כגון דאתיילד כו' עיי"ש וס"ל להני דגרסי דמיירי דעבר יעקב האיסור אחר שנתיילד הבן אף דבעת תוספת האיסור בעת שיבם יצחק לא הוי על מי לחול דהא עוד לא איתיילד הקטן עכ"ז אח"כ בעת שנולד שיש על מה לחול אמרינן אז מגו והרמב"ם דמדחה הג הוא רק משום דמהגמ' מבואר דתיכף כשיבם הזקן ובא עלי' יעקב עובר מיד באיסור זה המוסיף ג"כ ואם כפי גירסתם לכשיתיילד ועדיין אינו בעולם לא הוי על מי לחול ואין שייך מוסיף ע"כ גרים שהיה בן קטן והוי המוסיף מהשתא אף דעדיין לא חייל על הקטן מפני קטנותו אך כיון שישנו בעולם ועומד איסור זה לחול על הקטן לכשיגדל ויבא לכלל מצות מיקרי מוסיף ומהשתא חייל, וא"כ לפמ"ש הרי מבואר דמיקרי כולל בכי האי גוונא דטריפה על אבמ"ה משום מגו דחייל על החלב ולא מבעי דאח"כ שנתהפך לחלב דחייל על החלב אז איסור טריפה משום דמחלת הטריפה יש בהבהמה ורגע זו היא טריפה מחמת עצמה ואינו תלוי ברגע הראשונה שקרה המחלה א"כ הוי משום זה כולל על הבהמה גופי' אז, אלא דגם תיכף שנטרפה אף דאינו עוד החלב בעולם עכ"ז חל בכולל על הבשר איסור טריפה מהשתא דהא הא דנתהפך להיות חלב הוי ממילא ולא מיקרי מעשה כלל וא"כ נוכל לאמר מגו דכשיתהפך לחלב יחול על החלב איסור טריפה ויהיה בזמן דעוד איסור יש בעולם חייל נמי בכולל על הבהמה מהשתא אף לדעת הרמב"ם כפי הסברת הרדב"ז, ועיין בתשו' הגרע"א סימן ק"ע מבנו הגר"ש בד"ה עוד דכתב דמדברי התוס' זבחים ע' ד"ה יבא, נלמד דאף דמהשתא אין בו תוספות איסור אלא דע"י שינוי שאפשר לחול באיזה זמן העתיד יהי' איסור מוסיף אז כבר נותנים לו מעתה דין מוסיף לחול על האיסור שקדם לו כו' ויותר מזה נשמע דאף דגם עתה אסורה לאותו גוף מצד איסור אחר מ"מ כיון דאפשר דע"י מקרה שיקרה יהיה איסור של עכשיו הולך ממנה ותהי' אז אסורה לגוף זה מחמת איסור זה השני שבא עליה מיקרי ג"כ מוסיף עכ"ד ואף דתמוה כמו שכתב בעצמו שם דמנין להתוס' להמציא זאת בפרט אם החתיכה אינה עלולה ועומדת לכך וגם דדבר השני שרוצה הגר"ש ללמוד מדה"ת הוא רק כדעת הראב"ד, דלהרמב"ם הא בעינן דיהא חייל האיסור השני בעוד שהאיסור הראשון עליה כמ"ש הפירוש בשם הרדב"ז, אבל עכ"פ מוכח דבכה"ג שאנו דנין עליו פשוט לכל דמיקרי מוסיף וכולל

ד) ולפי"ז קשה ג"כ על הפרמ"ג שכתב בס' גינת וורדים כלל ס"ד להסתפק אם אמרינן איסור מוסיף בכה"ג שבעת שבא האיסור השני לעולם לא היה על מה לחול מפני איסור הראשון ואאחע"א אלא דאח"כ בזמן מה הלך לו האיסור הראשון מזאת החתיכה למקצת בני אדם ולמקצת בני אדם נשאר עדיין איסור הראשון מי אמרינן מגו דאיתוסף וחייל איסור השני על אותן בני אדם שפקע מהם איסור הראשון יחול נמי על שאר בני אדם שעוד יש עליהם איסור הראשון מטעם מוסיף, או דילמא כי אמרינן מוסיף מיד שבא איסור השני לעולם יש מקום לחול על מקצת בני אדם אמרינן מגו משא"כ בכה"ג דבעת שבא לעולם לא הוי מקום לחול רק אח"כ מאיזה מקרה שפקע איסור הראשון ממקצת ב"א יש לו מקום לחול תו לא אמרינן מגו והוכיח מתוס' חולין צ' ע"א ד"ה קדשים דלמה הקשו משלמים ולא הקשו דנימא גיד נוהג במוקדשין בחטאות ואשמות דמותרין לכהנים אחר זריקה ולזרים אסורים ונימא מגו דחייל על הכהנים חייל על זרים ולחייב שתים וא"כ יש ללמוד מזה דלא אמרינן מוסיף בכה"ג כיון דבעת חלות האיסור גיד לא הוי מה לחול דממעי אמו קדשים חלין ולא גיד עיי"ש ובראש יוסף חולין שם כתב כה"ג עיי"ש, ותמוה דהלא מבואר בהרמ"ע מפאנו בהדי' דאמרינן מגו כהאי וגם מהרמב"ם בפה"מ מבואר דלפי דגרסי דאתיילד ע"כ מוכרח לאמר כן וכמש"ל, ומדברי התוס' דהוכיח הפרמ"ג אין שום ראי' דהתם גבי גיד הא מיירי דחלות האיסור הוא לאחר זריקה וא"כ לא הוי האיסור משום האי שעתא דבבהמה מתה ושחוטה