דבר אליהו (קלאצקין) קעח

די"ל דכיון שהיו מצטערין מפני שזיפת השמש שפיר פרס עלי' סדין הגם שנפסלה בכך הסוכה לפי שעה ועכ"פ מבואר בההיא דע"א שם דהגם דסוכה עשוי' לצל וצלתה מרובה מחמתה מ"מ זימנין שכשקדרה עליהם חמה היו מוכרחין לצאת מסוכה, אלא דישראל לא מבעטי ויוצאין בפחי נפש וצער מה שאין יכולין לקיים המצוה, וא"כ י"ל דהיינו מ"ש "גמירי דמאפר אתו" וע' בערוך דהיינו מקום דשא ואחו וע' פרש"י פסחים דמ"ז ושמפני תוקף חום האויר נאלצו לשבת מחוץ לעיר במקום נאות שדה ודשא שהאויר יותר קר וצח, וגם מ"ש בפרש"י ותוס' י"ל דאין הכונה שישבו שם כדי לשמור בהמותיהן (ועמ"ש בספרי אה"ר ס"ג ממ"ש בביצה דל"ז) רק דכיון דמצינו בש"ס דאפר הוא ג"כ מקום מרעה פרש"י שגם הם ישבו שם הגם שהם לא הלכו כדי לשמור בהמותיהן רק שנאלצו לזה וכמ"ש, ועמ"ש התוס' דסוכת רועים לא הי' להם. ואילו ידעו קודם החג שיצטרכו להיות שם היו מכינים להם סוכות שם. רק שלא ידעו קודם החג שלא יוכלו לישב בסוכתם בעיר, ואולי גם מ"ש בפרש"י ותוס' "שלא ישבו בסוכה כל ימי החג" היינו רק שלא ישבו בתמידות כמו שיושבין תמיד "כל ימי החג" ועתה ישבו בסוכתם רק לפרקים בזמן שהי' אפשר להם לישב, וגם אי נימא לפרש שלא ישבו כלל אז בסוכה ג"כ א"ש דכיון שהיו מוכרחין לצאת ולשבת חוץ לעיר תו לא היו מחויבין לחזור ולטרוח ולבא לתוך העיר בלילה וכדומה וע' ס"ס תר"מ, ומצינו דהגם שרז"ל החמירו על עצמן יותר משורת הדין לענין שתיית מים וכה"ג וכן א"ר זירא דכ"ש דחדי ליבאי כו' מ"מ לענין מצטער אמר רב יוסף פנו לי מאני כו', וגם לענין לילה ראשונה ביארתי באמ"ש דתליא בפלוגתא דאכל מצה בזה"ז אחר חצות עמש"ש. ובלא"ה כיון שלא הי' החיוב נמשך בכל ימי החג תו י"ל דהוי כחיוב חדש השתא כשיכול לישב בסוכה. ושכבר הי' הפסק בינתים בזמן הפטור. ואין הברכה הקודמת פוטרת כשמחויב עתה בישיבה וברכה (ואפי' אם היו מחמירין ע"ע לישב בסוכה גם בזמן הפטור. אכתי י"ל דזמן הפטור הוי הפסק) וי"ל ג"כ שלא ישבו בסוכה מפני מניעות אחרות וכהא דד' י"ד מעשה בשעת הסכנה כו' וע"ש בפרש"י ודאח"כ כדאיקלעו בסוכה בשמיני. כבר בטלה הסכנה. או שהי' הגזירה רק באותו מקום, ושמצד זה אפי' סוכת רועים לא הי' להם. ושמצד זה קאמר לה בלשון חכמים והסתר דבר

ועפמ"ש באמ"ש שם די"ל דמש"ה שאני לילה ראשונה עפמ"ש דמוציא אני לילי יו"ט הראשון כו', אולי י"ל טעם הנוהגין שאין יושבין בסוכה בליל שמ"ע וביום יושבין בה ועמ"א סתרס"ח סק"ב. דהיינו דכיון דמרבה לילי יו"ט האחרון לשמחה. ולשיטת פרש"י אינו מרבה אלא הלילה שנגרר אחר היום שלפניו כמו בקדשים, ויו"ט האחרון גופיה לא, ממילא י"ל דס"ל דדוקא ביום שמ"ע ליכא משום בל תוסיף דלא מוכח שיושב בסוכה לשם מצוה וחיוב. משא"כ בליל שמ"ע דאיכא למצות שמחה. ממילא גם כשאין מצטער בישיבה בסוכה אין מקיים בישיבה בסוכה מצות שמחה אלא מצד קיום המצוה וכמ"ש דחדי ליבאי דקא עבידנא תרתי משא"כ בזמן דליכא מצות סוכה אין האכילה בסוכה דרך שמחה וא"כ ממה שיושב בסוכה בזמן חיוב מצות שמחה מוכח שהישיבה לשם מצוה ונראה כמוסיף על המצוה (ומ"ש התוס' דפעמים שסוכתו עריבה כו' י"ל דהתוס' כשיטת החולקין ואולי לא מיירי ממצות שמחה) וע' ריש תענית בהא דא"ל ר"א אן אני לא אמרתי לשאול אלא להזכיר וע"ש בתוס' דלא קפיד אסימן קללה, ולכאו' הא מדקאמר אף אני לא אמרתי לשאול מוכח דהגם דס"ל לר"א דדירת קבע בעי' (ד' ז') מ"מ א"א לעשותה מעובה שלא ירדו גשמים לתוכה ומשום דשאני הסיכוך וכמ"ש התוס', ועפמ"ש י"ל דר"א לטעמי' (ביצה דט"ו) דשמחת יו"ט רשות וכמ"ש או יושב ושונה משום דלגבי מצות ת"ת הוי רשות (ועמ"ש באה"ר סי"ג ממ"ש התשב"ץ) וממילא גם גבי מצות סוכה הוי רשות וממילא י"ל דלדידי' לא הוי סי' קללה דהיינו כאומר אי אפשי בשמושך דזה שייך דוקא כשנפקעה המצוה ומשום שעי"ז לא יקיים מצות שמחה, ומ"מ לא אמר לשאול משום דעדיף שיקיים גם מצות שמחה ושלא יצטער ועפ"ז שפיר מוכיח התוס' ד"ה פירס עלי' סדין, משום דהתם ששאל מר' אליעזר הול"ל להשיב שעי"ז יפסול הסוכה והגם שלא רצה לומר דבר שלא שמע מפי רבו הא ר"א אמר דשמחת יו"ט רשות וששמע דבר זה מפי רבו, וע' ט"ז סתרל"ה דלא אסרו מדרבנן כשאין מטר יורד אלא כשיש לו דמיון לבית משא"כ בגדיש וכבר כ' התוס' דכשאסור רק מדרבנן ל"ש לומר דהוי סי' קללה ודשאני מ"ש ד' ג' כדיתיב אפתחא דמטללתא דכיון שפשע ועבר על תק"ח ממילא גם מדאו' לא קיים משא"כ היכא שנאנס מצד הגשמים והוא מוכרח לישב אז בסוכה אחרת המיוחדת לעת המטר. ואליבא דר"א דבעי' סוכה הראוי' לשבעה ועשוי' לשם חג אולי צריך שיתברר בשעת עשי' והכא אין מבורר איזה סוכה תהא ראוי' משא"כ לרבנן דר"א, ואולי י"ל דכיון דגם לב"ה צריך לחדש בה דבר י"ל כן רק דס"ל שמצות ישיבה אינה תלוי' בזה, וממ"ש דאצטריך קרא שעושין בחש"מ דלכאו' פשיטא דאטו בשביל שנפלה ולא קיים המצוה מקודם לא יקיים מכאן ולהבא ועדיף מחצי שיעור דמצוה דהא קעביד מצוה בכל פעם עכצ"ל דקמ"ל שמקיים בזה גם מצות עשי' ודלא הוי הכשר מצוה בעלמא אלא גוף המצוה (ועושה אותה גם למ"ד דמלאכת חוה"מ אסור מה"ת), ועמ"ש השע"ת סתר"מ בשם הח"צ ואולי כוונת המרדכי שאם מצטער בשינה לא יי"ח אפי' באכילה, היינו שלא קיים עי"ז למפרע מצות עשי' משא"כ כשראוי' לכל דבר וע' פרש"י ד"ה מהו דתימא האי אחריתי היא דהואיל וישב בה ביו"ט כו'. ועכצ"ל דהיינו משום שאין העשי' גמר מצוה עד שישב בה דמש"ה אין מברך על העשי' ומש"ה כשנפלה קודם שישב בה הוי כמו שלא עשה אותה מקודם ולדידי' הא אין עושין סוכה בחוש"מ

והנה מדקאמר ר"א שאין עושין סוכה בחוש"מ ולא קאמר דאפי' ביו"ט ראשון אין עושין, דפשיטא דלר"א שדוחה שבת מכ"ש שדוחה יו"ט. וגם עמ"ש התוס' בשבת דצ"ה גבי בנין ביו"ט אליבא דר"א והכא הוי לצורך מצות סוכה. משמע דביוט"ר הויא ראוי' לז' שמקיים למצוה גם באותו יום (ול"ש לומר בזה הא דל"א מקצת היום ככולו בתחלת היום דזה שייך דוקא גבי ספירת נקיים שצריך שיהא בטהרה בלא הפסק רגע) ובזה תירצתי מה שראיתי מקשין עמ"ש התוס' בפסחים דס"ח ד"ה ומה דמכשירי פסח מנ"ל לר"א דדחי שבת דשאני סוכה ולולב שבשעת דחייתן יכול לקיים מצותן, דהא לר"א עכצ"ל דהוי עשיית סוכה קודם יו"ט. ועפמ"ש א"ש, ובל"ז א"ש דאי נימא דלר"א גזה"כ לעשותה קודם יו"ט ממילא הוי אז זמן מצות עשי' והגם דכמו"כ פשיטא שאין מצות שחיטת והקרבת הפסח תלוי' במצות אכילת הפסח מ"מ כיון דקאמר להלן דס"ל דשי"ז על טמא שרץ ודכל צורך הזאה הוי רק בשביל אכילת הפסח שפיר הקשו התוס' דבשביל מצות אכילה לחוד לא ידחה שבת כיון דבהאי שעתא א"א לאכול עדיין.