דבר אליהו (קלאצקין) קעז

תרט"ז סק"ב) וז"א בכלל מפקיעי שערים כשאין המוכר משתכר יותר משתות וע' חו"מ ס' רל"א ובפרש"י ב"ב ד' ח' ד"ה ועל השערים שלא ימכרנה שנה זו יותר מכך כו'. ומשום דא"א לקצוב שער רק על זמן קצוב. לא הי' אפשר להמתקנים לקצוב השער על ימים רבים. ורק אפשר שתיקנו שכשיעלה השער יהא זה ע"פ אנשי העיר ולזאת כבר נשתנה המקח ע"פ ב"ד איזה פעמים כפי ראות עיניהם. וגם הוי כעין מ"ש בב"מ ד' מ"ה דזימנין דזיל כספא. ודה"נ תלוי לפי מחיר יתר עניני אוכל נפש ובפרט הלחם שעל הלחם יחי' האדם ולפי שהי' בזמן התקנה מחיר הלחם בזול. משא"כ כשהלחם וכדומה כל עניני צורכי האדם ביוקר. מהנמנע שמחיר הבשר לא יעלה כפי הערך הזה בקירוב. והנה הא דאין ב"ד יכול לבטל כו' (עמ"ש ספ"ז) היינו במה שהוא סיג לדבר איסור. ובנ"ד הוי תקנה בעלמא וע' פ"ת יו"ד ס' רכ"ח סק"ל בשם הזכרון יוסף דאפי' כשגזרו גם על דורות הבאים הרשות ביד בני הדור הבאים להתיר גם בלא פתח חרטה ובמק"א הבאתי הוכחות לזה (ע' לעיל סי' מ"ה) ובפרט שכתב כ"ת שכבר נתפרץ הדבר ועוברין בפומבי על התקנה. והגם דהכא לא דמי למ"ש סי' רכ"ח סעי' ט"ו שאם יש לחוש שיעבור בלא התרה מתירין לו לכתחילה. וע"ש בגליון מהרש"א בשם המרדכי דהוי כנדר טעות דבזה"ז אין יכולין למשול ברוחם ע"ש. דשאני התם דהוא בעצמו לא יוכל למשול ברוחו לקיים הנדר. משא"כ הכא שיש אנשים שיצייתו ולא יעברו על התקנה וכיון שלא נדרו בעצמן ורק מצד התקנה מכבר ממילא אדרבה יש עדיפות שלא תתבטל התקנה לגמרי ועמ"ש בספרי אמ"ש סנ"ג בענין מ"ש הרשב"א במי שנשבע שלא לשחוק כו', אכתי הא ממילא נתבטלה התקנה. דהא עי"ז שיש שקונים ביוקר. ממילא אלו שלא יתנו יותר מהמקח הקצוב ע"פ התקנה לא ישיגו בשר לקנות. ואדעתא דהכי לא תקנו, שעי"ז יכרת אוכל מפי החרדים ומדקדקים במצות ורק בזמן שרוב אנשי העיר ככולן יעשו כפי התקנה. הי' אפשרות להתקנה להתקיים (ואולי מצד זה היתה, תקנת רגמ"ה רק עד סוף אלף החמישי, לפי שצפה ברוה"ק שאח"כ יתחדשו ענינים שלא תוכל התקנה להתקיים כ"כ. רק דהתם בלא"ה מצד המנהג הוי כאילו התנה עמה) ובנ"ד עי"ז שעוברין על התקנה בפומבי. יתפרצו גם במנהגים ותקנות אחרות משא"כ כשיפורסם הדבר שהיתה התקנה לטובת העיר רק לפי הזמן, ונכון שיעשו ההיתר במעמד אנשי העיר ולהוסיף על המקח רק כפי ההכרח לפי הזמן. ולכאו' לפמ"ש הצ"צ ח' כ"א בענין התקנה שלא לקנות דגים על ש"ק לפי שהמוכרין מיקרין השער שע"י היוקר לא יוכלו העניים לקנות, ממילא ה"נ הי' התקנה צורך מצוה כדי שיהא להעניים בשר ודגים על ש"ק, וגם בימות החול הוי ענין מצוה מה שיהי' להעניים מה לאכול. ובלא"ה הא התורה חסה על ממונן של ישראל (וע' מנחות ד' ע"ו ור"ה ד' כ"ו) ועמ"ש הרשב"ץ במי שנשבע עד"ר למכור יין כו' דכיון שהוא צורך פרנסתו הוי דבר מצוה כמ"ש במו"ק ד' י"ד ובאו"ח ס' רמ"ח סעי' ד' וסי' ק"ח סעי' ח'. וע' תענית ד' כ"א וע' סוכה ד' ל"ד תד"ה ולדרוש, אך ז"א, דהא תקנות הקהל תמיד הוא לצורך פרנסת אנשי העיר ומחייתם. ופעמים נוגע לענין פק"נ, ומ"מ קיי"ל שיש להם התרה כו' הגם דכשהיתה ההסכמה סייג לדבר מצוה אינם יכולין להתיר (וע' חי' רע"א א זצ"ל דדוקא גדר לדבר מצוה שלא תתבטל כו') דכיון דכל מה שמתקנין לטובת העיר הוא משתנה לפי הזמן. ובמשך הזמן אפשר שמהתקנה תצמח קלקלה. מש"ה לא דמי לגדר דבר מצוה דעלמא, וא"כ גם בענין הדגים אם אין בנמצא להשיג במחיר הקודם. מצד אלו שנותנין ביוקר. ג"כ יוכלו להוסיף על המקח כפי ההכרח. סימן צב עס"י א' לסדר ירכיבהו על במתי ארץ, "יום הששי" (לפ"ק) לימי התשובה, "ימי תורה" (לפ"ק). לשתא חדתא משדרנא ברכתא ברחימתא עזיזתא לדרופתקא דאורייתא כבוד ידיד ה' ועמו ותפארת עוזמו הרב הגאון הגדול מעוז ומגדול פאר הדור ומופתו ועל ישראל הדרתו כש"ת מ' אלי' קלאצקין הי"ו, הגאב"ד דלובלין יע"א. אתה ה' תשמרהו וכצנה רצון תעטרהו סלה

הנני מצטער כהיום על האמור בפ' לולב וערבה. מ"ז א', גמירי דמאפר אתו, ונפלאת היא בעיני והיאומן כי יסופר דרב הונא בר ביזנא וכל גדולי הדור יהיו כל ימות החג הקדוש בשדה במקום שהבהמות רועות ולא יקיימו מצות סוכה כל ימי החג, והלא עוד משלשים יום שקודם החג הי' להם לסדר עניני שמירת הבהמות שלהן ע"י אחרים רועי בקר וצאן באופן שיוכלו לקיים מצוה החביבה, בשעתה בבתיהם ביחד עם תלמידי חכמים הנלוים להם לשמוח ביחד בשמחת הרגל בשמחה של מצוה ולא להיות ביחד עם בהמותיהם ולבטל מצות עשה דאורייתא מכל וכל

ואם יסכים כתר"ה שי' עמדי להגיה הגהה אחת קטנה בלשון הש"ס, וצ"ל, גמירי דמאיפרא אתו, והיינו שהי' להם דבר אצל איפרא הורמיז אימא דשבור מלכא ענין הנוגע לכלל ישראל שהי' כדאי לבטל על ידו כל ענין שמחת החג וכל המצות הנוהגות בו ולא הי' הענין ההוא יכול להתקיים ע"י אחרים זולתם ורק ע"י רב הונא בר ביזנא ועמו כל גדולי הדור והי' הדבר בסוד כמוס שלא הי' ידוע לכל ההמון ואך ליחידי סגולה הי' נודע הדבר ומאד יצדק על זה לשון גמירי שפירושו ידוע לנו בקבלה, שנסיעותיהם של כל גדולי הדור מביתם על כל ימות הרגל והי' הדבר תמוה לכל ההמון והי' להם בקבלה ליחידי סגולה שההכרח הי' להם אז לנסוע לאיפרא הורמיז בענין נסתר הנוגע לכלל ישראל עד שהוכרחו לבטל מצות סוכה כל שבעת הימים עד יום השמיני. ואם יסכים כתר"ה שי' עמדי איישר חילי' לאורייתא

ומחיי' חיים יתן לו חיים טובים ארוכים ומתוקנים ויחי עוד רבות בשנים דשנים ורעננים ויזכה לנהל עדת ה' בשלום ובמישור בכל הענינים ואך שלום ואמת יהא בימיו בלי עננים ככל אות נפשו הטהורה משוכן מעונים וכנפש ידידו"ש ושלום תורתו שוחר הצלחתו בעולמו ובתורתו הרצוף אהבה רבה ואהבת עולם, חיים ברלין (ירושלם עה"ק תובב"א

) לענ"ד י"ל דגם למ"ד דכיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך, דהיינו כמ"ש לעיל דסוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו ז' כחד יומא אריכא דמו, היינו דוקא כשחיוב הישיבה בסוכה הוא בכל הז"י משא"כ היכא שאין החיוב נמשך בלא הפסק וכגון שהוא מצטער מפני החמה וכמ"ש בע"א ד' ג' דזימנין דמשכא תקופת חמה עד חגא ודכה"ג הוי מצטער שפטור מן הסוכה ועמ"ש בספרי אמ"ש סס"א ליישב קושיית התוס' ד' י' מהא דמצינו בר"י בר אילעאי דכשהגיעה חמה למרגלותיו עמד ופרס עלי' סדין.