דבר אליהו (קלאצקין) קעו

דלא מיפסל, ואולי דוקא כשהוסיף אח"כ דומיא דנסוך המים ויין אין ראוי לה משא"כ כשמקדיש בב"א, וצ"ע. (יום ב' כ"ו אדר ראשון שנת עת"ר)

ב) מה שהקשה כת"ר במכתבו דלפמ"ש בתוספתא פ"ט דב"ק ה"ח דהמכה את עבדו מכרו לאחר כו' הוי התראת ספק שמא ימכרנו אח"כ או יפקירנו, לכאו' משמע מלשון התוספתא דדוקא כשמכרו לאחר נתמעט ממ"ש ומת תח"י עד שתהא מכתו ומיתתו ברשותו, משא"כ כשלא מכרו רק שהפקירו דאלת"ה לא משכחת לחיובא דהא תמיד ברגע שקודם המיתה כבר יצא מרשותו משעה שעומד למות במכ"ש מיציאה בראשי אברים, ובל"ז הא כבר מתיאש ממנו מרגע גסיסה וע' יבמות דע"ט ודוקא כשנפל לבור הוא די"ל שהעור לבעלים לאח"מ כמ"ש התוס' בב"ק ד"י ועמ"ש בספרי אמ"ש סי"ג, והגם דשאני מה שנפקע קנינו ע"י ההכאה אכתי מוכח מזה דה"ה כשאינו ברשותו בשעת מיתה. ואלת"ה לא משכחת לחיובא שבודאי יפקירנו כדי לפטור עצמו מעונש, וס"ל להתוספתא דשאני מכרו לאחר דתו א"צ גט שחרור מרבו ראשון אלא מרבו שני, משא"כ בהפקר ויאוש שעדיין הוא ברשותו לענין שמעוכב ממנו ג"ש, ויש להסתפק אי מתנה לענין זה כמכר. דכיון דבמתנה דברים שבלב הויין דברים ובגילוי דעת בעלמא מתבטלת. ועמ"ש בזה בספרי אמ"ש סמ"ד ממילא הכא דכל מה שנותנו לאחר הוי רק כדי שיפטור מעונש מיתה והוא אנוס בדבר למהר שיצא מרשותו י"ל דל"מ לפוטרו ודהוי כהערמה בעלמא, וכמו שביארתי דמש"ה אין תקנה להפקיע מחיוב בכורה ע"י מתנה לא"י אלא ע"י מכירה בזול

ובמק"א ביארתי ליישב קושיית התומים סי' ס"ו דלפמ"ש הסמ"ע ס"ק פ"ד דכשנותן שט"ח לחבירו וחזר ומחלו משלם כל דמי החוב. יקשה מ"ש בקדושין ד' מ"ח דכשא"ל התקדשי בשט"ח לא סמכה דעתה דדלמא ימחול להלוה, די"ל בהקדם ביאור ד' הסמ"ע דלכאו' אטו משום דאיכא מ"ד דמתנה כמכר ודה"ל הנאה מיניה נימא דהוה כמו שקיבל ממקבל המתנה כל דמי החוב בשלימות, ועכצ"ל דלעולם מצד דד"ג חייב לשלם כל דמיי שיווי השטר כפי השומא רק שע"י המחילה יכול הלוקח לבטל הקנייה שלא קנה ע"ד כן שיצטרך לחזור ולתבוע המעות מהמוכר. ואפשר שהבע"ח נאמן ונוח לו יותר וע' ב"ב ד"ל. וממילא לא גרם לו היזק במחילה יותר מסכום הדמים שנתן. משא"כ כשנותן השט"ח במתנה דבכל אופן מתרצה המקבל וכיון שבודאי המתנה קיימת מש"ה חייב המוחל לשלם דמי שיווי השטר. ומש"ה כשא"ל התקדשי בשט"ח לא סמכה דעתה דשמא ימחול ויהא מקח טעות. ודוקא כדנימא דגם במכר חייב לשלם דמי השט"ח בשלימות מוכח מזה דלא נתבטל הקנין מצד זה. וממילא אין הכרח לומר דלמ"ד מתנה כמכר הוי ממש כמו שקבל ממנו דמי העבד. ושפיר י"ל שיש גריעות במתנה ועמ"ש בספרי אה"ר סכ"א, בפרט דהכא ל"ש לומר דאי לאו דהו"ל הנאה מיניה כו'. שנותן רק מפני ההכרח לטובת עצמו. וא"כ מיושב דלא הוי התראת ספק שמא ימכרנו לאחר, כיון שאין זה תלוי ברצונו וקרוב הדבר שלא יתרצה אדם לקנות עבד חולה העומד למות מפני ההכאות ושאין ראוי לשום דבר ואפי' לקבל במתנה אפשר שלא יתרצה אדם לזה שגם אם לא יתחייב בטפולו ורפואתו הוא ענין צער להחזיק אצלו וברשותו חולה מוכה ונענה (ובלא"ה ע' ב"ב די"ג וד' קל"ז) וגם כבר כ' התוס' בגיטין דל"ג דלא הוי התראת ספק שמא ישלח לה גט ויבטלנו כו' דמוקמי' אחזקתה שהיא עכשיו נשואה כו', ודהגם שעי"ז יופקעו קדושין וכאילו לא היתה נשואה מעולם (ועמ"ש במק"א בד' הש"מ ריש כתובות) מ"מ כיון דהשתא היא נשואה שייך לומר דמוקמי' אחזקתה כו' ומכ"ש הכא דאוקי בחזקת מרי' ושלא יצא מרשותו לרשות אחר והרמב"ם לא הביא דין התוספתא ודלא ממעט ממ"ש ומת תח"י דהא בעי לדרשא אחריתא. וי"ל ג"כ דלפום דקיי"ל ק"פ לאו כקה"ג לא חשיב קנין מה שקונה שיהא ברשותו לפי שעה עד רגע המיתה. והוא איכו קונה אותו לענין שהוא ישחררו שכשעומד למות העבד א"צ לזה והקנייה רק כדי לפטור המכה ואולי גם להתוספתא לא מיפטר אלא כשקנה הלוקח בדמים מצד שהי' עוד ראוי למלאכה, ולר"ש דדריש טד"ק י"ל דכיון שהי' לו עדיין שיווי למלאכה ממילא יש להסתפק דהגם שאמדוהו למיתה הי' עוד עומד לחיות יותר ממעל"ע ושאח"כ הוא שהכביד עליו חליו ושמת תוך מעל"ע כו'. או דנימא דלפום דקיי"ל גבי פסק עמו שישמשנו ל' יום כו' אין צד קולא ע"י מה שיצא אח"כ מרשותו (יום ג' כ"א למב"י תרס"ב). סימן צא ב"ה א' לסדר חקת התורה תער"ג פה אפאלא. שלמא רבה וחיי אריכי לכבוד יד"נ הרב הגאון המפורסם עטרת תפארת ישראל פאר הדור חסיד ועניו כש"ת מו"ה אלי' קלאצקין שליט"א האבר"ק לובלין יע"א

אחד"ש כקתר"ה באהבה הנני בזה לבקש מאת כתר"ה לעיין בדברי ולהשיבני תיכף על דבר התקנה אשר בפה משנים קדמוניות על הבשר שלא לייקר את השער יותר מהצענע שקבעו וזה איזה שנים אשר התחילו הקצבים לעשות תחבולות שונות וערמות ניכרות עד אשר כמעט נפרץ כל התקנה. וזה איזה שבועות פרצו גדר כמה פעמים לגמרי גם בלי ערמות. ושאלתי את הזקנים מפה ואמרו לי שנתקן זה יותר מחמשים שנה ע"י הרב ר' שמואל ז"ל שלא ליתן בעד לטרא בשר גסה יותר מעשרה קאפ' ואח"כ כשנתיקרו הבהמות תיקן שיהא המקח י"ב קאפ' ואח"כ קצב המקח י"ג ק"כ ואח"כ בנו הרב ר' נחמן עשה המקח י"ד ק"כ ואין ידוע אם נעשה התקנה בהסכם אנשי העיר ועתה באתי לשאול יודיעני נא תיכף חוות דעתו אם נוכל לבטל התקנה או לעשות צענע גבוה, ושישאר עתה כמקדם בלתי אפשר כי הבהמות ביוקר ועתה א"א לעשות בהסכם כולם מחמת המחלוקת של המ"ץ שהצד שלו יאמרו בהיפוך לכל מה שיאמרו הצד שלנו רק שלפע"ד אין זה מגרע כלל כיון שלהצד שלנו יש שוחטים וקצבים מיוחדים והם רוב מנין ורוב בנין, והתקנה נשתנה כמה פעמים דהוי כנדר שהותר מקצתו. וכן על הדגים קצבו השער ולא נשתנה מכפי שהי' התקנה דל"ש הסברא דנדר שהותר מקצתו וכן מה שהצד שכנגדי לא יסכימו ומוכרי דגים אינם מיוחדים לשום צד ואשאל ואבקש מכתר"ה ימחול נא ליקח פנאי להשיב על שאלתי תיכף כי נחוץ מאד תשובתו הרמתה בלי עיכוב כלל ויהי' בזה זכות הרבים להצילם ממכשול. הנני ידידו דו"ש כת"ר באה"ר ומברכו ללמוד וללמד מתוך הרחבה ובריאות בשלימות וכ"ט מצפה לתשובתו תיכף. ירמי' קאליש האבד"ק אפאלא בהרה"ק זצללה"ה מאמשנאוו. תשובה

לענ"ד כיון שאין התקנה סייג וגדר לדבר מצוה דהא קאמר בחולין ד' פ"ד דכגון אנו מי שיש לו פרוטה כו' ובפרט בזה"ז שנתגברה החולשה (ועמ"א ס'