דבר אליהו (קלאצקין) קעה

לדמי כו' ואולי רבא לטעמי' שם ביומא דס"ד, ובפסחים דקט"ז קאמר שנראה כאוכל קדשים בחוץ ומשום דלכתחילה יש לחוש למראית העין, ובחולין דמ"א קאמר דוקא משום דזימנין דרמי לי' מידי אמומא ולא ידע. ולא שייך זה בזה"ז, אלא די"ל דהיינו דוקא לריו"ח לטעמי' משא"כ לפום דקיי"ל שאין בע"ח נדחין. והנה הגם דפרש"י שיחשוב הרואה דקשחיט פסח בשאר ימות השנה דהוי שלמים, אכתי כשאמר קודם שחיטה שהוא ק"פ לא יחשוב הרואה שמקדיש לשלמים בעלמא אלא לק"פ, ושפיר תלוי במ"ש למעלה בענין הקדש ק"פ

ולכאו' הוא נאמן לומר שהיתה כוונתו לשחוק בעלמא. וע' יבמות דפ"ח דסמכי' עליו גם כדאתחזק איסורא וע' בכורות דל"א דרואה את קדשיו דאי בעי מתשל ומכ"ש הכא דלא אתחזק איסורא מעולם דהא אדרבה יש להעמידו בחזקת כשרות דלא קעביד איסורא. והגם שגם האמירה לשחוק בעלמא הוא ענין פריצות וע' ע"א די"ח כל המתלוצץ כו' ובפרט בענינים כאלה שהוא כמו שמהתל ומזלזל בעניני מצות התורה בכ"ז אין בזה חומר איסור כ"כ כמו במעשה ההקדש בזה"ז. ובפרט שהדבר תלוי בכוונת הלב הגלוי רק לבוחן כליות ולב. והוא נאמן לפרש ולומר מה הי' בלבו. ורק כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים (ובפרט בנ"ד שהוא ענין פריצות וזלזול כמ"ש) צריך שאלה כדקיי"ל ביו"ד סר"ח ס"ב. ושאילו הי' יודע שע"י אמירתו יהא אסור לשחוט ולאכול לא הי' אומר כן. וע' סשכ"ג שאם חזרה חלה ונתערבה בעיסה ואין ק"א לבטלה ישאול לחכם עליה ויתיר לו הנדר דנשאלין על ההקדשות וע"ש בט"ז שחילק ודל"מ שאלה כשאינו מתחרט על גוף הדבר אלא שהתערובת גורם לו להתחרט. ולענ"ד י"ל שמתחרט על עצם ההפרשה מה שהקדים להפרישה ואילו הי' מאחר להפריש לא הי' אפשר שתחזור ותתערב בעיסה שכבר נותן לתנור לאפות (וגם אחר גמר לישה. ע' סשכ"ז, הי' רחוק שתתערב) ומש"ה נקיט בשו"ע כשחזרה ונתערבה בעיסה משא"כ בתערובת בתבשיל וכה"ג שגם אם הי' מפריש באיחור זמן הי' אפשר שתפול לתוך התבשיל וממילא אינו מתחרט על עצם ההפרשה, ובפרט היכא שהי' לו תועלת מההפרשה כההיא דסאה תרומה טמאה שנפלה לפחות מק' חולין ירקבו דאפשר שקבל תועלת מההפרשה שעי"ז הותר לו לאכול מה שהי' טבל מקודם, וכיון דהנפילה והתערובת הוי נולד דוקא כשמתחרט מעיקרא אע"פ שעושה מכח הנולד מקרי חרטה כדקיי"ל סרכ"ח סי"ג, וע' בש"כ סק"ה כשנפלה לתוך התבשיל, ואולי י"ל דכיון דחלת חו"ל אוכל והולך ואח"כ מפריש (וע' ט"ז או"ח ס"ח סק"ב דהפרשת חלה אינה אלא לתקן מאכלו וע' גיטין דמ"ז פרש"י ד"ה מדאו' ועמ"ש הט"ז יו"ד ס"א סקי"ז ומ"ש הגרע"א ומ"ש התוס' בקדושין דל"ז), ס"ל דה"נ אפשר שיתחרט על ההפרשה המוקדמת, ושאני קונם שאני נכנס לבית פלוני ונעשה בהכ"נ שאינו מתחרט על עצם הנדר דגם עתה ניחא לי' מה שלא נכנס בהבית קודם שנעשה בהכ"נ ומתחרט רק על מה שלא פירש שנודר רק עד שלא ישתנה לביהכ"נ, משא"כ הכא שמתחרט בעצם. ועכ"פ מפורש דגם בזה"ז מהני שאלה על על הקדשו ומסבירין גם לע"ה ונשים ענין החרטה והפתח וכדקיי"ל סי' ר"ה. ומ"ש הח"ס זצ"ל להחמיר ולהצריך הטלת מום ע"י א"י קטן. צ"ע לענ"ד דהא גורם בזה צער בע"ח ועמ"ש בזה בספרי אמ"ש סל"ד ולא הותר זה אלא כדלא אפשר בע"א, ובנ"ד אפשר שגם הח"ס מודה וכמש"ל בענין מ"ש התב"ש, ולזאת נלע"ד להתיר ע"י שאלה אחר שיסבירו לו חומר הענין ויתחרט על מה שנכשל בלשונו, ומהראוי שיקבל עליו להתרחק מעניני ליצנות (וע' מגילה דכ"ה דאפי' ליצנות דכו"ם הוצרך להוכיח דשריא). וכתבתי הנלע"ד בחדש ניסן שנת עת"ר (מפני הטרדה לא השבתי אז להרב הנ"ל). אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין. סימן צ לש"ב (נכד דודי) הרב הגאון מו"ה יעקב קאפיל גי' קלאצקין בקרעסלאווא (פלך וויטעבסק)

מ"ש כ"ת בדברי הכ"מ פי"א מפסהמ"ק ה"ט עמ"ש הרמב"ם דריבה שמנה ולבונתה עד שני לוגין לכל עשרון כשירה דמשמע לרבינו דכי א"ר אלעזר גבי ריבה שמנה כגון שהפריש לה ב' לוגין דוקא קאמר ויגיד עליו רעו יתיר לבונתה, דלא מיפסל בפחות משני קמצים ולא כדפרש"י שכתב אהא דאמרי' ולוקמה כגון דעריב שמן דחולין כו' ולוקמה כגון דעריב ביה פורתא שמן דחולין כו' עכ"ל. והביא מע"כ מ"ש הרש"ש ד' כ"ב לתמוה דהא גם הרמב"ם מודה דעירב בה דחולין או דמנחה אחרת אפי' כל שהו פסולה. והו"ל לאתויי הא דפרש"י לעיל אבל בלוג ומחצה קס"ד דלא מפסלא ומשמע דלמסקנא מיפסלא, וכתב מע"כ דכדערב פורתא שמן דחולין בכונה כלי שרת מקדשין, והנה ז"א, דאין הכלי מקדש מה שאין ראוי לו וע' זבחים ד' פ"ג ודק"י. ועמ"ש הרשב"א כאן שאינו ראוי להתקדש עמה כי אם לוג הראוי לה ודמש"ה קאמר ולוקמה כגון דעריב בה שמן דחולין כו' ולא קאמר ולוקמה כגון דהפריש לוג ומחצה משום שהעודף על הלוג לא נתקדש והיינו שמן דחולין ע"ש. ובזה יתישב הא דפרש"י דבלוג ומחצה דוקא להס"ד לא מיפסלא, דהעודף על לוג הוי חולין דמיפסלא בפורתא ועמ"ש הש"מ ד' כ"ב גבי נתערב קומצה במנחת נסכים וז"ל הקומץ בולע ממנחת נסכים ורבה שמן כו' אבל מנחת נסכים כשרה ולא הוי כריבה (כחיסר) שמנה כיון דשלא מדעת עירבן בטיל לגביה וכמאן דליתא ע"ש וא"כ ה"נ י"ל דמש"ה בפחות מב' לוגין לא מיפסלא משום דבטל לגבי הלוג. וע' דכ"ג גבי נתערב קומצה בשירים של חברתה דמתבטל לענין זה הגם דהוי של בעלים אחרים (וע' ביצה דל"ח) ומש"ה א"ש גם למ"ד א"א לצמצם הגם דיש לספק שמא אינו ב' לוגין בצמצום, וכן הא דקאמר דסד"א דהואיל והאי חזי ליה והאי חזי לי' כו', הגם שאינו ראוי לאותה מנחה וע' פי"ב מפהמ"ק דתודה שנשחטה על פ' חלות לא קדשו מ' כו'. וגם חצי לוג חזי למנחה אחרת לאצטרופי. וע' לקמן תד"ה כגון אלא דשאני כשאינו מתבטל וכהא דיקדשו ארבעים כו' וה"נ י"ל דנהי שלא נתקדש העודף על הלוג מ"מ כיון דכל טפה וטפה מהשמן חזי אינו פוסל משא"כ כשהעודף אינו פחות מהשמן שנתקדש ודכמו"כ שאני תערובת שמן דחול בפ"ע. ומה שהק' הרשב"א לכאו' י"ל דלא פריך דולוקמה כגון שהפריש לוג ומחצה דכה"ג פשיטא שמתבטל כיון דכל טפה וטפה חזיא ופריך רק דמנ"ל לר"א לפרש דמיירי כדלא הוי שמן דחולין ודחברתה ומתרץ שמדייק כן מדלא קאמר ריבה לה שמן, ועפ"ז יל"פ מ"ש הואיל והאי חזי לי' כו' דהיינו שכל טפה וטפה חזי ואינו מבורר איזהו השמן הנוסף, ומיושב מ"ש דקמ"ל דאע"ג דהפריש ב' לוגין ויקשה דהא מלשון המשנה לא מוכח דה"ה ב' לוגין, ולפמ"ש א"ש כיון דלפ"ז אין סברת קולא בב' לוגין מלוג ומחצה ואדרבה לוג ומחצה פשיטא להגמ'