דבר אליהו (קלאצקין) קעא

פליגי במציאת הטבע מאי רבותיה כו' אע"כ לא פליגי במציאות ולכ"ע רוב בנים סגי להו בי"ח חדש ור"מ חייש למיעוט דלמא האי ינוקא ממיעוט הוא דבעי כ"ד חדש ור"י אזיל בחר רובא דסגי בי"ח חדש ומש"ה בעי י"ח משום דאיכא קצת דמיעכר חלבה בג' חדשים ע"ש, ולענ"ד צ"ע, דהא בלשון התוס' בכתובות ד"ס ד"ה ואר"נ דגזרי' גמלתו אטו שמא תגמלנו ועדיין הוא צריך לינק, ודהגם שזה התינוק א"צ לינק חיישי' שעי"ז שנתירה להנשא תבא איזה אשה לגמול את בנה שעדיין הוא צריך לינק, ולעולם י"ל דבימי הש"ס רוב בנים היו צריכין ליניקת כד"ח, ומ"ש התוס' ביבמות דלא תנשא רבותא למ"ד י"ח חדש היינו משום דסד"א דגם לר"י דוקא להתארס משא"כ להנשא קמ"ל ומשום דכיון דגם תוך י"ח חדש הוי רק חשש בעלמא שמא תתעבר ותעכר חלבה ושלא יהא לה בצים וחלב למסמס הולד מש"ה מתיר אחר י"ח חדש שיש צירוף מיעוטא דסגי להו יניקת י"ח חדש ודס"ל דכל החשש הוי חשש רחוק וע"י צירוף המיעוט הוי כמיעוטא דמיעוטא, (וכמו"כ אי נימא דס"ל לר"י דלא כר"מ אלא דלדידי' רוב בנים יונקין י"ח חדש אכתי אצטריך לומר דשריא להנשא דסד"א דס"ל ג"כ דרוב יונקין כד"ח א"נ דסד"א דחייש למיעוטא מטעם חשש פ"נ) ומ"ש עוד הח"ס וז"ל והאש"נ דרב יוסף בשם רב ושמואל פסקו הלכה כר"מ אע"ג דבעלמא קיי"ל כר"י לגבי ר"מ מ"מ רב ושמואל ס"ל דא"ה בפ"נ אחר הרוב וממילא חיישי' דאולי הילד הזה הוא ממיעוטא דבעי כד"ח עכ"ל, לענ"ד צ"ע, דהא להרי"ף וש"פ לית מאן דפליג על רב ושמואל ולכ"ע בפק"נ אין הולכין אחה"ר ודדוקא ר"מ דחייש בכ"מ למיעוטא חייש גם הכא למיעוטא, וכן יקשה לפמ"ש הר"ן פ' יוה"כ בשם הרמב"ם דקיי"ל דהולכין בפק"נ אה"ר ודר' יוחנן פליג על שמואל וא"כ יקשה הא דהכא פוסק הרמב"ם כרב ושמואל דלא תנשא כד"ח ועכנ"ל דהיינו משום דרוב ילדים יונקין כד"ח, ועמ"ש בספרי אמ"ש סכ"ט בשם הבנין ציון שכשאין הסכנה לפנינו רק שיש חשש שיסתעף ויצמח מזה סכנה הולכין אחה"ר, וגם לפמש"ש הנלע"ד די"ל דגם כה"ג א"ה אחה"ר אכתי הכא דהוי רק חשש רחוק וכעין גורם דגורם (עי' מהרי"ט תשו' צ"ח) י"ל דלא גזרו ותקנו אלא בהזמן שרוב התינוקת צריכין אז לינק, ועמ"ש הרא"ש פ"ד דיבמות ס' כ"ו וז"ל שלא יבא הולד לידי סכנה ורוב נשים חסות על ילדיהם ומניקתן אפי' אינה משועבדת להניקו ע"ש דדייק לומר דרוב נשים כו', והא דקיי"ל בזה כר"מ היינו משום דהכי הוי סתם משנה דגיטין דע"ה (וי"ל ג"כ לפמ"ש בעירובין כ"ח שבבבל אוכלין חזיז המזיק לחלב המינקת ע"ש בכתובות ועי"ז נחלש התינוק והי' צריך בבבל לינק זמן ארוך יותר מבא"י), וא"כ הדר י"ל דיש צירוף קולא אחר י"ח חדש מה שבזה"ז כמעט דליכא אף מעוטא שיונק יותר מי"ח חדש, וגם מזמן הח"ס זצ"ל לזמנינו נשתנה הרבה שבימיו הי' עוד מצוי היניקה כד"ח

ולכאו' כמו"כ מ"ש דאשה בושה לבא לב"ד כו', ל"ש כ"כ בזה"ז לפמ"ש מהר"י ברונא סי' רמ"א וע' ש"כ חו"מ סי' צ"ו סק"ט, ואפי' בימי הש"ס הוי בפלוגתא וכמ"ש בגיטין דמ"א דרשב"ג ס"ל שאין דרכה של אשה לחזור כו' וע' בתוס' מהירוש' דיבמות דר' יוחנן כרשב"ג, ור' יוחנן לטעמי' בנזיר די"ב דלא ניידא ע"ש במפרש, וכן לטעמי' בנדרים דל"ז ע"ש בפרש"י ד"ה בנות וכמו"כ לטעמי' ביבמות דע"ז שאין דרכה לקדם כו', וכן בכתובות דפ"ד ודצ"ז יע"ש ועפ"ז מיושב מ"ש באה"ע סקנ"ד בטעם מה שכופין אותו להוציא משום שבושה לבא לב"ד לתבוע מזונותיה ובגמ' לא נזכר הך טעמא, דהגמ' דקאי אליבא דרב לטעמי' בנדרים דל"ז משא"כ לפום דקיי"ל כר' יוחנן וע' ש"מ ב"מ ד' ל' דמש"ה ליכא בנשים מ"ע דוהתעלמת וע' שבועות ד' ל' וע' כתובות דנ"ח דלרשב"ג לא מטרחי' לה למכור ורשב"ג לטעמי' בגיטין רמ"א וע' גיטין די"ב וקדושין דכ"ב ובלא"ה דוקא כשצריכה לתבוע מיורשי בעלה בושה לבא לב"ד לתבוע משא"כ כשהחיוב הוא על בעלה השני שאינה מתביישת ממנו לתובעו אך מצד זה אין צירוף קולא, די"ל דאדרבה לא תחפוץ להרגיז את בעלה ולבא בקובלנא עליו לפני ב"ד, וגם הא הרמב"ם הביא רק החשש דדחסה ולא הביא מ"ש במסקנא דאשה בושה כו' (ואולי משום דפסק בגיטין שם כרבנן דרשב"ג), ובלא"ה ליתא, דדוקא מעוב"ח שאין הילד עדיין בעולם הוצרך לומר טעמא דאשה בושה כו' משא"כ כשכבר נולד דאיכא משום ובשדה יתומים אל תבא כמ"ש בירוש' ותוס' סוטה דכ"ו, ורק מצד מה שבזה"ז לא שכיח שתינק את בנה יותר מי"ח חדש יש לכאו' צירוף קולא לאצטרופי ליתר צדדי ההיתר שבנ"ד

והנה מצד מה דהוי דבר שבמנין כו' עמ"ש התוס' בביצה ד"ו ד"ה והאידנא וד' ל' ד"ה תנן ושבת דס"ד ד"ה רב ענני ויומא דע"ז ד"ה משום שיבתא ומ"ש הט"ז ביו"ד סקט"ז וסי"ב לענין שחיטה תוך כלים ובחו"מ סת"ט לענין גידול בהמה דקה בא"י, ועמ"ש המ"א ס"ט סק"ז דכיון שטעם האיסור ידוע והאידנא דליכא תכלת נתבטל הטעם נתבטל האיסור ועמ"ש המ"א סתרכ"ח דבזה"ז שאין רגילות להשתמש ולתלות בסכך לא אסור משום דבר שבמנין, ואין סתירה ממ"ש סתס"ח וסי' תר"צ, ומ"ש התוס' בפסחים ד"נ, לכאו' י"ל דהיינו משום דעבדי' זכר לפסח וכמ"ש דקי"ד ובמהרה יבנה ביהמ"ק וע' ר"ה ד' ל' מש"ה גם בזה"ז דליכא הקרבת הפסח אסור במלאכה, וע' ברכות דנ"ג תד"ה והייתם ובעירובין די"ז תד"ה מים, וכבר הביאו מ"ש הש"מ כתובות ד"ג ד"ה נהגו לגמרי ניעקריה שאם יעשו כאותה סברא שאם הי' אותו ב"ד קיים הי' מסכים להתיר שנשתנה הענין אין זה ביטול דבריו ע"ש, ועמ"ש התוס' בגיטין ד' י"ח ד"ה הנהו דלמ"ד משום בת אחותו למה כותבין זמן בגיטין בזה"ז ע"ש, ועמ"ש המ"א סרנ"ב סקכ"ג דהאידנא דליכא ר"ה יוצא במחטו ע"ש סמוך לחשיכה, ועמ"ש הק"נ פט"ו דיבמות אות ר' בשם מהר"י מינץ דבזה"ז שאין מייבמין החמש נשים יכולת להעיד, דל"ש לומר ששונאות זא"ז וכן לענין עדות ע"א וע"ש מ"ש בשם הצ"צ ודמדלא קתני דעכשי שמ"ח קודמת מעידות מוכח דגם השתא הוי כן, וש"מ דלילי זאת היינו אומרין דהשתא שבטל הטעם ע"א נאמן להתירה ודלא כמ"ש בעבוה"ג ת' ס"ז לתמוה על מהר"י מינץ ודגם בזה"ז הוי דבר שבמנין כז', ועמ"ש הח"ס יו"ד ת' ק' בענין בניתא דאטוי בהדי בישרא שנשתנה הטבע ונסתפק מטעם דבר שבמנין כו', ולכאו' ממ"ש בלשון השו"ע "מפני שקשה לצרעת" משמע דס"ל שלא נשתנה הטבע בזה, ודדוקא מפני שהטעם שייך גם בזה"ז מש"ה צריך ליזהר כו' (עמ"ש למעלה סע"ב) ובס' משכנות יעקב כ' להוכיח כהסוברין דגם בזה"ז איכא ר"ה מדאין תוקעין בשבת בזה"ז, ולא נחית לומר דהוי משום דבר שבמנין כו'

ובגוף הדבר לכאו' י"ל עפמ"ש בלשון הגמ' דכ"ט דמד ו' משרי שרי ולא קאמר דמדאו' איכא חיובא ועכצ"ל דגם להמסקנא ס"ל כדרש הירוש' רפ"ד דר"ה דכשחל בשבת זכרון תרועה ודריש טעמא משום גזירה שמא יעבירנו מתוך שבהול למצותו וכעין מ"ש הרא"ש פע"פ דבטבול ב' דהוי