דבר אליהו (קלאצקין) יז

ובספרי אה"ר סי' י"ח) וממילא י"ל שאין יכול לעכב לעצמו בעד החוב שלו קודם זמ"פ כיון שאינו עומד לגבות, והשתא מדויק מ"ש שלוה זה לעשר (וע' תומים סק"ו דהול"ל כשלוה לאחד בלי קביעת זמ"פ), וכן מיושב הא דקאמר תרגמא ר"נ אליבא דרב ששת שבא ליישב רק שיטת רב ששת. ור"נ גופי' דס"ל (גיטין ד' לו) דאע"ג דלא כתוב (פרוזבל) ככתוב דמי דממילא ליכא חסרון מעשה כתיבת הפרוזבל, ממילא שפיר מוכיח מהמשנה דשנים שהוציאו שט"ח זע"ז ז"ג וז"ג. והשתא י"ל דקושיית הר"ן בשם הרשב"א הוא דנהי די"ל דפלוגתא דר"נ ור"ש הוי כשלא הגיע עדיין זמ"פ של אחד מהן אכתי יקשה שיוכל ליתן לו בדמי פרעון חובו את השט"ח שיש לו עליו ואפי' בשט"ח שיש לו על אחרים יוכל לפרוע לו לפי שומת דמי שוין, וע' מכות ד' ג' אומדין כמה אדם רוצה ליתן כו' בין נותנין מכאן ועד עשר שנים וגם שט"ח שלא הגיע זמ"פ יש לו שיווי כפי השומא ושפיר מתרץ דשטרי לאו בר גוביינא נינהו. וממילא קודם זמ"פ אינו יכול להגבות לו השט"ח בדמי חובו וע' ריב"ש ת' ק"ט שהוכיח ממה דהיכא שלוה זה לעשר הו' אפי' ר"ש מודה דז"ג וז"ג ואין מי שלא הגיע זמנו יכול כו'. ומבואר דלא ס"ל לפרש שיש חילוק מטעם חסרון מעשה פרוזבל, ואכתי י"ל כן בביאור מ"ש הר"ן

ועפ"ז מתיישב הא דקאמר הש"ס בתר דתרגמא ר"נ אליבא דר"ש כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש ה"ד אילמא ראשון לעשר ושני לחמש בהא לימא אדמון אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני הא לא מטא זמנא אלא ראשון לחמש ושני לעשר ה"ד אי דמטא זימני' מ"ט דרבנן ואי דלא מטא זימניה הא לא מטא זימניה ומ"ט דאדמון לא צריכא דאתא בההוא יומא דמשלם חמש מר סבר עביד אינש דיזיף ליומיה כו'. דנהי דלא מצי פריך הש"ס הכי אליבא דר"נ וכמ"ש בבעה"מ דאליבא דר"נ אע"פ שהגיע זמן פרעון הראשון קודם הלואה יכול המלוה הראשון לומר לו לכך לויתי ממך שאגבה ממך בינונית ואגבה אותך זבורית ואדמון סובר שאין זה אמתלא לומר שבשביל כך שעבד עצמו בשט"ח להיות עבד לוה לאיש מלוה, אכתי אינו מדוקדק הא דפריך הכי דוקא בתר דתרגמא ר"נ כו', דהא גם מעיקרא הו"מ להקשות כן אליבא דרב ששת כיון דלדידי' לא ירויח לגבות ממנו שדה מובחרת יותר משום דסבר בשל עולם הן שמין ועפמ"ש י"ל דלא הו"מ להקשות גם אליבא דר"ש משום שהי' מקום לישב דמיירי כדלא מטא זימניה וטעמא דאדמון שאומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני דכיון שיש בידך לתפוס ולעכב החוב בשביל החוב שלי גם קודם זמ"פ ממילא אין לי תועלת בהשט"ח שלך וכיון שנתרצתי ליתן לך המעות הייתי מתרצה ליתן לך בפרעון חובך גם קודם שהגיע זמ"פ כיון שגם עתה אין שום תועלת מהשט"ח וממילא שפיר קאמר כיצד אתה לוה ממני והי' לך לקבל הכסף בתורת פרעון החוב כיון שנתרציתי ליתן לך קודם זמ"פ ורבנן ס"ל דכל שלא הגיע זמ"פ ואינו יכול לתובעו הוא מוכרח לבקש ממנו בתורת הלואה וגם הוא נותן לו בהלואה (בפרט כשמלוה לו יותר מדמי חובו) שאין הדרך לתפוס אח"כ בחובו, משא"כ לפום דמוקי כגון שהלוה זה לעשר כו' אי נימא שהלוה ראשון לעשר כו' פריך בהא לימא אדמון כו' דהא כה"ג לא יוכל הראשון לעכב ולתפוס בעד מה שמגיע לו לאחר עשר שנים מטעם המבואר למעלה וא"כ יקשה מ"ט דאדמון, והא דפריך אלא ראשון לחמש כו' הא לא מטי זמניה ומ"ט דאדמון, היינו משום דהגם שהי' השני מתרצה ליתן בתורת פרעון החוב קודם זמנו מ"מ ביקש ממנו הראשון שיתן לו בתורת הלואה לעשר שנים שהוא ריוח זמן מרובה (ובפרט קודם שנת השמטה שאין מצוי כ"כ להשיג בהלואה שיהא על המלוה טורח מעשה הפרוזבל) ושישאר מעותיו אצלו גם אחר שישלמו החמש שנים ויפרע לו החוב שלו, ושאני היכא דמטא זימני' דהגם דהוי טובת הראשון שיקבל ממנו המעות בתורת הלואה ושיוכל אח"כ לחזור ולתבוע החוב שלו. אכתי אין הדרך בכך. והשני לא יסכים שישאר הוא בע"ח אחר זמ"פ. והגם שאין תובע ממנו כבר מוטל עליו החוב. ואם יחפוץ לעשות טובה להראשון יפרע לו מתחילה ואח"כ ילוה לו לעשר שנים

ויש לבאר הא דלא מוקי הש"ס כשהלוה לו סתם ולא קבע לו זמן שאינו יכול לתובעו קודם ל' יום וכמ"ש (מכות ד' ג') יש שמיטה אחרת שהיא כזו ואיזו זו המלוה את חבירו סתם כו' ומשמע דהוי דומיא דשמיטה דהגם שאין יכול לתובעו בב"ד איכא מצות פריעת בע"ח כדמוכח מדפרש"י גיטין ד' ל"ז ד"ה ותלי לי' שכופהו לומר אעפ"כ (כמו שביארתי בספרי אמ"ש סע"ג), ומש"ה קיי"ל ס"ס ע"ה דהא דאמרי' חזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו דוקא בקובע זמן אבל בסתם הלואה כו', וע' קצה"ח סי' ס"ז סעי' ד' בשם הב"ח דמלוה סתם אף דסתם הלואה ל' יום ושמיטה בתוך ל' אין זה כמלוה לעשר שנים ושביעית משמטתו. ועכצ"ל דהיינו לפי שמוטל עליו לשלם רק שאין יכול לתובעו בב"ד וא"כ י"ל דהיינו טעמא דאדמון דאומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני, שהי' לך לקבל ממני בתורת פרעון שכיון שמוטל עלי לשלם ויש בידי לשלם הייתי משלם לך וי"ל דהיינו בכלל הקושיא,. ה"ד אי דמטא זמניה מ"ט דרבנן, ומשום דכיון שנותן לו ממונו בודאי יחפוץ ליתן לו בתורת פרעון כיון שכבר מוטל עליו לשלם, ושאני ההוא יומא דמשלם חמש שאין מוטל עליו עדיין לשלם והי' מוכרח לבקש ממנו בתורת הלואה וכיון דעביד אינש דיזיף ליומי' והוא רוצה להלות לו לי' שנים, ושביום מחר ישיב לו כספו וישאר ההלואה בידו, אינו מקפיד שיקבל בתורת פרעון

ועפמ"ש יש מקום לבאר מה שכתוב הש"כ (סי' פה סק"ז) וז"ל ואין לומר דהא דפריך אי דמטי זמניה מאי טעמא דרבנן פריך בין לר"נ בין לר"ש והא דלא פריך היכי דמי לר"נ, משום דלר"נ מיירי מתני' בלא מטא זימני' ולא קשיא לדידי' מ"ט דאדמון אבל לרב ששת פריך מ"ט דאדמון כו' עכ"ל שכונת הש"כ דגם כדלא מטא זמניה י"ל טעמא דאדמון שאומר שאם הייתי חייב הי' לך לקבל הכסף בתורת פרעון (ובשביל מה דאפשר שלפעמים יטול עי"ז בנונית לא ישעבד א"ע) ודוקא אליבא דר"ש דצ"ל שלוה זה לעשר כו' הוא דפריך מ"ט דאדמון וכמבואר למעלה (וי"ל ג"כ לפום דפרש"י ד"ה בהא לימא דנוח הי' לו כו', ומשום דדוקא מצד התועלת שיהא חובו מעוכב בידו עד השלמת עשר. מתרצה הנותן בכך וגם זימנין דהשתא המלוה נצרך למעות קודם זמ"פ הוכרח להרחיב לו הזמן לעשר שנים ובעד זה יתן לו הוא הלואה על משך ה' שנים. ודממילא י"ל לר"נ דבשלו שמין שהתועלת מוטל בספק. ופעמים שיצא שכרו בהפסידו, שיגבה ממנו קרקע פחותה יותר)

ובירושלמי דמ"ד ז"ג שט"ח יליף ליה מרבנן ואדמון כו' מודיי שיוציא מנה כנגד מנה אלא בגין דתנינן אדמון אומר אילו חייב הייתי לך כיצד את לוה ממני לפיכך צריך מימר ז"ג שט"ח וז"ג שט"ח והמפרשים תקנו הגרסא. ועכ"פ מוכיח דגם אדמון ס"ל דז"ג וז"ג כל דידעי' ששניהם חייבין זל"ז. וע' ש"כ סי' ס"ו סקע"ד עמ"ש הראנ"ח דכשנתן שט"ח ללאה ולאה חייבת ללוה דל"מ מחילה דהא קיי"ל ז"ג וז"ג, וע"ש בקצה"ח דאכתי כיון דהוי תפס ל"מ מחילה וע' קצה"ח סי' נ"ט כשטען הלוה יש לי בידך כנגד שטר שלי והמלוה אומר איני יודע. דכיון דחייב הוא אלא שתובע מהמלוה חוב אחר הו"ל איני יודע אם נתחיבתי. ובש"כ סי' ע"ב סקע"ט שאם יש לאחד עדית ובנונית ולאחד זבורית דז"ג