דבר אליהו (קלאצקין) טז

לה קרא לקרא, היינו משום דממ"ש ופדה תפדה ג"כ נדע דדוקא כשיהי' לך הפדיון דהיינו כשרצה לקבל ולזכות בהה"ס ואולי מש"ה ס"ד מעיקרא דאצטריך הנך ילפותי גם לענין חיוב אחריות ודהוי גלוי מלתא דדרש ופדה תפדה הוי לחייב גם כה"ג]. אליהו קלאצקין החפ"ק מאריאמפאל. סימן ז להרב הה"ג חריף עצום ובקי בחדרי תורה מוה' יעקב שפרינצקי בבאלבידישאק פלך סובאלק

מ"ש כתר"ה במכתבו ע"ד הקושיא שהבאתי בספרי אמרי שפר סי' מ"ט בהא דקאמר (שבועות ד' מ"ה) שבועות שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לו להד"מ יכול לומר לו נאנסו כו', דהא משכחת לה דליכא מיגו דטענת להד"מ כגון שיש להמפקיד מעות של השומר בהלואה, שאם יטעון השומר להד"מ דהוי כאומר לא נאנסו ידע המפקיד שאינו חייב להשומר ויכפור דמי ההלואה, וכתב כת"ר דלפום דין תורה אין רשות לעכב לעצמו דמי ההלואה בשביל חוב הפקדון, והא דקאמר בכתובות ד' ק"י שנים שהוציאו שט"ח זה על זה כו' הפוכי מטרתא למה לי אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו הוי רק תקנתא דרבנן שאין ב"ד נזקקין להם ושפיר קאמר הש"ס "דחייב רחמנא היכי משכחת לה" משום דלפום דין תורה אין רשות להמפקיד לכפור בדמי ההלואה ולטעון שאינו חייב לו, ומ"ש הנמ"י בב"מ ד' ו' הוי לפום תקנתא דרבנן

הנני להשיבו שמדברי הרשב"א בקדושין (ד' טו) ד"ה ואידך וז"ל שמוציאין מבעל חובו ונותנין לאשר אשם לו וטעמא דמלתא משום דהו"ל כעין הפוכי מטרתא שהרי כשגבה שמעון חובו מלוי בין גבה מעות בין גבה קרקע בע"ח שלו גובה ממנו א"כ מעתה מוציאין מלוי ונותנין לראובן דהפוכי מטרתא למה לי כו' ע"ש מבואר דהוי מה"ת דשעבודא דר"נ הוי מה"ת ואפילו רבנן דפליגי משום דאמרי לאו בע"ד דידי את מודים היכא שיש לו בעצמו חיוב עליו ובפרט הכא דאית ליה פסידא שאם ישלם לו חוב ההלואה שוב לא יוכל להוציא ממנו בב"ד את פקדונו כיון שכופר ואומר להד"מ והוא יודע בשקרו (ושאני היכי דמדינא זה גובה כו' שמגבהו זבורית וחוזר וגובה ממנו בינונית, וה"ה ביתמי דזה גובה וזה ראוי לגבות ואין לו שמצד הדין לא מצי גבי מינייהו), ועכ"פ משכחת כשהבהמה שנתן ביד השומר עולה בדמי שווייה הרבה יותר מדמי המלוה וא"צ שומא בדבר ידוע שגם קטנה שבקטנות שוה יותר וממילא יכול לעכב לעצמו דמי ההלואה בשביל חוב הפקדון, ועמ"ש הריב"ש (סי' שצ"ו) וז"ל ולכפור בפקדון אפי' זוזי בזוזי נמי לא דכיון דהדרי בעינייהו לאו חושבנא הוא אלא דעביד דינא לנפשיה למטען עלייהו כו' ע"ש דבמלוה יכול לתפוס ולומר שאינו חייב לו כלום (וע' ב"מ ד' ס"ט כתובות ד' צ"ט

) והכא יש עדיפות משנים שהוציאו שט"ח זע"ז, משום דבמלוה שבשטר כדתפס שטרא דיש סוברין דל"מ מחילה (כמ"ש בירוש' וע' ש"כ סי"ב ס"ק י"ז דהוי מטעם דשטר העומד לגבות כגבוי דמי וע' סוטה ד' כ"ה תד"ה ב"ה ובספרי אמ"ש סי' א'), יש יותר מקום לומר דגם כשיש עליו כנגד זה חוב ושט"ח לא נפקע שעבוד נכסיו כ"ז שלא פרעו משא"כ כשיש לו מעותיו בהלואה בע"פ והגם דבסוגיא דשבועות שם רבא הוא דפריך לה עמ"ש הש"כ סי' ל"ט אי דוקא בנזקין דהוי מלוה הכתובה בתורה ס"ל לרבא שעבודא דאו' (ובספרי אמ"ש סי"ט) וגם אי נימא דס"ל שע"ד אכתי לא דמי לענין זה למלוה שבשטר

ומה שהביא כ"ת מדקאמר הש"ס בהא דפריך על רב ששת דקאמר הפוכי מטרתא ל"ל אלא זה עומד בשלו וזה עומד בשלו מהמשנה ב' שהוציאו שט"ח זע"ז אדמון אומר אילו הייתי חייב לך כיצד אתה לוה ממני וחכ"א זה גובה שטר חובו וזה גובה שטר חובו רמי בר חמא אמר הכא ביתמי עסקי' דיתמי מיגבא גבי אגבויי לא מגבינן מינייהו ולא אמרי' שכבר נפטר עוד בחיי אביהם במה שיש לו עליו חוב כנגד החוב שלו כבר העיר מזה בתומים (סי' פ"ה ס"ק ד') והוכיח מזה דהבבלי לא ס"ל כשיטת הירושלמי ששטר של כאו"א נדון כשובר של השטר השני וע"ש סק"ט. ולענ"ד יש לפרש דמיירי היכא שלא הגיע בחיי המוריש זמן פרעון של השט"ח שהתחייב המוריש לשלם והשתא אחר שמת המוריש הוא שהגיע זמ"פ של השט"ח שעל מורישן, ואין להקשות דא"כ למאי מוקי רמב"ח ביתמי ולא ניחא ליה בהתירוץ הקודם מה שתירץ דתרגמה ר"נ אליבא דרב ששת כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש, כיון דגם השתא צ"ל שלא הגיע זמ"פ, דלק"מ, די"ל דניחא לי' לרמב"ח לפרש לשון המשנה ב' שהוציאו שט"ח זע"ז דמשמע דהשתא כבר הגיע זמ"פ של השטרות, ובחיי אביהן הוא שלא הגיע זמ"פ, משא"כ להתירוץ הקודם דגם השתא לא הגיע עדיין זמ"פ של זה שלוה לעשר שנים (ולענין הקושיא ה"ד אי דמטא זימנא י"ל גם לאוקימתא דרמב"ח כשהמוריש לוה בההוא יומא דמשלם זמ"פ של מי שלוה ממנו)

והנה בהא דקאמר הש"ס ר"נ סבר ז"ג וז"ג קסבר בשלו הן שמין אתי בעל זבורית וגבי לי' לבינונית דהוה גבי' עידית ואתי ההוא ושקיל זבורית כתב הר"נ וז"ל והקשה הרשב"א אמאי אמר ר"נ ז"ג וז"ג לימא בעל בינונית לבעל זבורית אני פורע אותך בחוב שאתה חייב לי ותירץ דמהא שמעי' דשטרי לאו בני גוביינא הוא דמילי נינהו ואע"ג דמילי דמזדבני בפריטי נינהו מ"מ לאו בני גוביינא דבי דינא נינהו ומש"ה לא מצי אידך למימר לי' שקיל שטרך כנגד חובך דלאו בר גוביינא הוא וב"ד ג"כ אין יכולין להגבות מלוה שיש לו ללוה אצל אחרים בחוב שיש לו עליו מתורת גוביינא אלא דלכי מטי זימנא מוציאין מזה ונותנין לזה מדר' נתן ע"ש וי"ל דהיינו משום דהוי מלוה שבשטר ודמעיקרא נשתעבד בינונית שלו ולזה נשתעבדו זיבורית בינונית דידיה, וביותר יתכן לומר דגם מעיקרא א אסיק הש"ס אדעתי' לפרש שלא הגיע עדיין זמן פרעון ומ"מ מעכב לעצמו ותופס במעותיו כדי שלא יפסיד אח"כ כשיגיע הזמ"פ ולא יהא לו מה לגבות שיטמין נכסיו, וכבר כתב הרא"ש פ"ק דב"ק אות ה' דכשלא יוכל ראובן לגבות חובו משמעון כשיגיע הזמן מצוה על הדיין לעכב ממון הנתבע כו' עד שיגיע זמן השטר כו' וע"ש שדין גמור הוא שחייב להציל עשוק כו' ע"ש וכן מפורש בשו"ע סי' ע"ג סעי' י' דכשבא בתוך הזמן לב"ד ואמר מצאתי מנכסי פלוני ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם ממני ולא אמצא מקום לגבות חובי כו' וע"ש בהגהות אמרי ברוך ממ"ש הרא"ש פ"ק דגיטין דין י"ט דאף תוך הזמן אם יפסיד המלוה אי לאו האי תפיסה מהני תפיסה (ומכ"ש הכא שטוען שהשט"ח של חבירו הוא פרוע או מזויף דהגם דלא מהימנין ליה יוכל לתפוס בחובו), ומשום הכי פריך הש"ס אליבא דרב ששת דהא הוא יוכל לעכב לעצמו בעד החוב שלו (והיכא שאין החוב בספק כל העומד לגבות כו' וע' ב"ח חו"מ סס"ז ומש"ש) ומשני תרגמה ר"נ אליבא דר"ש כגון שלוה זה לעשר וזה לחמש, והמלוה לעשר שנים שביעית משמטתו (מכות ד' ג') וגם לפום דקיי"ל כלשנא דאין שביעית משמטתו, היינו משום דלא קאי בלא יגוש כדמטי שביעית לפי שלא יוכל אז לתובעו, שאני הכא דאי נימא שיוכל לעכב לעצמו מה שחייב לו בעד מה שמגיע לו ממנו לאחר זמן, ממילא הוה כמו שיכול לגבות ממנו כדמטי שביעית הגם דהוי קודם זמ"פ וממילא שביעית משמטתו ומחוסר מעשה הפרוזבל וממילא לא הוי כ"כ עומד לגבות כיון שמחוסר מעשה (וע' יומא ד' ס"ב פסחים ד' ס"ב מנחות ד' ה'