דבר אליהו (קלאצקין) קסז

דהאיסור מסוכנת טפלה לה (וע' יבמות ד' ע"ט ד"ה סמוך) ואינה מונעת חלות לאו דנבלה (הגם דליכא גזה"כ דמשכחת כדלא אתיא מכח מסוכנת), ועמ"ש באמ"ש סל"ג בענין חלות איסור נבלה על טרפה. והאיסור טרפה אינה טפלה. ועפ"ז י"ל מ"ש התוס' בחולין ד' ק"א ד"ה מאן האי תנא. דמגו דאתוסף איסור לגבוה כשנתנבלה כו' ושמעתי מקשין דנבלה דאתיא מכח מסוכנת כבר נאסרה לגבוה קודם שנתנבלה. ועפ"ז י"ל דכיון דזה הוי תחלת נבול והנבול הוא שגרם זה שייך לומר שבא האיסור ע"י הניבול

ועמ"ש הגרע"א ע"א זצ"ל ת' ס"ה דהא דמתרץ על הפרכא דלחשוב נמי כגון דאמר שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט דמידי דאיתא בשאלה לא קתני דלהסוברין דל"מ התרה כשהוא דבר איסור צ"ל דכיון דמהני התרה על החרישה דחול ממילא נפקע השבועה מהחרישה דיו"ט. ולע"ד צ"ע דא"כ משכחת דליכא בשאלה וכגון שלא כלל בשבועתו אלא ימי החול שקודם יו"ט דתו השתא ביו"ט ליתא בשאלה (ובפרט למ"ש דמיירי דבעת השבועה הי' חול הקודם ליו"ט וכמ"ש בלשון הגמ'). ולזה נלע"ד דמ"ש התוס' בכריתות די"ג דהשתא שנשחטו ונזרקו דמן ליתא בשאלה היינו משום דהא דל"מ שאלה הוי משום דעי השחיטה וזריקה נגמר ונתחזק ההקדש דלא הוי דיבור בעלמא וכבר הוי של הקדש. משא"כ הא דל"מ שאלה על החרישה ביו"ט שאינו מצד חומר השבועה ורק מצד איסור חרישה ביו"ט (ודממילא אינו מתחרט בעצם על מה שנשבע כדי להתרחק מהאיסור וע' נדרים ד' ח' וע' ב"ב דמ"ח דניחא לאינש בעצם בעשיית מצוה והרחקת עבירה) ומצד ענין השבועה הי' בשאלה. ועפ"ז צ"ע גם מ"ש הגרע"א שם דלמ"ד אכלה כולה אין נשאלין עלי' עכצ"ל דלא חשב מה שהי' מעולם בשאלה ודממילא ה"ה מוקדשין הי' מקודם בשאלה. דעפמ"ש י"ל דשאני מוקדשין דמה דליתא השתא בשאלה היינו מצד גמר התחזקות וחומר הענין. משא"כ הא דאכלה כולה דמה שאין נשאלין עלי' הוא רק משום דהוי כמו שכבר חלף ועבר הדבר ואין על מה לשאול. ועכ"פ גבי חרישה ביו"ט דהא דל"מ שאלה הוי רק מצד איסור יו"ט בודאי י"ל החילוק כמ"ש. סימן פו ב"ה אור ליום ה' ט"ז טבת תרס"ב מאריאמפאל, לכבוד הרב המאוה"ג המפורסם בתוי"ר חו"ב מו"ה משה מנחם מענדל גי' וויזאנסקי האבד"ק וויזאן (פלך סובאלק)

קבלתי מכתבו בענין קביעת שנה זו אשר לפי לוחות העיבור שבטור היא שלימה והפר"ח כתב שהוא ט"ס ושהשנה חסרה וכן נעשה מעשה וכ' כת"ר שבאמת אין טעות בלוח שבטור ומשום שמולד שבט שנה זו שיהי' ביום ה' בשעה חמישית אחר חצות היום הוי מולד זקן וא"א לקבוע אז ר"ח וממילא א"א לעשותה חסרה וההכרח שתהא שלימה כדי שלא יחול ר"ה הבעל"ט ביום ו' דלא אד"ו ראש ובפרט שיש לנו לסמוך על קבלת הטור אפי' אילו הי' הקביעות בטעות דהא אתם אפי' מוטעין כו'. וכתב כת"ר דלפי מה שנעשה מעשה עפ"י הלוחות הסדורות עפמ"ש הפר"ח יאכלו ישראל חמץ בפסח דהאי שתא יש נחוץ לפרסם ואין כאן חשש לעז על ב"ד שיאמרו חשבנא הוא דלא סליק להו לרבנן עד השתא עכ"ד. ובודאי אטו משום חשש לעז וכבוד ב"ד יניחו לישראל להכשל ח"ו באיסור כרת ושיכשלו גם ב"ד עמהם. אמנם בגוף הדבר מפורש בלשון הטור שהרוצה לידע קביעת ר"ה יחשוב מולד תשרי כו' ויום שיהי' בו המולד הוא יום הקביעות כשלא יהי' באד"ו ולא מולד זקן ולא ב' ט"ו תקפ"ט של אחר העיבור. וא"כ ע"פ מולד האמצעי בהכרח שיחול ר"ה דשנת תרס"ג הבעל"ט ביום ה' כיון שאז המולד בו ביום קודם חצות. וכן כתב דכשרוצה לידע קביעת חדשי השנה יחשוב באיזה יום יקבע ר"ה שלאחריו ויחשוב מנין הימים שביניהם כו'. ולפ"ז החשבון קביעת שנת תרס"ב היא חסירה וכ"כ הטור בהכללים לידע בהן קביעות החדשים בשנה מעוברת שנת י"ט למחזור. כי עד ו' כ' תצ"א היא ז"ח. וכיון שכאן א"א שיהא טעות דהא מפורט החשבון. בהכרת צ"ל כמ"ש הפר"ח שיש ט"ס בהלוח שבסוף. דאל"כ יסתור הטור עצמו למ"ש כמה פעמים מקודם וכן במ"א ס"ס תכ"ח ביאר שמה דרכי הקביעות ולעשות לוח בקצרה. וכדברי הטור מפורש ברמב"ם דיום המולד הוא יום קביעת ר"ח תשרי אא"כ הי' באחד בשבת סו' או אם הי' בר"ד חלקים כו' יע"ש. ושאינו נדחה מפני מה שיש איזה חדש בשנה חדש שבט שיהא המולד אחר חצות היום. וכן מפורש שכשהיתה מעוברת אם תמצא בין יום קביעת ר"ה שלאחריו ד' ימים היא שנה חסרה ורק בר"ח תשרי ביאר ברמב"ם ובטור שאם יהי' המולד בחצי היום קובעין ר"ה ביום של אחריו והגם שמפורש בש"ס דשייך זה בכל החדשים וכ"כ בשה"ג וז"ל וכן כל החדשים כולן אין קובעין ר"ח למנות ממנו ימי החדש קודם חידוש הלבנה וכך אנו נוהגין בזה"ז כו'. צ"ל דהיינו במקום וזמן שלא יסתובב מזה דחי' לר"ה שלאחריה. ובעת שקדשו ע"פ הראי' הי' אפשר לתקן ע"י שיחסרו חדשים אחרים. משא"כ האידנא דא"א לשנות ולחסר החדשים המלאים תמיד: אד"ר וניסן סיון אב, ניתקן החשבון שלא יארע ר"ח קודם חידוש הלבנה ואך לעתים רחוקות מאד יארע זה בזמן שא"א לתקן ולדחות שיודחה עי"ז ר"ה של אחריו שלא כדין. וגם כבר פרש"י בר"ה ד' כ' ד"ה צריך שיהא לילה. וא"ת פשיטא דאין מקדשין שהרי לא תראה החדשה ביום ל' כו' ואשמועי' דאם נראית הישנה בלילה אין מאיימין שהרי הכל ראו שהלילה מן החדש שעבר, והיינו כמ"ש המפרשים דהגם דיליף מקרא דצריך שיהא לילה ויום מן החדש מ"מ כיון שנתנה תורה רשות לב"ד לקדש כשרואין צורך בדבר וכמ"ש אשר תקראו אתם בין בזמנן בין שלא בזמנן. דוקא מטעם חשש, רינון אין מאיימין דכיון שהכל ראו שהלילה מן החדש שעבר יצא מזה לעז ורינון שלא קדשו כדין תורה דהא יליף לה מקרא, והנה בערכין (ד' ט) קאמר מ"ש תשעה דלא א"כ קדים אתי סיהרא תלתא יומי (ופרש"י דמרננו עלמא בתר רבנן למימר כל מה דבעו עבדי) השתא נמי קא קדים אתי ב' יומי. והקשה בש"מ בשם תוס' הרא"ש דזימנין דמשכחת באמצע השנה דקדים ואתי סיהרא, טפי, מתרי יומי כגון שבאותה שנה היו ח' מלאים וחדש אלול לעולם מן החסרין נמצא שעד אלול היו ח' מלאים וג' חסרים וקדים ואתי סיהרא תרי יומין ופלגא. ותירץ דהכל תולין עיניהן בקביעות דר"ה אבל בשאר חדשים לא מרגישין אינשי כולי האי ואחר שיחסרו אלול יבא ר"ה על מכונו ע"ש. וע"ש באוקימתא דעולא דקאמר מ"ש תשעה דלא דא"כ מייתרא סיהרא ג' יומי (שתראה הלבנה הישנה ג' ימים אחרי ר"ה) כו' ואכתי איכא חד יומי סברי אתחזוי איתחזי ואנן לאו אדעתן. ופרש"י דסברי דאתחזי לבנה לב"ד ואנן הוא דלאו אדעתן לממסר נפשין ולמיחזי' הלכך לא מרננו. וא"כ מבואר