דבר אליהו (קלאצקין) קסו

הנה כבר הביא כ"ת בעצמו מ"ש הפמ"ג בגנת ורדים ובראש יוסף חולין ד' צ' תד"ה קדשים דדוקא היכא דמיד כשנתוסף האיסור השני ובא לעולם חל על אדם אחד מה שלא נאסרה מעולם אותה החתיכה לזה האיש אז שפיר אמרי' מיגו דאהני איסור השני לאסור על אותו האדם אהני נמי לחייב בי' למי שכבר נאסרה עליו מחמת האיסור הראשון ועמ"ש בהפלאה בקו"א סי' קי"ח סט"ו גבי הנושא אשה שפסקה מלדת ונשבע שלא ישא אחרת עליה דכיון שאין השבועה חלה עד שישא את הראשונה לא הו"ל לגבי ראשונה בולל ומש"ה הוצרך לומר בטעם חלות השבועה לפי שכולל עקרה וזקנה שאין בהן מצות פו"ר והביאו ראי' מהא דהנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח לא אמרי' דמיגו דחל על כזית שני חייל נמי בכולל על כזית ראשון, ומשום דאינו חל על השני קודם שיאכל הכזית ראשון ומ"ש כ"ת ממ"ש בלשון הרדב"ז דמפני שנאסר הככר בשאר הימים לא נאסר עליו ביום שנשבע שלא לאכול כיון דלמחר מותר הוא לאכול. ומוכח דאם גם למחר לא הי' נפקע האיסור הראשון הי' חל בכולל הנה מלבד הא דהתם הוי רק מחוסר זמן דממילא קאתי, משא"כ הכא דבשעת מעשה הטריפות מחוסר מעשה ולא נתהפך עדיין הבשר לחלב והגם שמאיליו מתהפך מ"מ הוי חסרון מעשה (ולא דמי לאחר שאגדיל שעצם הדבר תלוי' רק בזמן) בלא"ה שאני התם שאם לא הי' נפקע האיסור הראשון הי' האיסור על אותו הככר, משא"כ הכא שהאיסור אמה"ח יהא רק על הבשר ואין הטריפות מוכרח לחול אח"כ רק על החלב ואין הכרח שיחול גם על הבשר ובפרט דטרפה כיון שנטרפה שוב אין לה היתר ותקנה גם אם תתרפא. וא"כ אפשר דבשעה שיהפך בשר הבהמה לחלב כבר תתרפא הבהמה ותטרף רק משום דגזה"כ דכיון שכבר נטרפה אין לה תקנה וכיון שכל ענין הטריפות הוי רק מצד הטריפות הקדום לא שייך לומר שיחול איסור טריפה על איסור אמה"ח מטעם מיגו שכולל החלב דהא אי נימא שאין חל על הבשר כמו"כ לא יחול לכשיהפך להיות חלב

וגם כבר כתבו התוס' ביבמות ד' ל"ג ד"ה אמר שיש חומר באמה"ח מאיסור טריפה משום דאמה"ח איכא במשהו בשר גידים ועצמות ונוהג בב"נ אלא שכנגד זה יש חומר בטריפה דכיון שנטרפה שוב אין לה היתר אבל איסור אמה"ח יש תקנה בשחיטה וא"כ לא שייך לומר דמצד מה שיחול איסור טריפות אחר שיהפך האבר להיות חלב יש חומר בהאיסור טריפות, דהא זה כבר מוכלל בהחומר של טרפה מאמה"ח שיש תקנה בשחיטה דמטעם זה אין החלב בכלל אמה"ח, וכיון דלאו מטעם חומר קאתינן ורק מטעם מיגו שכולל האיסור על החלב, צריך שיחול בעת הטריפות משא"כ בההיא דקדושין ד' ע"ז גבי כ"ג שבא על אחותו אלמנה שכ' הריטב"א דאיכא איסור מוסיף דמעיקרא קודם אלמנותה לא היתה אסורה אלא לכ"ג זה שהוא אחיה נתאלמנה אתסרא לכ"ג דעלמא דאע"ג דליכא שני כה"ג בדור איכא כהן משיח וכהן שעבר שאסורין באלמנה א"נ דלמחר תהא אסורה לכ"ג שיתמנה אחריו של זה, דהתם עי"ז יש חומר באיסור אלמנות וכל מה שיש ענין חומר בהוספה מוסיף האיסור ובלא"ה, שאני התם שכבר חל האיסור עליה להנשא לכה"ג רק שמצד שאין אז כה"ג קאמר הריטב"א דלמחר תהא אסורה כו', וכיון שיש במציאות שתיאסר מצד האלמנות לכה"ג ממילא שפיר הוי איסור מוסיף לפי שכבר חל האיסור עליה. ואין בזה שום דמיון לההיא דהכא דבעת חלות הטריפות אין מקום שיחול כלל. לפי שכל הבהמה היא אסורה מטעם אמה"ח, ויהא מקום חלות רק כשיתחדש בהבהמה מה שיהפך לחלב. משא"כ התם שלא יתחדש דבר בהאלמנה, ומה שיתמנה כה"ג אחר, הוא ענין התחדשות צדדי שאינו שייך להאיסור שלה, ואפי' לדעת הרמ"ע מפאנו שהביא כת"ר דגם אם בשעת חלות האיסור לא הי' כולל ומוסיף מ"מ כשנולדו אח"כ האנשים וחייל עליהם האיסור חייל נמי על הני שהיתה אסורה להם מכבר מטעם סברת מגו, היינו משום שגם מקודם הי' עצם האיסור, ומה דאתילד ברא לסבא לא הי' ענין התחדשות בהאשת אב, והי' החסרון מקודם במה שמחוץ לה, משא"כ הכא שחסרון ענין ההתחדשות הוא בגוף האיסור בגוף הבהמה, והאסור על החלב הוא רק מצד מה שהחלב בא מן האבר האסור, ומכ"ש דלא קשה ממ"ש בפה"מ להרמב"ם דהואיל ונתוסף בה איסור אשת אב אצל הבן קטן לכשיגדיל ויבא לכלל מצות, דגם מקודם ליכא חסרון בעצם חלות האיסור ורק שהבן לא בא עדיין לכלל עונשין (וגדלות ממילא קאתי ועמ"ש התוס' ביבמות ד' ס"ח ד"ה רישא דכיון דהשתא דאתי קמן הוי ודאי בן ט' כו', ומשום דאגלאי למפרע שהי' החזקת קטנות עשוי להשתנות), ולכאו' ממ"ש הרמב"ם מוכח דדוקא היכא שכבר אתילד בן לסבא (כהגירסא בכריתות ד' י"ד דאתילד ברא לסבא ודלא כהגירסא שלפנינו דאיכא ברא לסבא) רק שהוא קטן עדיין משא"כ כשלא נולד בשעת חלות האיסור

ומההיא דמכות ד' כ"ב דאמר שבועה שלא אחרוש בין בחול בין ביו"ט משמע קצת דדוקא לפי שנשבע בזמן חלות השבועה תיכף, וכדהקדים חול ליו"ט. והנה בההיא דהנשבע שלא לאכול מצה בליל פסח, לכאו' כיון דבית הבליעה מחזיק ב' זיתים (ועמ"ש באה"ר ס"ה בההיא דכריתות ד' י"ד אי דוקא ג' זיתים שלימים אינו מחזיק) איכא מיגו דחייל האיסור שלא לאכול בחד אכילה יותר מכזית, וא"כ עכצ"ל דהיינו לפי שהיתה כונתו שלא לאכול מצת מצוה, אך י"ל דהגם שלא נתכוין לענין אותה האכילה יותר מכזית דאין בזה מצוה. אכתי כולל הכזית שני. דהגם שיי"ח בכזית ראשון ואין בזה משום נשבע לבטל המצוה. מ"מ בכלל כוונת השבועה כולל כל מה שאוכל בליל פסח לצורך מצוה, הכזית של כריכה ושל אכילת אפיקומן

ועמ"ש חה"ג זצ"ל בבר"י או"ח סי' ט"ו בההיא דפסחים ד' ל"ה די"ל דאיסור חמץ על טבל לא הוי איסור כולל, דל"ל דמגו דחל על שאר עיסות שאינו של טבל חל נמי על האי דטבל, דאם שאר עיסות לא נתחמצו עדיין ליכא איסורא דחמץ ואי משום דאם יתחמצו יחול עליהם איסור חמץ, בעינן דבשעת חלות האיסור יכלול דברים אחרים עם האיסור. ואם נתחמצו העיסות ממילא מע"פ חצות היום דהוי לפני זמנו דהוי רק איסור לאו, הוי קל על חמור דאינו חל אף בכולל וכשנכנס ליל פסת דהוי בכרת ליכא כולל שכבר נאסר בלאו מחצות היום עכ"ד. ודלא הוי כולל אלא כשכולל בזמן חלות האיסור אך מ"ש שאין חל האיסור חמור בליל פסח על הלאו הקודם. צ"ע לענ"ד, די"ל דמה דאסרה תורה קודם זמן איסורו אליבא דר' יהודה, טפלה ונמשכת מהאיסור החמור של חב"פ, ואינה מונעת חלות האיסור החמור בליל פסח כמו שאיסור תוספת שבת ויוה"כ (להסוברין דהוי מה"ת) אינה מונעת חלות האיסור החמור משתחשך, ועד"ז תירצתי מה שמקשין בההיא דחולין ד' ל"ז דתיפוק דאס"ד מסוכנת אסורה היכי חל לאו דנבלה דאתיא מכח מסוכנת. די"ל