דבר אליהו (קלאצקין) קנז

לובלין או בטשעכיוו הסמוך ללובלין, האשה שמה כו' ע"כ יהי' נא בטוב רומעכת"ה לצוות על עושי רצונו לחקור אצל המסדרי גיטין שבלובלין וטטשעכיוו אם כנים הדברים והדבר נחוץ

למען לא אראה ריקם אכתוב איזה גרגרי ד"ת כו', בר"ן ריש פסחים בד"ה שמא תאמר דחה שיטת התוס' דס"ל דצריך מה"ת ביטול דווקא והביא ראי' ממחלוקת ר"י ורבנן כיצד מבערו, והדברים תמוהין הא הסכמת כל ראשונים (חוץ מרש"י) דמחלוקתם אחר זמן אסור דל"מ ביטול, ובפרט ר"ע מיירי לכ"ע בט"ו, ופשוט דגם לפרש"י בכלל מצות תשביתו הוי מצות ביעור בידים כשא"י לקיים המצוה ע"י ביטול בלב כמו בחמץ של אחרים שק"ע אחריות או לאחר זמן איסורו וכדפרש"י ד' צ"ה שלעולם הוא בעמוד והשבת כל ימות המועד (ומ"ש האו"ח בפתיחה דלפרש"י לא הוי בל יראה נל"ע, לא ידענא מה קאמר דהא אא"ל דמשש ואילך דא"י לבטל אזדא מצות תשביתו דא"כ לר' יהודה יהא מותר לקנות חמץ משש עד הלילה לשיטת הסוברין דלאו דב"י מתחיל בלילה (וע' תוס' דמצות לא תשחט על חמץ נשען על מצות תשביתו ושייך מצות השבתה בזמן שחיטת הפסח) ואם נתחמץ אצלו עיסה אחר שש פשוט שאפי' לפרש"י מחוייב לקיים בעסה זו מצות השבתה בביעור, ובביעור זה שהוא מחויב כדי לקיים מצות השבתה נחלקו ר"י ורבנן במה יהי' או בשריפה או בכל דבר, ומש"ה לא הקשה שום אחד מהראשונים (חוץ מהר"ן) על רש"י ורמב"ם דס"ל דתשביתו היינו ביטול ממחלוקת ר"י ורבנן

במ"ש לרומעכת"ה בהיותי בצל קורתו בפי' דברי תוס' כתובות ג' ד"ה ולידרוש שכתבו דכיון דאונס שרי לא הי' להם לבטל תקנת נשואין ברביעי, ואנכי פרשתי דבריהם ע"פ ד"ק של רבותינו נו"ב והפלאה שקרקע עולם ובלא רצון אין כאן איסור כלל ורומעכת"ה שליט"א אמר דכוונתם הוא משום שלא הי' כלל בעילת הטפסר שכיח, והביא ראי' מהירושלמי, במחכת"ה אישתמיטתי' לשון תוס' שם ד"ה איספרווא שכתבו דבעילת הטפסר שכיח שרגיל לבוא ולבעול, והנני יד"נ דוש"ת כ"ה, יעקב מרדכי חופ"ק הנ"ל. תשובה

מ"ש כ"ת לתמוה על מה שהשבתי לו מכבר בההיא דריש כתובות (המבואר למעלה סי' ט"ז), אין מד' התוד"ה איספרווא שום סתירה לדברי, דמ"ש התוס' דבעילת טפסר שכיח שרגיל לבא ולבעול ואי עקרי' ב' ימים אתא להשתכח אבל אונס שר צבא אינו אלא אקראי בעלמא", כוונתם הוא דלא אתא להשתכח תקנתא דרבנן ע"י מה דעקרי' תקנתא דרבנן בזמן שיש אונס שר צבא כיון דאינו אלא אקראי בעלמא ותקנתא דרבנן מתקיימת תמיד כשאין שר צבא בא לעיר, משא"כ ענין החשש מפני בעילת טפסר (באותו זמן מסכנה ואילך) תמיד הי' החשש לפי שהטפסר מצוי תמיד והגם שהחשש בעילה הי' חשש רחוק לפי שהיו כונסין לחופה בהסתר והצנע שלא יתודע הדבר וכמבואר בירוש', וכן היו משחדין אותן בממון כמ"ש הש"מ, אכתי החשש של ביאת הטפסר הי' דבר תמידי וממילא אי עקרי' שני ימים בשביל זה החשש יהא העקירה דבר תמידי ואתא להשתכח תקנתא דרבנן, ומ"ש בלשון התוס' "שרגיל לבא ולבעול", היינו שרגיל לבוא ולחפש כדי שיבעול, ובכ"ז מצד שמטמינות עצמן הי' דבר רחוק מאד שיעלה בידו להפיק זממו וכבר ביארתי בתשובתי לכת"ר ליישב גם אילו הי' בעילת הטפסר שכיח וכן ביארתי דלא יתכן לומר כמ"ש כ"ת דכשהאשה אנוסה לא עשתה איסור אפי' באונס דהא מפורש במשנה דכשא"ל עכו"ם תנו לנו אחת מכם ונטמאה כו' ואל ימסרו להם נפש אחת מישראל

, ובירוש' מדמה לזה הא דא"ל תנו לנו א' מכם ונהרוג אותו כו', ומ"ש כ"ת בדברי הר"ן ריש פסחים, לדעתי, לא בא הר"ן להקשות על פרש"י ואדרבה בא לפרש כוונת פרש"י, ודאא"ל דלפרש"י אין לביעור שום זכר בתורה דהא חזי' תנאי דאיפלגי חמץ זה במה מבערו כו', משא"כ התוס' שבאו להקשות על פרש"י לא הקשו מפלוגתא דר"י ורבנן משום דאסקו אדעתייהו דגם לפרש"י בכלל תשביתו היי גם ביעור בידים, והקשו רק מהא דרע"א א"צ הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו ומצינו להבערה שהיא אב מלאכה, דלפרש"י יקשה דהא אצטריך ילפותא דמ"ש אך ביום הראשון תשביתו היינו מעיו"ט משום שהי' מקום לטעות ולומר דהיינו ביו"ט עצמו ודגזה"כ דגם לענין השבתה בלב הוה ברשותו כהא דהוי גזה"כ לענין חיוב בל יראה וכן הקשו התוס' דהא יליף מאך, חלק שהוא משש ולמעלה ולפי האמת ל"מ ביטול אחר זמן איסורו, ולפרש"י צ"ל דכיון שא"א לצמצם רגע חצות היום ממילא הוי זמן השבתה בקדימה קצת כשעדיין מועיל הביטול מה"ת, ופרש"י לטעמי' דפלוגתא דר"י ורבנן הוי קודם חצות, וכן פרש"י לטעמי' שענין הבדיקה כדי שלא יעבור בב"י ומשום דבחמץ ידוע ל"מ ביטול (ואם לא הי' בודק הוי ח"י) וממילא לא הי' מקום לטעות דמ"ש אך ביום הראשון תשביתו היינו רק ע"י ביטול ושפיר קאמר ר"ע "א"צ הרי הוא אומר אך ביום הראשון תשביתו כו' מצינו להבערה שהיא אב מלאכה", ומשום דנהי דתשביתו כוללם ביטול בלב היכי שאין החמץ ידוע, אכתי כיון דבכלל הכתוב תשביתו שאור מבתיכם הוי גם חמץ ידוע, בהכרח מיירים מהשבתה שע"י ביעור בידים

ועמ"ש הרא"ש פ"ב סי' ג' דאף לפרש"י בשעה חמישית מודה ר' יהודה שמבערו בכל דבר והקשה ע"ז הטור סי' תמ"ה מהא דפרש"י ד' כ"ז ד"ה שאם לא מצא עצים, דהיינו דכשהוא רוצה לצאת בשיירא או בתוך ל' דאמרי' זקוק לבער וכשאין עצים לשורפו יהא יושב ובטל ולא יבערנו, ועמ"ש בזה הט"ז סק"ג, ולענ"ד י"ל הא דפרש"י דקולא היא במי שהוא רוצה לצאת בשיירא" כו היינו משום דהתם הא קאי לפום דיליף ר"י מק"ו מה נותר שאינו בב"י ובי"מ טעון שריפה חמץ שישנו בב"י בי"מ לכ"ש שטעון שריפה", וכיון דלפרש"י מ"ש אימתי שלא בשעת ביעורו כו' הוי בשעה דליכא עדיין לאו דב"י עכצ"ל אכתי איכא חומר בחמץ מה שכשיגיע ויבא זמן איסור ולאו דב"י לא יהא החמץ מבוער לגמרי מן העולם (כדמוכח מנותר דע' שריפה הוי טפי כמבוער), וממילא ה"ה כשרוצה לצאת בשירא כו', דאכתי כשיבא לביתו תוך הפסח יהא חומר לו דב"י, משא"כ להמסקנא דליכא ילפותא מק"ו "ושחזר ר"י ודנו דין אחר נותר ישנו בבל תותירו וחמץ בבל תותירו מה נותר בשריפה כו', דענין בל תותירו היינו בזמן שעדיין בידו שלא להותיר והיינו בשעה ששית ברגע שקודם חלות האיסור שמוטל עליו אז שלא להותיר ולא שייך זה בשעה חמשית ומש"ה מודה ר"י שמבערו בכ"ד

, וע"ד האשה שאין בידה מעב"ד, הנה כל מה שנהגו להקל בזה הוא משום דהוי מדעל"ג דלא מגרשי בצנעא כבימי הש"ס (ע' כתובות ד' כ"ג) ול"ש זה בזה"ז שנתרבו הגירושין בצנעא וגם נתרבו העושין במחשך מעשיהם והרבה רבנים נאלצים להעלים עין לא לבד אלה שאין להם הרשיון הדרוש או בגיטין כאלה שא"א להכניס א"ע אך גם מצד שבעניני' כאלה מצוי קטטות ומריבות ומשפטים בעש"ג, ועי"ז נתפרץ הדבר