דבר אליהו (קלאצקין) קנו

שלשה וא"כ הוי גזה"כ בחליצה דהוי כענין דין ומשפט וממילא י"ל דהוי כתחלת דין וא"א להקיש גט לחליצה דהא בחליצה ר"י אומר בחמשה, ומ"ש באו"ז ממ"ש בהא דהוה קא מעשה אגיטא ממ"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם כו' ולא לפני הדיוטות, לכאו' הא אכתי מדא"צ ג' לא הוי דומיא דחליצה, ומ"ש כל שאינו יודע בטיב גיטין כו' הוי רק מטעם חשש שלא יכתוב הגט כראוי, ודוקא במקום שיש חשש גט מוטעה וכה"ג כח ב"ד יפה יותר, וע' ס"ס צ"ב בהא דל"מ סילוק מירושה וכה"ג ואפי' תנאי ל"מ דהוי כמתנה עמ"ש בתורה משא"כ ברגע שקודם נתינת הגט שהוא כדי להכשיר הגט ושלא יהא להגט תורת ד"מ דהוי בפני ב"ד דוקא וביום, שאינו עוקר בהסילוק מ"ש בתורה ותקנת חכמים, דאחר הנתינה אגלי למפרע שהי' הסילוק ברגע שקודם הנתינה ולתועלת הכשר הגט ודממילא שאין בנתינת הגט ענין דין ומשפט יש מקום לומר דגם הריא"ז מודה להכשיר, וצ"ע לענ"ד. סימן ע"ו

ביו"ד ס"ס רפ"א דס"ת שאמר הסופר לאחר שיצא מידו לא כתבתי האזכרות לשמן כו' אינו נאמן לפוסלו שמא לא נתכוון אלא להפסיד כו' ע"ז ששכרו ודומה שאינו מפסיד באמירה זו אלא שכר האזכרות לפיכך אם אמר כו' עורות שלו אינם מעובדין לשמן כו' נאמן לפסלו שהכל יודעים שאם אין העורות מעובדין לשמן אין לו שכר כלל, ומיהו כשכר חומש בעלמא חייב לשלם לו", ועמ"ש הט"ז דא"צ ליתן שום שכר משום שאסור לקרות בו אפי' ביחידות דאתי למיקרי בי' בצבור כיון שאין הפסול מוכח מתוכו, וכ"כ היש"ש (הובא בחדושי רע"א) דהיינו שעלה על דעת ר' ירמי' להקשות על ר' אמי דנהי דאפסיד שכר אזכרות שכר דס"ת כולי' מי הפסיד, דהיינו מה ששוה ללמוד בה, וכבר הקשו לפ"ז הא דקאמר הש"ס התם איכא למימר טעי בדר' ירמי' הכא כיון דקא מפסיד כולי' אגרי' ואתא ואמר אימור קושטא קאמר", דהא כמו"כ כדקאמר גוילין שלו לא עיבדתים לשמן אפשר דטעי בדר' ירמי' ושלא יפסיד מה ששוה ללמוד בה, ולולי מ"ש היש"ש יש לפרש כמ"ש המרדכי דקושיית ר' ירמי' הוה כעין הא דפריך להלן "וליעבר עלייהו קולמס וליקדשה", דממילא מפסיד רק שכר אזכרות לפי שיצטרך ליתן לסופר שכר טורח העברת קולמס, ודמש"ה ל"ש זה כשאמר לא עיבדתים לשמן, משא"כ להיש"ש דלא ניחא לי' לפרש כן משום דמשמע בלשון הש"ס דהא דפריך לקמן וליעבר עלייהו קולמס וליקדשה הוי קושיא בפ"ע, וכן מלשון השיבת ר' אמי שכל ס"ת שאין אזכרות שלו כתובות לשמן אינו שוה כלום", משמע שלא בא לומר דל"מ העברת קולמס אלא דס"ת שאין הפסול מוכח מתוכו אינו שוה כלום אפי' ללמוד בו, הדר יקשה דהא כמו"כ גבי גוילין אפשר דטעי בדר' ירמי', (וכן יש להעיר ממ"ש הסמ"ע סי' שפ"ה גבי מנסך יין שהי' לו בו שותפות דל"א לצעורי קמכוין דא"כ הו"ל ליטול חלקו מקודם משא"כ בשחיטת בהמה לעכו"ם דא"א לחלקה בחיי' ודכיון דא"א בע"א ניחא לי' לגרום הפסד לעצמו כדי לצער חבירו, ואולי י"ל דהתם לא יפסיד כ"כ לפי שבצנעא יאכל ויהנה מבשר הבהמה שיודע בנפשו שלא כיוון לשחטה לעכו"ם משא"כ בניסוך יין שהי' אפשר לחלק מקודם ולנסך אמרי' דאס"ד שכוונתו הי' רק לצעורי הו"ל לחלק החלה היין כדי שלא יהא מוכרח להסתיר ולהצניע א"ע בעת שישתה ויהנה מהיין, ובל"ז שאני יין שרגיל להיות המכירה בפרהסיא ועי"ז שיהא בהצנע יפסיד מזה, ועכ"פ שאני הכא שבודאי יפסיד שכרו, וגם הא קאמר בלשון "אימורי קושטא קאמר) והנה גוף מ"ש המרדכי "שיתן לכה"פ כשכר חומש בעלמא ללמוד בו תינוק" שייך רק כשגרם הפסול בשוגג ושכחה ושלא בכוונה רק ששכח לכתוב האזכרות לשמן דהוי כאומן שקלקל שלא בכונה שבעל הכלי משלם לאומן דמי שיווי השבח אם ההוצאה יתירה על השבח (ועמ"ש הש"כ סי' ש"ו ס"ק ה' דשכר טרחו כשאר שכיר יום הוי בכלל ההוצאה) משא"כ כשקלקל במזיד שאינו מחויב ליתן לו כלל, שהוא שכרו כדי לכתוב ס"ת כשירה ולא ס"ת פסולה ללמוד לתינוק, ועמ"ש התוס' במנחות ד' מ"ב ד"ה ואל דמ"ש אזכרות שבה לא כתבתי לשמן היינו שכתבן סתמא, וא"כ יכול לומר ששכח לכתוב לשמן, ודמש"ה טעי בדר' ירמי' וחשב שיצטרך ליתן לו שכר חומש ונתכוין להקניט לזה ששכרו לכתוב לו ס"ת כשירה שיהא מוכרח לשלם לו בעד חומש הגם שאין בעל הס"ת רוצה בזה, וממילא לענין עיבוד העורות לשמן די"ל דקיל טפי דלא מיפסל בדעבד אלא כשעיבדם שלא לשמן ולא היכא דהוי סתמא בעלמא י"ל דלא מצי טעי בדר' ירמי' שיטול שכר חומש, דהא כיון דלא הוי סתמא בעלמא רק שעיבדם שלא לשמן קלקל במזיד ולא יטול כלום, ושפיר קאמר דהכא כיון דקא מפסיד כולי' אגרי' כו', ומיושב מ"ש היש"ש, ולהמרדכי דגם למסקנא נותן לכה"פ שכר חומש ללמוד בו תינוק ודלר' ירמי' מפסיד רק שכר האזכרות כמ"כ הי' מקום לפ' דס"ל דסתמא לשמה קאי ודמ"מ הפסיד שכר אזכרות לפי ששינה מרצון בעל הס"ת שהוא מקפיד ורוצה דוקא שיכתוב האזכרות לשמה כמצותו לכתחילה ודכיון שהס"ת כשירה בדיעבד לא הפסיד עי"ז שכר דס"ת כולי' ור' אמי השיב לר"י שהס"ת פסולה אף דיעבד וממילא אינו שוה כלום ודגבי הגוילין ל"ש לומר דטעי בדר' ירמי', משום דגבי אזכרות י"ל טפי דסתמא לשמה קאי כסתם מילה שהיא למצותה משא"כ גוילין, והגם דכמו"כ אזכרות אפשר שכותב לצורך לימוד התינוקת, אכתי לפמ"ש היש"ש דלר' אמי אסור לקרות בו אפי' ביחידות, ממילא סתמא דאזכרות קאי טפי לשמה דאא"ל שכותבן לצורך לימוד בעלמא, וממילא הי' מקום לפרש דדוקא גבי אזכרות אפשר שיטעה בדר' ירמי'. סימן עז בשם השי"ת ב' ח"י אדר תרע"ד בילגורייא יצ"ו, אורך ימים ושנות חיים של טובה וברכה תבואותה לראש יד"נ עוז הרב הגאון הגדול ג"י ע"ה פ"ה וכו' הרב ר' אלי' שליט"א האבד"ק לובלין יצ"ו, ד' יברכהו ויחוננהו יתברך בכל מדות שמנו חכמים לצדיקים אמן

אחרי דרישה"ט אבקש להטריח עבור מצוה רבה וימלא שאלתי ובקשתי, הנה אשה אחת מעיר יאנוב באתה להנשא פה עם אלמן מקהילתינו והאשה יש לה משפחה נכבדה בפ"ק והם יודעים כולם שנתגרשה מבעלה (אך בידיעה בלא ראי') והי' פשוט אצלם שיסדרו לה חופה וקדושין, אך להיות כי בעזה"י פקודתי חזקה על מסדרי קידושין כאלו שלא יעשו דבר אם לא ע"פ כתב מעשה ב"ד כמשפט, ובפרט בזמנינו יש להחמיר בענינים אלו טובא, ולולי כי אינני רוצה להטריח את רומעכת"ה שליט"א הייתי מספר כמה דברים נפלאים וחסדי השי"ת שעשה עמי בכאלה וכאלה, והאלמן המדובר וגם משפחת האשה כולם צועקים עלי כי בעלילה אני בא עליהם ע"כ אבקש מהדר"ג שליט"א לצוות לעושי רצונו לחקור הדבר ולהשיבני על אתר תשובה ברורה ולמצוה רבה יחשב האשה אומרת שנתגרשה בחורף זה בחדש מרחשון בעיר