דבר אליהו (קלאצקין) קנא

או דס"ל להירוש' דדמי כתובה מעכבין וכהא דס"ל לבני מערבא לענין חיוב מזונות) וע' יבמות ד' צ"ט תד"ה כתב, ולכאו' י"ל דגם מעיקרא אסיק הש"ס אדעתיה הא דמסדרין לבע"ח ומש"ה דוקא כדהוי בתורת שעבוד דהוי כמו שכבר תפסה ל"ש ענין סידור, ומעיקרא בעי לתרץ דהיינו קרקע שוה כו' ודהוי בתורת שעבוד ואח"כ דמסיק דלא הוי בתורת שעבוד הדר פריך ש"מ אין מסדרין לבע"ח, ולעולם גם הא דפריך מקודם, היינו רק מצד שמסדרין לבע"ח, וצ"ע

והנה כבר כ' הב"ש דבזה"ז אינו אלא מנהג שנהגו להחמיר וכו', וכל החשש משום דאדעתא דהכי אנסבה לי' שלא ישא אחרת עליה, וכיון שיש לו אמתלא שמאיסה עליו ומבואר בב"ש דכשמוכן ליתן לה גטה וכתובתה א"צ ליתן לה מזונות, כבר נפקע שעבודה, וממילא גם אי הי' מקום לומר שעי"ז שלא יוכל לישא אחרת יהא סוף דבר מוכרח להתרצות לה, א"א לעכב עליו כיון שכבר נפקע שעבודה. ובכ"ז הי' מקום לחקור בזה, אך בנ"ד שכפי ראות עיני ב"ד אין שום אפשרות שידורו יחד, ושעי"ז יצא לתרבות רעה ר"ל, ואין בזה שום תועלת ותקנה להאשה ורק לעשות נחת רוח ליצרה שתחפוץ להנקם בו (וט' שבת ד' ק"ה), ההיתר פשוט לענ"ד, (וגם ע' סי"ג צירוף קולא במקום שעי"ז יוצא לת"ר, ובפרט בזה"ז שאין יד ב"ד תקיפה למחות), ובאופן שישיג הבעל רשיון ע"פ חקי הממשלה. והנלע"ד בעז"ה כתבתי אליהו קלאצקין ש החופ"ק לובלין

מצאתי נכון להדפיס מה שהשיבו ראשי גדולי ישראל זצ"ל לכבוד חותני הגאון זצ"ל בענין הנ"ל שידובר בו בספרו בר"י סי' נ"ב נ"ג. ועובדא הוה בבת גאון וצדיק ר' יעקב מאיר מיאלאווקא זצ"ל (שנתקבל לאב"ד דק"ק סלוצק ונח נפשי' דרב בהיותו רך בשנים), שהיתה חולנית ובעל נעוריה ר' נחמן לפידות בא בטענת הרי גיטך וכתובתך ורפאי א"ע, ויצא הפס"ד מחה"ג זצ"ל (שהי' אז רך בשנים קודם שקבל עליו עול הרבנות והי' משכן כבודו בבית חותנו בוואלקאוויסק) בצירוף נבררי הצדדים, לטובת האשה, והרב הגאון ר' שמואל אביגדור זצ"ל שהי' אז אבד"ק סיסלאוויץ (ואח"כ אבד"ק קארלין בעהמ"ח תנא תוספאה ושאילת שמואל וכו') חלק על הפס"ד, ונשלחו הדברים בצירוף קונטרסים משני הצדדים לראשי גדולי וגאוני ישראל להאב"ד דקארלין זצ"ל בעמ"ח משכנות יעקב ולהאב"ד דסלאנימא (ואח"כ אבד"ק לובלין בעמ"ח נודע בשערים) זצ"ל, וזה העתק תשובת הגאונים זצ"ל שהשיבו בעצם כתב יד קדשם. בע"ה חמשה ימים לאדר תקצ"ח, שלום וברכה לכבוד אוה' הרב המאה"ג חריף ובקי המפורסם לשבח כבוד מו"ה ברוך מרדכי נ"י

מכתבו הגיעני זה כמה שבועות בצירוף שו"ת ע"ד האשה אשר קרה לה חולי ר"ל אשר קשה להרפא, והבעל רוצה לגרשה בטענת דמאיסה לי' וגם טענת מומין וכו' ופסק מע"ל דמחוייב לתת לה שאר וכסות או יתן לה כתובה ותיזון ותתרפא מכתובתה אף שא"י לגרשה בע"כ, ושכנגדו הוא הרב אב"ד דק' סישלעוויטץ חולק עליו לסתור פסק דינו ורוצה לפסוק דאין מחויב בשאר וכסות וגם אין מחויב לתת כתובתה ונדונייתא דלא ניתנה לגבות מחיים כ"א אחר קבלת הגט וכבר הגיעני מכתב גם מהרב הנ"ל עם קונטרסו אשר ערך בזה ועדן לא השבתי עד כה כי קשה עלי עד מאוד להשיב בדבר שנפלה בו מחלוקת וטורח גדול הוא עלי להשיב לכ"א על דבריו לבנות ולסתור ולבוא בארוכה ובפרט בדבר שבממון אשר מהראוי לתווך ולפשר במשפט שיש בו שלום אכן המוכ"ז הפציר בי מאוד בשם מעכ"ת אמרתי להשיב שואלי דבר מפני הכבוד אך בקצרה מאפס הפנאי ומרוב הטרדה, והנה כבר כתבתי מזה בחיבורי ובררתי בראיות נכוחות למבין דאפילו מעיקר דינא דהש"ס אין ביד האיש לפטור ממזונות אשתו באמירת הרי גיטך וכתובתך לבד רק אחר שיתן לה הגט אבל כל זמן שלא נתן לה הגט אף שמוכן ליתן לה רק שלא הגיע לידה עדיין חייב במזונותיה עד שיגיע גט לידה ודקדקתי כן מלשון רש"י ז"ל במשנה ואם אמר כו' וכתב ז"ל שאין אדם מחוייב לזון גרושתו ומשמע דליכא שום רבותא אחריתי, ולהכי נקט לה במשנה גבי רפואה דסד"א הרי כבר נתחייב בכל דמי רפואתה או דנימא דהוי כמו פרקונה כמו רפואה דיש לה קצבה ולא נקט לה במזונות גופה משום דליכא רבותא כלל דפשיטא דאינו חייב במזונות גרושתו ועוד דלגרש לכתחילה משום מזונות אסור דלא יגרש אדם את אשתו אלא א"כ כו' או ערוה או דבר כו' ולא שייך לומר רשאי אבל בלקתה דחייב ברפואה דאין לו קצבה אם אינו איש אמיד ואין ידו משגת להוציא עליה הרבה רשאי לגרשה ולתת כתובתה וממילא יפטור מרפואתה והיינו נמי דתנינן בתוספתא ובשני בצורת אם אומר לה הרי גיטך וכתובתך פרניסי א"ע הרשות בידו משמע דווקא בשני בצורת והוא עני ואין בידו לזונה כ"א בעמל ובדוחק גדול הרי הוא רשאי לגרשה ולתת כתובתה שיפטור ממזונותיה הא שלא מפני הדוחק אסור עשות כן ולגרש את אשתו על חנם ויש לומר שלכן כתב הטור ז"ל אם ראה שהחולי ארוך כו' ועמדו האחרונים על זה למה נקט דווקא חולי ארוך ולפי מה שכתבתי ניחא דמשום פעם אחת שחלתה אשתו אסור לאיש לגרש את אשתו ולפטור מרפואתה אבל בחולי ארוך שאין שיעור לדבר כלל ואולי יעלה לסך גדול שאין בכחו רשאי לגרשה כו' והוי כשני בצורת ועפ"ז יש לישב הקושיא שהקשו המפרשים מהספרי דדריש ושלחתה לנפשה ואם היתה חולה ממתין כו' ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי דהתם חלתה פ"א ובקרוב חתרפא, ואולי להכי נקט במשנה לשון לקתה חייב לרפאותה ולא נקט חלתה ובס' ש"מ עמד ע"ז ולפמ"ש א"ש דלקתה משמע טפי חולי ארוך שנתקלקל גופה וצריכה רפואה זמן רב כמו לקתה בכוליא וכדומה המורה על חולי גדול ומכאוב להכי לא נקט חלתה דמשמע חולי בעלמא אף פ"א דבזה אין יכול לומר הרי גיטה כו' דאסור לגרש הארכתי קצת אגב גררא עוד כתבתי שם ראיות ברורות נכונות ופשוט מאד לדעתי שאין כל תנאי כתובה מתבטלין רק בנתינת הגט וכן גבי פירות קיימ"ל בש"ס דמוציאין לפירות עד שעת נתינה אף שהגט כתוב ומסתמא הוא נותן לה כתובתה ומסתמא ה"ה דחייב בפרקונה שהוא תחת פירות ודעת הר"א מזרחי הוא נפלא מאד וכבר הוכיחו האחרונים דלא כוותי' הח"מ והב"ש והוכיחו מתשובת הרא"ש ורש"ל וכן בספר הפלאה בקונטרס אחרון בסימן ע"ז כתב כן וכתב ראיה מש"ס דגיטין אם ירצה שלא לזון את אשתו אינו רשאי כו' עיי"ש ואי משום טענת המום ומאיסה לי' הנה בזה אנו באים לדין תשו' הרא"ש דדוקא במום שכנגדו באיש כופין להוציא אז אין מיפין כח האשה וג"כ כופין אותה או במניעת שכ"ו כו' דהוא ג"כ כפיה גמורה דנקטי' בכובסי' אבל בשאר מומין כבר הכריעו בעלי הש"ע והאחרונים דאין כופין וממילא דחייב בשאר וכסית ואין לזוז מהכרעתם ולא ידעתי מה ראה על ככה הרב דק' סישלעוויטש לחלוק בזה אף גם למהדר דינא מה שכבר נפסק בב"ד אך יש לדקדק בעיקר המום אולי הוא באופן שגם באיש כופין להוציא כפי המבואר במכתב הרב שטוען שא"א להיות עמה מפני ריח רע ולא גרע מריח החוטם או ריח הפה אם אמת הדבר וכיון דבכה"ג