דבר אליהו (קלאצקין) קנ

שמטעם הפקעת קדושין קאתינן עלה, אכתי כיון שנראה לב"ד שלא נטמאה ודקמי שמיא גליא שא"צ להפקעת קדושין, שייך לומר שהבעל מערים לעקור תקנת רגמ"ה והנה בלא"ה מ"ש שהיו מנדין אותו, עשו כן כדי שלא לפרוץ גדר, ואינו בכלל חרגמ"ה, דאלת"ה לא הי' צורך לנדות ורק להכריז ולהודיע שעבר על חרגמ"ה וע' ביו"ד סי' של"ד סכ"ב

והנה במשכנות יעקב כתב להוכיח דלא כהרא"מ ושגם לפי דין הש"ס לא סגי בהשלשת גיטה וכתובתה לפוטרו ממזונות ממ"ש "אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי" ולא השמיענו הדין לענין מזונות ודעכצ"ל דכיון דלא סגי בהשלשה אלא כשהגיע הגט לידה הוי מילתא דפשיטא שאינו מחויב לזון גרושתו ואצטריך רק לאשמועי' שיכול לגרשה כשהיא חולנית ודרפואה שאין לה קצבה הוא כמזונות, ודהיינו שדייק וכ' פרש"י ד"ה רשאי "שאין אדם חייב לזון גרושתו", ובתשובתו בכי"ק לחה"ג זצ"ל הוסיף להוכיח ממ"ש בתוספתא היו שני בצורת וא"ל טלי גיטיך וכתובתיך צאי ופרנסי א"ע הרשות בידו", דמשמע דדוקא בשני בצורת מפני הדוחק רשאי לומר כן, וכהא דגבי רפואה דוקא כשהחולי ארוך כו'

ולענ"ד י"ל בישוב מ"ש הרא"מ והב"ש סי' ע"ז סק"ו, דמלבד מה די"ל דאדרבה שאני בימי הש"ס שהי' בידו לגרשה בע"כ ומש"ה לא נפטר עד שיגרשנה משא"כ בזה"ז דאנוס בתקנתא דרבנן וכמ"ש הרא"מ מההיא דריש כתובות, מלבד זה י"ל הא דלא השמיענו מתני' לענין מזונות, עפמ"ש הש"מ בשם תלמידי ה"ר יונה ז"ל בטעם ההפרש בין פרקונה לרפואתה "שהשבוי' חייל עילוי' חיובא בבת אחת כו' אבל רפואה כו' לא הי' יכול לרפאותה מיד ונמצא שאינו מתחייב בכל רפואתה בב"א אלא בכל יום ויום כו' וכ"ש שהוא יכול פטור עצמו ממזונות הראויות למחר בגט שהוא נותן לה היום" כו' יע"ש, וממילא ניחא דעדיפא קמ"ל מתני' שהוא פטור ע"י השלשת גט וכתובה אפי' מחיוב רפואה הגם שהכרח הרפואה הסתובב ע"י מה שלקתה וחלתה בהיותה תחתיו ונסתחפה שדהו ומכ"ש שהוא פטור ממזונות שלמחר בעת שכבר פקע חיוב הבעל, והכרח המזונות לא הסתובב ע"י מה שהיתה מקודם אשתו, ומלשון פרש"י לא מוכח לענ"ד, דהא גם להמשכנ"י לא הוצרך פרש"י להשמיענו זה, ובפרט לפמ"ש המשכנ"י דזה הוי מילתא דפשיטא, ואולי כונת פרש"י לרמז בזה להא דאיתא במד"ר נח פל"ג "שראו אדם א' נותן מעות לגרושתו כו' ראיתי אותה בצרה והתמלאתי עליה רחמים באותו שעה הגביה ר' תנחומא פניו כלפי מעלה כו', ודמ"ש "רשאי" היינו רק דליכא חיובא, ומצד מצות צדקה יש לה תורת קדימה, ובפרט הכא שלקתה ונחלתה בהיותה תחתיו, ומ"ש להוכיח מלשון התוספתא, י"ל דאדרבה אצטריך לאשמועי' דאפי' בשני בצורת דמסתמא אין מספיקין דמי מעשה ידי' למזונותיה, וכמ"ש בגיטין ד' י"ב גבי עבד (ומכ"ש אשה) ואפשר שתגוע ברעב, שגם הקופות של צדקה אינם מספיקין לפרנס כאו"א בשני בצורת, ובכ"ז רשאי לומר "טלי גיטיך וכתובתיך צאי ופרנסי א"ע", ומכ"ש דרשאי לומר כן בשעה שהשנים כתיקונם ושתמצא ממה להתפרנס

ועמ"ש הב"ש סי' קי"ט סק"ו דמ"ש הרמ"א בשם הרא"ש והריב"ש שמדין הש"ס אפי' אין לו לשלם לה הכתובה ונדונייתה אינה יכולה לעכב משום זה הגירושין שאין סותר לזה מ"ש הרשב"א ת' אלף רנ"ד שאין רשאי לגרש את אשתו אם אין לו לפרוע כתובה והביא ראי' ממ"ש אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא א"ע רשאי" וש"מ דבלא נתינת כתובתה אינו רשאי, דהרשב"א מיירי היכא דאין ראוי לגרשה דוגמת המשנה דמיירי בלקתה, ולכאו' הא גם אי נימא דמיירי מתני' כשמגרשה ממש לא מוכח מהמשנה אלא דבלא נתינת כתובתה לא נפקע ממנו חיוב רפואתה, וצ"ל דכיון שפסק הרשב"א שם דהגם שלא נפרעה מכתובתה אין מעלה לה מזונות ודלא כהירושלמי ממילא שפיר מוכיח הרשב"א דאס"ד שרשאי לגרש גם כשאין לו לפרוע כתובה, ממילא לא יתחייב גם ברפואה ומזונות, וא"כ י"ל דהרא"ש שפסק שאינה יכולה לעכב הגירושין בשביל מה שאין לו לשלם הכתובה. אזיל לטעמיה בפ"ק דב"מ סי' ל"ד שכתב דאין הוכחה לומר דפליג גמרא דידן על ירושלמי ודשפיר י"ל שחייב במזונותיה עד שיפרע כל כתובתה וממילא שפיר י"ל דהגם דרשאי לגרשה מ"מ לא נפקע ממנו חיוב מזונות ורפואה עד שיתן דמי כתובה, אלא דלפ"ז צ"ע ד' הריב"ש דהא בסי' ש"ג הוא נוטה לדעת הרי"ף והרשב"א שאין מעלה לה מזונות, ועמ"ש בזה בספרי אה"ר סי' כ"ה ועכ"פ גם אי נימא כמ"ש הרא"ש שאינו חייב במזונותי' כשרוצה לגרשה וליתן לה כתובתה, אכתי שפיר מוכיח הרשב"א, ומשום דאס"ד שרשאי לגרש כה"ג. לא יתחייב ברפואתה בשביל שאין לו דמי כתובה ובשביל שמפני איזה אונם לא הגיע הגט לידה, ובלא"ה י"ל דס"ל להרשב"א דאס"ד דדוקא כשאין הגט בא לידה צריך נתינת כתובה הו"ל להמשנה לפרש דהיינו דוקא כשאין הגט בא לידה ודכשמגרשה ממש בע"כ גם בלא נתינת כתובה נפטר מרפואתה

וע' פרש"י כתובות ד' פ"ב ד"ה ולא היו נושאין נשים שלא היו רוצות לינשא להם אמרו לכשימות או יגרש לא נמצא לגבות כלום" ומוכח ג"כ שאינה יכולה לעכב הגירושין בשביל מה שאין לו לשלם הכתובה, וע"ש בתוד"ה בתחילה שהיו יריאות שמא יצניעו היורשין אותם מעות שיחדו לה לכר בתה", ולא הזכירו שחששו שגם בגירושין לא ימצאו לגבות, וי"ל דהיינו משום דבגירושין ליכא כ"כ חשש הצנעה כיון דמיני' אפי' מגלימא דעל כתפי', אך גם מפרש"י לא מוכח כ"כ די"ל דגם כשאסור לגרשה כה"ג אכתי היו יריאות שמא יגרשו באיסור ומאי דעבד עבד, או שיאמרו בערמה שיש בידם דמי כתובה וכבר הוכיח העין יצחק מדקאמר בנדרים ד' ס"ה באחד שנדר מאשתו הנאה כו' אפי' אתה מוכר שער ראשך אתה נותן לה כתובתה" ופריך מטלטלי מי משתעבדי לכתובה, דאס"ד דסילוק הכתובה מעכב, הא לא יכול לגרשה בלא סילוק כתובה בשלימות, ויש לענ"ד לחזק ההוכחה עפמ"ש הריטב"א על הרי"ף נדרים שם דאילו לא התירו כגון שנדר עד"ר היו כופין אותו לגרש וליתן לה כתובתה כו' ובדאפשר לה למיקם בנדרה ע"י הדחק כו' אין כופין אותו על הגט אבל קונסין אותו לפרוע כתובה כדי שימצא פתח לנדרו או יגרש מעצמו" כו', וא"כ ה"נ י"ל דכשאין רשאי לגרש אשתו אם אין לו לפרוע כתובה, ה"ה דכשאין לו דמי כתובה אסור לדור ממנה הנאה שעי"ז תהא מוכרחת להתגרש. ומחויב למכור כל מה שיש לו ולפרוע דמי כתובה או שישאל על נדרו, ובפרט דכיון דאפשר שישאל על נדרו, הוי גם עתה כמו שעושה כן לכתחילה, וגם ממילא יש לו פתח חרטה שאלו הי' יודע שהוא כך ושיש איסור בדבר לכתחילה לא הי' נודר (ודוקא בההיא דכל הנודר כו' אין פותחין דכיון דבכל נדר הוי כן לא הוי זה פתח חרטה, דא"כ לא משכחת לנדר שיתקיים, משא"כ כשיש ענין איסור אחר) ומדפריך הש"ס מטלטלי מי משתעבדי לכתובה עכצ"ל כמ"ש הב"ש דגם הרשב"א מודה היכא דרשאי לגרשה, ואין להקשות מצד מ"ש הריטב"א שקונסין אותו לפרוע כתובה כו', די"ל דהכא שאין ידו משגת לפרוע ושהוא רוצה לגרשה ה הוי ככל גט דעלמא וה"ה דמותר לדור מאתה הנאה הגם שאין בידו לפרוע בשלימות (וע' ירושלמי דא"ר בא אע"ג דתימר אין גובין מן המטלטלין א"ל שיתן" ומשום דהוי מיניה