דבר אליהו (קלאצקין) קמח

שלה, (ובפרט שהאיסור הוא רק מצד שמשועבד לה, ול"ש להעמידו בחזקת נשוי, כיון שתקנת רגמ"ה הוי רק מצד שמשועבד לה, וגם הנשוי מותר באחרת כשאינו משועבד לה וכגון שהיא מורדת

) ועכ"פ גם לדעת המחמירין בעדות ע"א שמתה אשתו משום שיש להעמידה בחזקת חיים, לא שייך זה בעדות ע"א שמרדה וליכא חזקת שעבוד הבעל להאשה, כיון שהשעבוד שלו תלוי במעשה בתנאי שתקיים האשה מצדה כל המוטל עליה בקום ועשה, וכשתהא בשוא"ת כגון שלא תטבול מנדתה וכה"ג גם הוא לא יהא משועבד לה ויהא רשאי לישא אחרת. וכיון דמה שהתנהגה מקודם לא הוי חזקה על להבא, וע"ז גופא אנו דנין אם עשתה בקו"ע כל המוטל עליה, ממילא לא שייך לומר שהוא בחזקת שעבוד לאשתו, כיון שנשתעבד לה רק כ"ז שתמלא היא בקו"ע כל המוטל עליה, (וע' סוטה ד' כ"ה תד"ה בה"א ובאו"ת סע"ה סקכ"ב מה שלא הק' התוס' מטעם דהוי א"י א"פ, ומכ"ש הכא), ובפרט שהוא דבר העשוי ועומד להשתנות במשך הזמן (ובמרדכי בשם רב פלטי גאון דכשהיתה מרגלת בקטטה כמורדת דמיא,) ובנ"ד שנתברר בגב"ע שנסעה למדה"י כל כה"ג לא תקן רגמ"ה, ושעי"ז יבא לידי מכשול עבירה ושהחומרא בזה מביאה לידי קלקולא וכמ"ש בביצה ד' ט"ז. ובכל זאת לענין להתיר בלא צירוף מאה רבנים אין בידי להתיר, כיון שלא נתברר ע"פ ב' עדים בירור גמור, ועוד הדבר צ"ע, והנלע"ד בעז"ה כתבתי, ובאופן שיהא ע"פ חוקי הממשלה יר"ה. אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין בענין הנ"ל בעז"ה ג' ניסן תרע"ג כבוד הרב הגאון הגדול תפארת ישראל שר התורה וכו' מו"ה אלי' קלאצקין שליט"א הגאבד"ק לובלין

הנני שולח בזה הגליון הרצוף ואבקש מאד מהדר"ג שי' לזכות בחותמו עליו עם גושפנקא דילי' ולהשיבו לי בחזרה במוקדם כי הדבר נחוץ להריצו קודם הפסח למקומות שונים, והנני ידידו ומוקירו כרב גדולתו דורש שלומו וש' תורתו, שוחר אשרו והצלחתו, מברכו בשמחת החג הק' כי יחגוהו ביתרון הכשר וכ"ט. יהודא ליב נדאהבארט אבד"ק סטאשוב

בדבר הרבני כו' מלאדז שזה כעשר שנים הוא שרוי בלי בית, וכפי הגב"ע של הבד"צ דשם טענה האשה לפניהם שאינו מתנהג כדת יהודית וא"א לה לדור עמו, ושזה קרוב לשלש שנים שנתרצית לקבל גט ומ"מ עתה היא מסרבת לקבל גט, והבעל טען ג"כ שממאן לדור עמה כי היא מאוסה עליו מטעמים שונים שהציע לפני הב"ד וגם יען שזה ימים רבים שנתחרשה והב"ד מעידים בחותמיהם שהוכרחו בעת הטענות להעמיד איש א' שישאג באזני' בקול גדול ומפני שהיא מאוסה עליו ואין לו אשה הוא יוצא לתרבות רעה ר"ל וזה פעמים התפשרה האשה לקבל גט והגט הי' כבר כתוב ובכל פעם חזרה האשה, ולדעת הב"ד כל כונתה לרגזו מפני שנאה ונקמה ואין אופן בעולם שידורו יחד, וכותבים שמצוה רבה להזדקק להתירו מכבלי העגון. והוא נאות לתת לה כתובה וסכום כסף כפי שאגמור

א) הנה אם נדון אותה למורדת לכאו' צריכה הכרזה ולהמתין יב"ח, אך נ' דכל תכלית ההכרזה הוא רק אם רוצה למנוע ממנה כתובתה אבל אם רוצה ליתן לה כתובה אלא שמבקש היתר לענין אישות לא נאמרה הכרזה וכ"כ בעבוה"ג סי' ל"ו מובא בפת"ש סי' א' סקכ"א וע' ב"ש בדיני מורדת מביא כל ההתראות רק לענין הכתובה, וכ"כ אבן השוהם סי' א"ב וכ"כ ברכת יוסף אה"ע סי' ח', וכמו בעע"ד שצריכה התראה דוקא לענין הכתובה אבל יכול לגרשה בע"כ אפי' בלי התראה וכמ"ש תה"ד סי' רמ"ב ומהר"ם פדוא סי' מ"ג וט"ז קט"ו סק"ט ושו"ת רעק"א קי"ד וכן לענין שהוי יב"ח דהטעם כמ"ש הה"מ דשמא יעשו עוד שלו', הכא שברור להב"ד שא"א לעשות שלום ביניהם א"צ המתנה, וגם כבר הם נפרדים זה כמה שנים, ומה נ"מ בהארכת הזמן עתה, כיון דהזמן שעבר בפירוד הוא ראי' ברורה שלא ישונה דעתה וא"צ שיהוי יותר וגם אף שרמ"א מחמיר דצריך המתנה יב"ח היינו רק לענין לישא אחרת אבל לגרש בע"כ מותר תוך יב"ח ומוכח מדברי הח"מ דאם אין לו עצה ע"י גט בע"כ מותר לישא אחרת תוך יב"ח וכ"כ בנחלת יעקב בשו"ת בסוף הס' וע"ש שכ' דכשאין בידו לגרשה בע"כ אז גם להרמ"א מותר לישא אחרת ושם מגיה דט"ס ברמ"א וצ"ל אם "אינו" רוצה בוי"ו (תחת מ"ש "אינה" רוצה) דבדידי' תליא מילתא ועלה קאי הדיעה השני' דאין מתירים אבל אם היא מסרבת לקבל גט לכ"ע מתירים לו לישא אחרת בלא שהוי כלל עיי"ש, וגם נ' דכל טעמו של מהרי"ק משום שכ"א יאמר שמרדה בו כו' ולהכי אוסר נשואי אחרת דאפשר להיות שישא בלי דעת ב"ד אבל אם עושה ע"פ דעת ב"ד אזלא חשש זה דהא הב"ד יודעין שהיא מורדת בו והגם שגם הוא רוצה בפירוד סוף סוף היא מסרבת בשלו' וא"כ לדבריה למה ממאנת בגט והא אין מפסידין אותה כלום ואף שנותנת אמתלא שממאנת להיות בחברתו מפני שאינו נוהג כשורה מ"מ אדרבה לדבריה מוטל עליה להתגרש כיון שאין נכון שתשב עמו מפני שיכשלנה באיסורים, ומ"ש הרמ"א דאם נותנת אמתלא שאינו הולך בדרך ישרה דנים לה בדינא דמתיבתא בתא כו' הוא בנוגע לענין ממון דאינה מפסדת אבל לא להחזיקו עי"ז אסור בכבלי העגון

ב) היתר השני הוא שכפי הגב"ע כבדו אזני' משמוע וזה הוי מום גדול כמ"ש נוב"ק אה"ע סי' נ"ג כשאינה שומעת עד שצועקים בקול שישמעו בחדר השני וכ"כ דברי מלכיאל ח"ג סי' צ"ח דכיון שכל ב"א מקפידים ע"ז הוי מום גדול וכבר כ' הט"ז סי' ל"ט סק"ט וב"ש שם דאף כדהוי ספק מום מ"מ מותר לגרשה בע"כ ומתני' דלקתה חייב לרפאותה ואם אמר ה"ז גיטה וכתובתה כו' רשאי נשנית סתמא בלי חולק ומשמע דאפי' ב"ש דס"ל לא יגרש אא"כ מצא בה ע"ד מודים בחלתה וא"כ ה"ה לענין חר"ג, אך י"ל דהנה דעת רשב"א תשו' אלף כנ"ד דגם בזמן הגמ' א"י לגרש בע"כ בלי תשלום הכתובה ורא"ש וריב"ש חולקים, וראיית רשב"א היא ממשנתינו וצ"ל לדעת החולקים דהכא מיירי דאינו מגרשה ממש רק משליש לה גט וכתובה עד שתתרצה לקחתו וההשלשה מהני לפטרו ממזונות אבל אם מגרשה ממש י"ל דאין מעכב הכתובה, ולפ"ז אין ראי' שיכול לגרשה לב"ש אם חלתה, וגם אולי קאי מתני' רק לדידן דקיי"ל כב"ה, אבל ס"ס לדינא מתיר הב"ש ע"ט סק"ד לגרשה בע"כ בחלתה וכ"כ הח"מ סק"ג ולכאו' קשה על הב"ש מהרמ"א ס"ס קי"ז דרק נכפית מגרש בע"כ, אבל במומין אחרים אין לגרשה בע"כ ומ"ש חלתה ממומים, וכן ק' עמ"ש הט"ז הנ"ל שאפי' בספק מום מגרש בע"כ, אך המעיין במהרי"ק שהוא מקור ד' הרמ"א ימצא דשם הי' העובדא דהאשה טענה דידע ומחל על המום וכיון שהי' ספק דידע ומחל החמיר הרמ"א. אבל היכא דלא מחל אע"פ דהוי ספק מום אין בו חר"ג וכמ"ש הב"ש סקכ"א דספק חר"ג לקולא ולפ"ז יהי' ראי' ממהרי"ק דבכל מום מגרש בע"כ דהא קאתי עלה רק משום מחילה, וכיון דיכול לגרש בע"כ פשיטא דאם א"א הגט בע"כ דמתירים לו לישא אחרת

ג) היתר שלישי נ' דעכ"פ מהני המום שנתחרשה והוא מעוגן שנים רבות שנאמן בזה שטוען שמאוסה עליו, ולפמ"ש הר"ן דבטוענת מאיס עלי אין דנין אותה כמורדת