דבר אליהו (קלאצקין) קמד

והא דקאמר גבי בב"ח וכלכית באלפס דדוקא ע"י טעימת קפילא ארמאה היינו משום דכשאינו קפילא חיישי' דמשקר ע"ש, ולכאו' כיון דעכצ"ל דלולי ההוכחה מתרומה סד"א דהא דבעי קפילא היינו משום שחוששין גם לטעם שאינו נרגש לכל הטועמים ודהוי דרך בישול, א"כ אין הוכחה מתרומה דשאני בב"ח דלא שייך ענין ביטול, ועכצ"ל כמ"ש דהא דדרך בישול אסרה תורה גלי קרא דגם בבב"ח דוקא בנתינת טעם ככל האיסורין דעלמא, וכיון דבעלמא בטיל כה"ג ה"ה גבי בב"ח, וכן י"ל דכיון דבעלמא אין חוששין למה שאין נרגש לכל הטועמים ממילא לא הוי דרך בישול, ובזה י"ל דליכא חומר בבב"ח מצד איסור הנאה לפמ"ש במהרי"ט ח"ב תשו' ה' דל"ש ביטול כל דמתהני, ובשלמא תרומה דלא מתסרא בהנאה שאינה של כילוי, (ע' ע"ז ד' ס"ו תד"ה אביי ובב"ק ד' קט"ז ושבת ד' כ"ו פסחים ד' ל"ד) כשאין הטעם מורגש לכל אדם רק שזה המרגיש נהנה הוי כהנאה בלא כילוי, משא"כ בבב"ח אי נימא שנהנה מתערובת הטעמים, דלק"מ, כיון דממילא לא הוי דרך בישול ולא מתסרה בהנאה, ובל"ז י"ל דכיון שאין חוששין לאותו טעם ה"ה דלא חשיב הנאה, ובל"ז מאן לימא שנהנה מהעירוב טעמים ע"י בישול (ומ"ש בחולין ד' ק"ט, היינו משום דשלא ע"י בישול ג"כ אסור מדרבנן, וע"ש בתד"ה זויקו, ודהגם שטעם המבושל חלוק ע' כריתות ד' ט"ז, מ"מ אין הבדל בהרגשת ההנאה מהעירוב טעמים, ומ"ש ד' קט"ו תד"ה חורש היינו רק שמעשה הבישול ניכר) ולכאו' משמע מהא דפרש"י דכלכית "שקץ דגים קטנים", באילפס "של בשר" הוה, שהוצרך לומר דהוה באילפס של בשר ולא באילפס של דגים טהורים, דס"ל להוכיח מהא דתרומה טעים לי' כהן דא"צ קפילא ודלא ס"ל דשאני ארמאה, ודעכצ"ל דשאני בב"ח שנאסר ע"י עירוב ול"ש ענין ביטול וס"ל דכה"ג ג"כ הוי דרך בישול, והא דקאמר לקמן ד' קי"א גבי קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח "ולטעמיה קפילא ארמאה" היינו משום דהתם הוי לענין להתיר לכתחילה לאכול בה רותח, דדוקא כשלא יבא לידי נתינת טעם לעולם ליכא משום ביטול איסור לכתחילה (כמ"ש ס"ס צ"ט) ומש"ה בעי טעימת קפילא לברר ששום אדם בעולם לא ירגיש הטעם, ושלזה הכריח פרש"י לפרש דהוה עובדא באלפס של בשר ודנוסף להאיסור שקץ דגים טמאים הי' ג"כ ענין סכנה דחמירא מאיסורא וכמ"ש סי' קט"ז, ודמש"ה דוקא ע"י טעימת קפילא שיתברר ששום אדם בעולם לא ירגיש הטעם, ואם נדייק כן יהא מוכרח מלשון פרש"י דס"ל דכה"ג הוי דרך בישול, ודבב"ח לא דמי לכל האיסורין משום דהוי תערובת היתר בהיתר, אך כבר כ' בחדושי רע"ק סי' ק"ז דמש"ה לא פרש"י דבאלפס של דגים טהורים משום דא"א למיקם אטעמא ע"ש, ולענ"ד י"ל דגם אי דגים טמאים בעלמא לא שוויין בטעמא, י"ל דשאני כלכית שגדילה בציר דגים טהורים וכמ"ש בע"א ד' ל"ט וממילא דומית יותר בטעמא לדגים טהורים, והגם דאכתי משכחת שנתבשלה באלפס של דגים טהורים אחרים המובדלין בטעמם שגם טעם הדגים הטהורין לא כולן שוויין, מ"מ אפשר שבתערובת מעט אין הבדל ניכר כ"כ, כעין מ"ש בספרי אה"ר סי' י"א בענין הא דחלב בשומן ליכא למיקם אטעמא, וניחא לי' לפרש"י לפרש שנתבשל באלפס של בשר שניכר ביותר הבדל הטעמים, ועכ"פ י"ל דגם לפרש"י הוי בב"ח ככל האיסורין לענין ביטול מטעם גזה"כ, וממילא כמו"כ לא מוכח לומר דלפרש"י יש בתערובת כלכית בבשר ענין חשש סכנה

ועמ"ש הח"ס תשו' ק"ב בהא דלא הביא הרמב"ם הך דינא דההיא ביניתא דאטויא בהדי בישרא כו' מר בר רב אשי אמר אפי' במלחא נמי אסורה משום דקשיא לריחא ולד"א", והגם די"ל דדוקא בניחא שהוא דג ידוע ולא דגים אחרים אכתי לא הו"ל להרמב"ם להשמיט זה ודצ"ל דס"ל להרמב"ם שנשתנו הטבעיים בענין זה וכעין מ"ש התוס' ספ"ק דמו"ק, ולענ"ד י"ל דס"ל להרמב"ם דאתיא כמ"ד ריחא מילתא משא"כ לפום דקיי"ל דריחא לאו מילתא, והא דאסור למיכליה בכותחא היינו כמ"ש הרי"ף דזה הוי לכ"ע ומשום דמצי למיכלה בהדי בישרא יש להחמיר לכתחילה במה דאפשר משא"כ לאסור בדיעבד הוי דוקא למ"ד ריחא מילתא, וע' ברכות ד' מ' פרש"י ד"ה הא בריחו הא בטעמו, שריח הקצח קשה והטעם טוב, וה"נ י"ל שענין החשש חולי וסכנה הוי רק בהריח למ"ד ריחא מילתא (ואפי' אילו הי' עירוב הטעמים מזיק ג"כ, אכתי אין דרך הרמב"ם להביא אלא מה שמפורש בש"ס, ולא מצינו אלא ענין נזק ריחא) ועפ"ז י"ל מ"ש בלשון השו"ע "שצריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד" דמש"ה קאמר רק בלשון זהירות לכתחילה, משום דכל החשש הוי רק מטעם ריחא דאסור רק לכתחילה וכמ"ש בהג"ה גבי צליית בשר עם דג, ומיושב ג"כ מ"ש האו"ה דמשום טעם זיעת כלי ליכא למיחש בזה, דהיינו משום שע"י בליעת כלי איכא רק טעמא ולא ריחא ודוקא כשנתבשלו ביחד אינו נמי משום ריחא, וע' ט"ז סי' צ"ה סק"ג, והגם דמ"ש הט"ז להוכיח ממ"ש דהרבה אכלו דגים שאכלו בקערה, י"ל דהיינו משום דנ"ט בר נ"ט קליש טעמא, אכתי מוכח מהא דרב אמר אסור לאכלן בכותח ודאמר דיהיב טעמא כו' (וכעין מ"ש בירוש' דשבת פ"ו ה"ה מן מה דלא א"ר יסה לא בטלה מן יומי הוי הוא דהורי לשונא", וביארתי בילדותי שלא שח מימיו שיחת חולין "מילא בטלה", וממה ששאל "מה עבידא שיני' כו', מוכח להשמיע בזה ענין הוראה, וה"נ מוכיח הש"ס משיחת חולין של רב "וע' חגיגה ד' ה' סוכה ד' כ"א, דקמ"ל דהוי נ"ט ממש) ודמ"מ מותר לאכלן בפ"ע, ועכצ"ל דבטעמא לחוד ליכא חשש סכנה (וקצת יש לדחות דהוי כעין מ"ש בחולין ד' נ"ח שמותרת משום טרפה ואסורה משום סכ"נ", דמה דהוי רק משום סכנה זימנין שיש תקנה לדבר) ונהי דקיי"ל לאסור אף דיעבד כשנתבשלו יחד וכמ"ש הט"ז והש"כ אכתי י"ל בישוב דעת הרמב"ם כמ"ש, סימן ע"ג ב"ה יום ג' פ' שמיני א' שנת תרע"ד אל כבוד הרב הגאון המפורסם חו"ב סוע"ה נזר ישראל פאר הדור ע"ה פ"ה גדול שמו בישראל וכו' וכו' מרן הרב ר' אליהו קלאצקין שיחי' אבד"ק לובלין והגליל

הנה באתי לשאול מאת כבוד הדר"ג שאלה אחת ובקשתי מאד שבל ישיב פני ריקם וישיבני דעתו דעת תורה על מעשה שאירע בסביבותינו, איש א' שברחה אשתו ממנו זה ששה שנים וכבר עמד בדין עמה ולא רצתה לציית דינא ובחורף הלז שלח אליה שליח מיוחד לעשות גמר עמה ולא הטתה אזנה רק ענתה בעזות שתסע לאמעריקא ותינשא ושאל לה השליח היתכן והלא א"א את ותען לו באמעריקא מותר, אך אביה אמר להשליח שאמרה כך מחמת שאינה בריאה ברוחה, ובזמן מועט אח"ז נסעה לאמעריקא והוגבה זאת בגב"ע של שלשה מהשליח הנ"ל שאמרה לו כך והשליח הנ"ל סיפר לי ג"כ שבבואו לביתה הלכה פרוע הראש לגמרי והבעל כבר עשה הוצאות רבות ע"ז יותר מכחו ועד מהי לתעגן וליזל ונכשל בהרהורי עבירה ונפשו בשאלתו אם מותר לישא אשה אחרת לכן אמרתי אל מי אפנה אם לא אל כ' הדר"ג ני' שישיב לי דעתו הטהורה. והנה להאריך בפלפול לפני כ'