דבר אליהו (קלאצקין) קמב

מעיר אחרת ורק הנתבעים בלבד הם התקיפים משא"כ כשהתובעים הם ג"כ באותה עיר ובפרט היכא שהם ג"כ תקיפים בעירם, דליכא חשש סתימת הטענות, וממילא כשהנתבע חושש שלא יתברר הדבר רק בעירם (ושקשה לעשות הגב"ע בעירם ולעיין ולפסוק במקום הב"ד) יכול לטעון כן (ובפרט היכא שהב"ד הן התובעין והנתבעין דליכא ענין גנאי להב"ד המקומי מה שיביאו דיינים ממק"א ודכיון דהאידנא גם כשיסעו למק"א יתנו שכר פס"ד ליכא גריעותא מה שיתנו יותר לב"ד בעד טרחתם, ושהנתבע מקבל זה על עצמו, וכן חשש תקיפות ב' הצדדין ליכא כ"כ בזה"ז) ופוק חזי מאי עמא דבר בענינים כאלה שנוהגין להביא דיינים ממק"א, (הגם דז"א מנהג קבוע לומר שע"ד כן נתקבל התובע בתחלה) וכשיהא ע"פ זבל"א שאם אין יכולין עצמן להשוות להם שליש מנהיגי העיר יתנו להן שליש, ממילא כשהמנהיגין בעצמן הן נוגעין בדבר ובלא"ה בזה"ז ליכא דין מנהיגי וטובי העיר קיי"ל שאם אין מנהיגין בעיר ילך התובע לפני ג' כו', וא"כ אם לא יסכים הבורר של הנתבע על השליש שיברר הבורר של התובע, ב"ד הסמוך יבררו השליש (ועיקר העדיפות דזבל"א הוי רק שעי"ז יצייתו יותר הבע"ד)

ועמ"ש האו"ת מ"ש הסמ"ג להוכיח מדקאמר דכגון ב"ד דר"ה ודר"ח שיכול הנתבע לומר לב"ד דר"ח שהוא קטן ממנו אלך, והקשה עמ"ש בעל התרומות דדוקא כשהב"ד השני שקול להב"ד שרוצה התובע לדון בפניהם ע"ש, ולכאו' י"ל דכיון שפסק הדין אינו נחתך על פי האב"ד וגדול שבדיינים אלא ע"פ הרוב רק שמתחילין מן הגדול שבדיינים ושומעין את דבריו, ממילא אפשר שהב"ד של ר"ח הי' שקול להב"ד של ר"ה, ואולי בזה מיושב הא דפרש"י דתרווייהו ב"ד דר"ה ור"ח היו בחד מקום ותמה התוס' ממ"ש בעירובין ד' ס"ג דר"ח לא הי' מורה לפני ר"ה, ועפ"ז י"ל דשאני הוראה שר"ה ור"ח היו המורים משא"כ דין שהב"ד ביחד הן הדנין (וע' סנהדרין ד' מ"ב תד"ה העוסקים, ועפ"ז י"ל ג"כ דהיינו דשאני הוראה שהיחיד מורה משא"כ בב"ד של ג' ליכא למיחש, אך לכאו' בלא"ה י"ל דמ"ש שלא היו שותין יין כל היום היינו אפי' פחות מרביעית, ופורתא סעיד כמ"ש בברכות ד' ל"ה, ומש"ה דוקא ד"נ אבל לא ד"מ, וצ"ע), וגם לדעת התוס' דכ"ש שלא הי' עושה דין בפני ר"ה (וע"ש דר"ח אורי בכפרי, ולכאו' אכתי י"ל שלאנשי חלק אחד מהעיר לא הי' המקום בריחוק יותר), היינו משום דלענין כבודו של חכם, שם הגדול שבדיינין נקרא על הב"ד ואדרבה יש בזה יותר פרסום וכבוד מעניני הוראה, משא"כ הכא דאיירי' לענין שיצא הדין לאמיתו, אפשר שהב"ד של ר"ח הי' שקול להב"ד של ר"ה ומי שהשלו' שלו הוא ישפות שלו' על ישראל וכתבתי הנלע"ד בעז"ה, יום ה' י"ג ניסן שנת תרע"ד אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין בענין הנ"ל בע"ה יום ב' תזו"מ ר"ח אייר תרע"ד ברעזי, שפעת שלו' וברכה להוד כבוד יד"נ בשב"ז הרב הגאון הגדול המפורסם סיני ועו"ה נר ישראל כקש"ת מו"ה אליהו קלאצקין שליט"א אבד"ק לובלין יצ"ו

אחדשה"ט של מעכ"ג הרמה הנני בא בקובלנא למעכ"ג בדבר מכתבו לכשנגדי כו' ונפלאתי על מעכ"ג לשמוע דברי בע"ד אחד וזה הדבר בקצרה כי אנכי הייתי עמו לד"ת אצל הגאב"ד דבילסק שעשה פשר בינינו כו' והכריז בכל הבהמ"ד את הפשר איש אחד מהצד שלו כל הדברים הכתובים בו כו' ואח"כ עברו על כל דברי הפשר וזה כשנה כאשר דוחה אותי מלענות לד"ת וידע מעכ"ג כי כבר באיזה שנים קודם הביאו לפה את הגאב"ד דק"ק בוטען בעניני המרחצאות וסוף הדבר הי' כי ביזו אותו בדברי חוצפה ואשר מפני זה הטעם ועוד טעמים כתבי הרבנים הסמוכים שהד"ת יהא בב"ד הסמוך מפני שהרבנים הסמוכים יודעים הדבר כו', וכוונת שכנגדי הוא רק להשמיט א"ע, כי כבר קראתיו לעשות גב"ע בפני שנינו מה שיהי' נצרך להד"ת ולא רצה בשו"א לבוא, וגם לפי מכתב מעכ"ג השליש יהי' נצרך להברר ע"י ב"ד הסמוך א"כ בב"ד הסמוך יוכל להיות כל הד"ת על כל הענינים וגם כל סדר הד"ת אם להתדיין בב"ד במק"א או להביא ב"ד לפה ויראו הב"ד הסמוך כאשר נטעון שנינו לפניהם דברי מי צדקו ע"כ אבקש ממעכ"ג שיכתוב ויגזור עליו שיסע אתי לד"ת על כל הפרטים הן על הד"ת בהענין גופא והן לסדר הד"ת ואז יראו הדיינים שנברר דיינים הכשרים ע"פ דין ולא ישתמט כו', ובזה אשתחוה מרחוק מול הדר"ג ממני העלוב והנרדף המצפה לישועת ה', יעקב משה אשראוויטש החופ"ק ברעזי. תשובה

מה שנתפלא מע"כ על מה שהשבתי להרב שכנגדו, הנני להשיבו שהרה"ג הנ"ל לא הציע לפני את טענותיו וכתב לי רק ע"ד מה שרצונו שיתברר הדברים ושזה אפשר רק בעירם, ומצד רוב הפצרות גיסו נ"י השבתי לו, וכה"ג לא שייכי הטעמים המפורשים סי' י"ז סעי' ה', כיון שלא הציע לפני ולא השבתי במה שנוגע לענין עצם הטענות, וגם פרשתי דברי דדוקא כשאין הנתבע רוצה לדחות ולהשתמט רק שהוא חושב שבעירם יתברר יותר הדין לאמיתו, וע' פ"ת סקי"א ממ"ש בתשו' רמ"א שהשיב לא' מהצדדים במה שאינו תלוי בהטו"ת שביניהם, וע' שבו"י ח"א ת' ס"ד וממ"ש בתשו' עבוה"ג וכמה אחרונים (וע' קדושין ד' ע' שא"ל מ"ט שמתי' כו', דמוכח שהבע"ד הציע טענותיו על מה הוא מזמינו) ומ"ש כ"ת בשם הרבנים הסמוכים, הנה מצד השני כותבים לי בשמם להיפוך, ואם ידעתי שכבר הכניסו רבנים עצמן בזה לא הייתי משיב, ובפרט שלהרבנים הסמוכין ידוע פרטי הענין יותר ממני, ובעת שהשבתי לא נודע לי כלל, ובגלילות האלה נוהגין להביא דיינים ממק"א, ואדרבה גם כשהנתבע רוצה ליסע לד"ת לפני ב"ד הסמוך באין התובעין בטענות ודורשין שהד"ת יהא דוקא במקומם ועירם כדי שיתברר הדבר יותר, וכבר פנו אלי כמה רבנים בענינים כאלה, ולא הסכמתי לדבריהם כאשר יש אמתלא להנתבע לומר שלא יוכל להביא ב"ד בעירו ששם אנשי הצד שכנגדו תקיפין יותר, וכשהנתבע רוצה שיהא הד"ת בעירו ג"כ יש לו אמתלא טובה, וא"א לכופו בע"א כיון שאומר שכונתו שיתברר ויצא הדין לאמיתו, והוא דבר המסור ללב, ובנ"ד יש לחקור מצד מה שהודיעני מע"כ, וכאשר כפה"נ יש הכחשות לא אוכל להשיב יותר, סימן עב

ביו"ד סי' רצ"ט הביאו הט"ז והש"ך מ"ש התוס' והרא"ש בבגד שאבד בו כלאים דלא שייך ענין ביטול דכל עיקרן אין אוסרין אלא ע"י עירוב שהרי שניהם היתר ושאני בב"ח שאין האיסור אלא מחמת שיתן טעם, וכבר תמה בתשו' הגרע"א זצ"ל סי' ר"ז מהא דאמר אביי (בחולין ד' ק"ח) דטעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא דאס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרי' דחידוש הוא אי חידוש הוא אע"ג דליכא נותן