דבר אליהו (קלאצקין) קלט

טרחא כמבואר בברכות ד' ט"ו לענין נט"י לתפילה עד פרסה וכן בפריקה מדדה עמו עד פרסה וגם ע"ז נוטל שכר אבל יותר מפרסה אינו מחויב כלל אף דבפריקה רחמנא חייבי' בטורח יותר מפרסה הוי טרחא יתירה וע' בש"כ חו"מ סי' צ"ה ס"ק י"ח שהשיג על הנך דסברי דאינו יכול לכופו למלאות החפירות ודעת הש"כ דכדאפשר לתקן כייפי' לי' לתקן איברא דיש לי להעיר ע"ז מהא דקאמר האי טורח נבילה ה"ד אילימא דבבירא שויא זוזא כו' כי טרח בדנפשי' טרח, ולפי דברי הש"כ מאי קפריך דהא אף דאין נ"מ לדמים מ"מ החיוב על המזיק לטרוח דהניזק אומר רצוני שהמזיק יטרח ואף אם יתרצה להשלים המותר לא ניחא לי, והמרדכי ספז"ב כ' בשם אבי העזרי דהיכא שאינו יכול לתבוע לילך לב"ד הגדול אם רוצה לפרוע לו היציאה ואחריות הדרך יכול לכופו ורפיא בידו לעשות מעשה עכ"ל, וכ"ש בנ"ד האידנא שאין ב"ד הגדול שיש בידי לעכב מפני שאין רצוני בטורח הדרך ואף שהב"ד יטריחו עצמם אבל הם מרוצים ע"ז ועוד כיון דמצוה קעבדי לא נחשב להו טירחא מטעם דניחא להו למיעבד מצוה, וע' ברמב"ן בחדושיו דכגון ב"ד דרב הונא ורב חסדא שכל אחד הי' קבוע לו ב"ד בבית מדרשו חוץ למדינה זה למזרח וזה למערב ובני מדינה קרובים לזה כמו לזה עכ"ל הרי דבענין אחר נחשב טורח ואפשר לעכב ומבואר בר"ה ד' ל"א בההוא איתתא דאזמנה לדינא קמי דאמימר בנהרדעא אזל אמימר למחוזא ולא אזלא בתריה כתב פתיחא וכו' וכ"כ הרמ"א סי' י"א דכשהלך הב"ד למק"א צריך לילך אחריהם כו', הרי דהגם שהי' אמימר שלא במקומו, וכדמוכח משמואל הרמתי ובכל אופן אם יטעון שכנגדי כי לנסוע לב"ד ההוצאה יהי' פחות מלהביא ב"ד לפה נכון אנכי לשלם הוצאות היתרים מכיסי אם יברר שכן הוא, מכל הלין טעמי נ"ל שרשות לי לעכב ולהביא ב"ד לפה ולדון בזבל"א ועוד יש לי הרבה לדבר מענין זילותא שלמעט בזילותא עדיף ולנסוע יהא הרבה זילותא ואבקש מכבוד גאונו לכתוב לי דעתו בזה ויסלח לי על אשר ארהיב בנפשי להטרידו כעת קודם הפסח יוסף חיים טראפ החופ"ק ברעזי (קארטוז-בערעזא פלך הוראדנא) תשובה

ממ"ש בסנהדרין ד' כ"ג דדוקא "משום דקא"ל מי טרחנא לך" לא מוכח מידי, דשאני התם דמיירי לענין מלוה ולוה דכיון דעבד לוה כו' אין על המלוה לטרוח אחי' טרחא מועטת, ולקמן ד' ל"א קאמר מי שנושה בחבירו מנה יוציא מנה על מנה" כו' ולולי זאת לא משגחי' על הטורח, כשנושה בחבירו שלא בתורת הלואה או שכופר ומכחיש ההלואה, וגם שאני עדיפות מקום הועד וע' הגהות מרדכי בשם מהרי"ק שאין התובע יכול לכוף הנתבע לדון עמו בעירו של התובע או הסמוך לו כו' והכא ל"ש טעם דלא על חנם מוציא מעותיו מאחר שהתובע דר במקום הועד כו' שיצטרך הלוה לטרוח וללכת מהלך כמה ימים' כו', ודכשגם להתובע יש טרחא יכול לכוף הנתבע שילך למקום הועד, וגם עכשיו שאין לנו בית הועד דקיי"ל שהתובע צריך לילך אחר הנתבע אם הוא בעיר אחרת אע"פ שבעיר התובע הב"ד יותר גדול, מ"מ כשאין ב"ד בעירן שכל אחד יוכל להכריח חבירו שילך עמו לב"ד (ר"ס י"ד) לא מצינו בשו"ע שיוכל לאמר שיביא ב"ד בעירו, ואולי יש עדיפות כשהב"ד הן במקומן ומכון שבתם שדעתם צלולה ומיושבת יותר לעיין ולברר ולדון דין אמת לאמיתו, וכעין מ"ש בעירובין ד' ס"ה שהבא מן הדרך אל יתפלל ג' ימים כו' ופרש"י שאין דעתו מיושבת עליו מפני טורח הדרך, וע' מ"א או"ח סי' צ"ח סק"ג, וע' מגילה ד' י"ב ובכורות ד' ט', וע' חולין ד' ק"י אי הוית באתריה כו', וארז"ל צדק צדק תרדוף הלך אחר ב"ד יפה כו', (סנהדרין ד' ל"ב), ושאני שמואל הצדיק שהי' מחזר בכל מקומות ישראל ודן אותם בעריהם כו' (שבת ד' נ"ו) שכל המקומות היו מקום ב"ד שלו ולא הי' ב"ד אחר, וע' ברכות ד' י' שכל מקום שהלך שם ביתו עמו' וע"ש בפרש"י, וע' עירובין ד' מ"ה יבמות ד' ע"ז, והא דקיי"ל סי' י"א דכשהלך הב"ד למק"א צריך לילך אחריהם, היינו כדא"א בע"א וכדיליף לה ממ"ש בר"ה ד' ל"א דאמימר שהי' ב"ד הקבוע והיותר גדול אזל למחוזא, וע' סי' ז' ס"ז שאם לא הי' הדיין מכיר את שום אחד מהבע"ד ולא את מעשיו אין לך דיין צדיק כמהו (ומ"ש בירוש' פ"ט דגיטין ה"ח, היינו רק לענין שיש להזהר מקנוניא וחשש זיוף) והגם שלהבע"ד יש עדיפות מה שהד"ת במקומו שדעתו מיושבת עליו להעריך ולסדר טענותיו בכ"ז לענין מה שהדיינים יוציאו דין אמת אדרבה יש עדיפות כשהדיינים יושבין במקומן, והטרחא לנסוע לב"ד הוי לזה כמו לזה, וגם יש קצבה שומת שיווי הטורח שהוא אדרבה פחות ממה שיעלה תשלומי הדיינים שיביאו לעירם שיקבלו הרבה בעד טרחתם, והגם שאין טענה להתובע מצד ריבוי ההוצאה, דבלשון המרדכי סי' תש"ז שהביא בב"י מבואר דדוקא כשרואין הדיינים שהוא מתכוין להפסיד חבירו כו', וגם לפמ"ש בלשון הרמ"א בשם המרדכי "דלאו כל כמיניה לגרום הפסד לבע"ד להרבות בשכר השליחות" כו', כבר מפורש בתוד"ה ויוציא שאם המתחייב בדין משלם לאידך יציאותיו תו ביד הנתבע להרבות בהוצאות ומכ"ש כשמשליש מיד דמי ההוצאות, אכתי הא כמו"כ ענין הטרחא לא אלימא מהפסד ממון, והבע"ד לא הי' חס על טרחתו כדי להרויח סך הגון והכא ע"י הטרחא יעלה לו ההוצאה בפחות ולא יפסיד ממונו דעדיף מריוח ממון ועי"ז לא יטריחו את הב"ד וע' ב"מ ד' ק"י וב"ב ד' קי"ד תד"ה ניחוש דהוי כמו אטרוחי ב"ד בכדי ועמ"ש הש"כ סי' ע"ה ס"קב, אך שאני התם שיהיו הב"ד מוכרחין לטרוח שהתובע יבא בטענות ותערומות על ב"ד שאינם דואגים להבטיח ממונו, וכן ממ"ש בב"ב שם ג' שנכנסו לבקר את החולה רצו עושין דין משמע שאין בידם להסתלק לגמרי רק שתלוי ברצונם אם לכתוב או לעשות דין משא"כ דייני עיר אחרת שאין מוטל עליהן הדבר רק שרוצין לטרוח כדי לקבל שכר טרחא בודאי לא חשיב זה טרחא כלל. ומ"ש כ"ת דלב"ד לא נחשב זה טורח משום דמצוה קעבדי, ז"א, דכמו"כ על הבע"ד איכא מצוה וחובה לילך לדין כשזה תובעו ומצד שאין אדם רואה חובה לעצמו והוא נוגע בדבר לא יוכל להחליט בעצמו שהצדק אתו ואדרבה על הבע"ד מוטל הדבר משא"כ על הב"ד מעיר אחרת שאין מוטל עליהם לבא בעירם, והם יכולין לקיים מ"ע דבצדק תשפוט את עמיתך במקומם ובעירם, וממילא אפי' כשעיקר כוונתם לשם מצוה וקבלת השכר טפל אצלם דכה"ג הוי בכלל עוסקין במצוה (וכמ"ש המ"א סי' ל"ח סק"ח וע' ב"מ ד' פ"ב פרש"י ד"ה במלוה ומ"ש בספרי אבן הראשה סי' ג' בההיא דב"מ ד' נ"ח), אכתי אין בזה נפקותא בין ב"ד ובין הבע"ד, והגם שהדיין הולך ברצונו הטוב, גם גבי הבע"ד אין זה טורח כיון שעי"ז לא יפסיד ממון יותר הרבה מדמי טרחו וגם מצוה קעביד דממילא הוא לרצונו וע' ב"ב ד' מ"ח

והנה מ"ש מע"כ להקשות בדברי הש"כ סי' צ"ה ממ"ש "האי טורח נבילה ה"ד" כו', י"ל דשאני התם שאין הנבילה ראויה אלא לדמיה וכיון שהמזיק משלם דמי הפחת מה איכפת לי' לניזק דאטו הוא צריך להנבילה עצמה (ואדרבה משום חשש תקלה ימהר למוכרה לעכו"ם, וכן ימצא בקל מי שיטרח בשכר) משא"כ בענין מילוי חפירות הקרקע