דבר אליהו (קלאצקין) קכ

משום דבטבריא הי' צה"כ בזמן מוקדם אלא שמצד ששקה"ח שם בקדימה (וע' ירוש' פ"ד דברכות דשמשא בי רב בריש דיקולי תמן איממא הוי הכא) הקדימו לעשות מלאכה אחר שיעור הילוך ד' מילין, ועמ"ש המ"א סי' רל"ג סק"ז דאע"פ שנראה בעיר שבתיה גבוהין או שיושבת בעמק לילה כו', והביא ממ"ש יהא חלקי ממכניסי כו', ועכ"פ כתב האבודרהם דדוקא בצפורי היה נראה להם יום גדול עד צה"כ ולכך היו מאחרין במוצ"ש, ודמ"מ אנשי טבריא ג"כ לא נכשלו בחלול שבת והנה לענין היתר מלאכה גמורה עוד הדבר צריך עיון, אך לענין מלאכת שבות בודאי יש להתיר כשעבר שיעור מהלך ד' מילין אחר שקה"ח והנלע"ד בעז"ה כתבתי, בירח טבת שנת תרע"ד, אליהו קלאצקין החופ"ק לובלין. סימן סח ב"ה אור ציום ד' ד' טבת תרס"ד בערשד, כבוד הרב הגאון המפורסם בשערים המצוינים בהלכה בתשו' המאירים נ"י ע"ה פ"ה כבוד קדושת שמו יאה לו מרנא ורבנא אליהו שליט"א קלאצקין, אב"ד דק' מאריאמפאל. ושמעתיה מבדרין בפום רבוואתא

הנני אחד מקטני עבדיו משתחוה מרחוק מול הדכ"ת ותורה היא וללמוד אני צריך בדבר עגונה אחת אשר זה כארבע שנים בשנת תר"ס ליל י"ד אד"ר נסע מפה דובערל בן יצחק ראובן לביתו דרך כפר בריזאק ושם נהר בוה נהר גדול ושם חותנו מחזיק המבורת וגער בו חותנו לבל יעבור כעת בלילה והוא לא שמע אליו באמרו כי אשתו לא תדע מה נעשה לו והסתכן א"ע לעבור בספינה קטנה ואחז ידיו בחבל המעברת והספינה נהפכה מתחתיו והוא עבר כחצי הנהר תולה על החבל עד שנפל לנהר ואחז בשלשלת שקשור בהספינה ועבר כמה סאזען וצעקו לו וענה קצת עד כי התחילו המים לבעבע מתוך גרונו (חארחלין) ונטבע בנהר ועמדה אצל הנהר אחות אשתו ורצתה בשפת הנהר במהלך המים ותיכף שלחו ספן אחד ושט לאחריו ומעט העביר את אחות אשתו הנ"ל עד מקום אטקע סמוך לרחיים ומרוצף באבנים ולא מצאוהו, וספן אחד מהדייגים שחפשוהו למחרת בבוקר צעק שהוא תופסו באונקלי אלא שאינו יכול להוציאו לפי שנסתבך באיזה דבר קשה והרגיש במישוש האונקלי שהוא אדם לבוש במלבושים, ואם האשה העגונה ספרה שגויה אחת שישבה בחנותה אמרה לה חבל על בתך המעוגנת בחנם כאשר היא שמעה מגויה פלונית לפני מותה. שראתה מכבר אצל בנה, שהי' אחד מהדייגים המחפשים, את איזור בערל הנטבע ונאבד האיזור והכה הדייג את אחיו הקטן וצעק שע"י האיזור ילכד כשיתודע להשופטים, ומוכח שהתיר אזורו ולקח המעות, וכן אחות העגונה שמעה מאחי ואחות הדייג הנ"ל את כ"ז ושלקח המעות, והגויה השביעה אותה שלא תפרסם כדי שלא יתודע להשופט, ואח"כ בימי הפשרת שלגים, נמצאו עצמות איש שוה בקומה וסימנין שהי' בהנטבע, שבהשיניים העליונים במקום שמתעקם לצד ימין נמצא שן אחד ארוך ביותר ובו חריץ וקמט ובו קו שחור, וכפות רגליו נמצאו עקומות מעט לצדדין, ויען כת"ה מפורסם לנו בהלכה לאמת וכן זכיתי לכוין לדעת כת"ה בשאלה שהי' לי בענין גט שוטה שערכתי מערכת צדדי היתר ומסרתי הדברים להרה"ג המפו' מו"ה אלי' פוסק מאליפאליא, שנעשה אח"כ מחותני, ושלח השאלה לכת"ה והשיב כת"ה כדברי ת"ל שכוונתי לדעתו הרמה, והתשו' מכת"ה נכתבה י"ג תשרי תרנ"ז ורמז בשם לספרו תשו' אמרי שפר סי' ע"ה, ויהלח נא אשר הארכתי בקונטרסי כ תורה היא וללמוד אני צריך ויש בכל הפרטים חדשות בשקידת היתר עגונות ע"כ אנא בחסדו להשיב על כל פרט ואנכי אטה אזני כאפרכסת לשמוע בקול דברי קדשו ומבטחוני בענותנותי' דמר אסיים ואהי' הדיוט המברך אותו ואת קדושת תורתו בכל הברכות הקדושות לו ולזרעו בתוכ"י, ה"י שמריהו יכונה שמעריל במוהר"מ ז"ל לערנער חופ"ק בערשד (פלך פאדאליא). תשובה

הנה הפמ"א כתב בענין מי שהעידו עליו שאחר שנפל לעומק המים בא אח"כ למעלה והתחיל לנחור בגרונו ולא היה יכול לדבר מפני המים שבאו לגרונו, דדמי למ"ש התוס' ביבמות ד' ק"כ דגוסס שהוא מגויד מעידין עליו דכיון שהוא גוסס בידי אדם לא חיי, ומכ"ש הכא שהמים יורדין תוך גרונו בכל פעם יותר ויותר, ומחילה של דגים לא שכיח באותו רגע, והתיר לאשת הנטבע ע"י צירוף מה שהעיד עד אחד שרץ אח"כ על חוף הנהר ולא ראה אותו דא"כ אין חשש שעלה הנטבע במקום אחר, והובא בפ"ת ס"ק קל"ג, והביא שם בשם הקהלת יעקב שכתב לסמוך על דברי הפמ"א, וכתב חותני הגאון זצ"ל בבר"י לדחות מ"ש הפמ"א ודיש לחוש דלמא אתרמי ליה הצלה וגלי אשפילוה והריקו המים מעליו כמו שעושין תחבולות להציל הנטבעים, והביא ממ"ש בירושלמי פ"ט דסוטה ה"א חלל ולא מפרכס ראוהו מפרפר כאן ואח"כ באו ולא מצאו אני אומר נעשו לו נסים וחיה", וכיון דלענין הבאת עגלה ערופה אזלי' בתר רובא, אא"ל דחיישי' למעשה נסים ממש, ועכצ"ל דאפי' מגויד בידי אדם וגוסס אפשר שיחיה, ולענ"ד שאני התם, דממה שבאו ולא מצאו יש הוכחה שלא מת שמה, דלא שכיח כלל גרירת חיה (ובאופן שלא יהא ניכר שנגרר מכאן), ומוכח שלא מת כאן אלא במקום אחר, ולא מוכח מזה לומר דחיישי' שעדיין חי וקים גם אחר שעברו י"ב חדש משעת הגיוד, ומ"ש הבר"י ממ"ש בירושלמי פ"ז דגיטין ה"ז דכשאמר ה"ז גיטך אם לא באתי מכאן עד י"ב חדש ומת בתוך יב"ח דר' יוסי אמר דאסורה לינשא מיד אני אומר נעשה לו נסים וחיה", דעכצ"ל דמיירי הירוש' כששמעו שהי' גוסס ומגויד, ג"כ לא מוכח לענ"ד, דשאני התם דהוי תוך יב"ח, ודהחשש הוי על להבא וכעין הא דשמא ימות חיישי' משום דליכא חזקה על להבא, וגם י"ל עפמ"ש התוס' בגיטין ד' ע"ו ד"ה דהא, דטעם החשש "דגזרי' אטו לא מת כי אין העולם יודעין שמת", וי"ל דהיינו דקאמר בירוש' דהגם דליכא למגזר אטו אינש בעלמא שהוא בריא, דלא מחלפי אהדדי, גזרי' שיבאו להתיר כשהוא חולה מסוכן שהוא נחשב אצל העולם כמת, ובכ"ז אפשר שישוב ויחי', וגם בלא"ה שאני התם דמצד זה לא חשיב כנתקיים התנאי בפועל

ועמ"ש הריב"ש סי' ע"ט דאי נימא דהא שאין מעידין על המגויד הוי רק חששא דרבנן "מאי מקשי מהיא דשלשלוהו לים דשאני התם שטבע במשאל"ס ואין אסורה אלא לכתחילה מדרבנן ומש"ה כיון שנחתכה רגלו מן הארכובה ולמעלה התירוה לינשא לכתחילה ע"ש, ובספרי אמרי שפר סי' נ"ו כתבתי דמהלשון ששלשלוהו לים ולא עלתה בידו אלא רגלו", משמע שלא השליכוהו כדי לטבוע ומשמע דהוה בר אמוראי שאומנתו לצלול במים אדירים, וע' ר"ה ד' כ"ג ב"ק ד' צ"ח, וליכא גביה הא דרוב נטבעים אין נצולין, ודצ"ל דכיון שנטלה רגלו קשה לו לצלול ואיכא תרי רובי, ובחידושי הרשב"א דהא דפריך הש"ס ומי מצית לאוקמי כרשב"א והא קתני סיפא מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים כו', היינו משום דרשב"א לא מפני שיכולה לכוות ולחיות קא