דבר אליהו (קלאצקין) קיז

שמבואר באו"ח סי' מ"ד דלא הוי הסה"ד אלא כשהוא עומד בקלות ראש משא"כ שינת עראי, זה גרע טפי, ומש"ה איכא מ"ד דג"י אסור להניח תפלין הגם דלכ"ע הוי אז רק אבילות מדרבנן, וכן לדעת ר"ת דאין אבילות מדאו' מ"מ אסור בתפלין, וע' ד' כ"א פרש"י ד"ה מצוה שאני, ולכאו' הא בלא"ה צ"ל דהא דתפלין לא הוי כל ז' כמו ת"ת היינו משום דמצוה שאני, ות"ת פטר נפשי' בק"ש וגם אפשר שיקרא דברים המותרין לאבל, ועכצ"ל דלענין הא דלא הוי האיסור כל ז' בלא"ה י"ל דמש"ה דוקא בזמן מרירות דאיכא משום הסה"ד, ועמ"ש התוס' בשבת ד' כ"ד דהנאה טפילה למצות התורה, וה"נ י"ל דליכא למילף איסור הנחת תפלין כל ז' מדקא"ל פארך חבוש עליך מכלל דכ"ע אסור, די"ל דכיון שמניח לשם מצות התורה ואין כונתו לפאר (ע' ברכות ד' ו' עה"כ וראו כל עמי הארץ וגו') דוקא ביום ראשון דהוי עיקר מרירות וכדיליף ממ"ש ואחריתה כיום מר, דממילא איכא משום היסח הדעת וליכא בזה קיום המצוה, ממילא ילפי' איסורא ג"כ מקרא דיחזקאל, וממילא מבואר דכיון דכל יום הקבורה אינו מקריב ואינו אוכל בקדשים מטעם טרדה של מרירות הלב, ה"ה לענין הנחת תפילין וכמ"ש הדגמ"ר. סימן סז

הגיעה שאלה לזקן הגאונים רד"פ שליט"א מאת אחינו יראי ד' מעיר קריסטיאניא, והעיר הזאת עומדת על מעלה ששים רוחב צפונית, ובימי הקיץ הארוכים לילה כיום תאיר שמה, ולפי לוח המדיני שמה מתחלת הלילה בהימים הארוכים בתשעה שעות וארבעים מינוט, אבל אינו נראה שמה אפילו כוכבים גדולים, ויראי ד שמה שואלים הלכה ברורה איך להתנהג ומתי זמן מוצאי שבתות, ובאשר כי הלכה זו חדשה היא, ואין לה מקורים ברורים בשני התלמידים, לזאת פקד עלי הגאון הישיש הנ"ל שליט"א לפנות אל אחדים מגאוני התורה לעוררם שיחוו גם המה את דעתם הרמה בנידן זה, ועפ"י החלטת רוב גדולי הדור שליט"א יקום דבר, וייטיב נא הדר"ג שליט"א לקחת לו מועד לעיין בהדבר הזה, ולחוות דעתו הרמה דעת תורה כיד ד' הטובה עליו בבאור מקוריו נמוקיו וטעמיו בפסק ההלכה הזאת, והנני משתחוה מול הדר"ג בברכה וכבוד, מוקירו ומכבדו כערכו הרם והנשא, שמואל נח גאטליב, בעהמ"ח אהלי שם] פינסק יום ג' ח"י מר"ח שנת תרע"ד. תשובה

הנה הטוא"ח סי' רצ"ג כתב וז"ל זמן יציאת השבת להיות מותר במלאכה הוא משישלים בין השמשות כו' נמצא אחר שקה"ח כדי להלך אלף ות"ק אמה מותר בעשיית מלאכה עכ"ל, וכ' הב"י וז"ל ולא ידעתי למה השמיט רבינו הא דאמרי' כוכב א' יום ב' ביה"ש ג' לילה עכ"ל, ולענ"ד אולי יש מקום ליישב דס"ל להטור דהש"ס מיירי דוקא באקלימי בבל וא"י, והגם "דבבל לצפונה דא"י קיימא" (גיטין ד' ו'), ההבדל רק בערך שלשה מעלות וכן ביתר המדינות הסמוכות, משא"כ במקומו של הטור, הנוטה הרבה לצד צפון, דפעמים דשכבר הוא לילה ואין הכוכבים נראים מצד שהרקיע מזהיר כעין אורה של יום, ומצד זה אין הכוכבים נראין דשרגא בטיהרא מאי אהני (ע' חולין ד' ס'), וע' יו"ד סי' רס"ב ס"ה ובביאורי הגר"א ממ"ש בירושלמי נראו ג' כוכבים אע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע לילה הוא", וע"ש שכתב דאא"ל דמע"ה עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צה"כ, שבמדינות הנוטים לצפון שע"ה מתחיל בקיץ בחצי הלילה אטו אין צ"ה כלל בקיץ וכ"י באו"ח סי' רס"א סקי"א, ומבואר מדבריו שבכ"מ יש צה"כ, והביא ממ"ש בספר יראים וע"ש במצוה ק"ב דהוי לילה קודם יציאת הכוכבים ודמ"ש כוכב אחד יום, היינו שעדיין לא התחילו הכוכבים ליכנס בעוב הרקיע ולרדת ואל תדאג בכוכב א' שאתה רואה כי פעמים בחצי היום נראה כוכב אחד כו', ג' ודאי התחילו הכוכבים" כו' וא"כ כיון דמפרש דהוי לילה בהתחלת צאתן, אין הוכחה ממה שלא נראו עדיין, וכל שיודעין שכבר הוא כשיעור הילוך ג' חלקי מיל אחר שקה"ח (ושיעור ד' מיל מתחלת השקיעה) בודאי הוי לילה, ודוקא כשאין יודעין שכבר עבר השיעור הזה, לא נתברר שהוא לילה עד שיראו ג' כוכבים, וע' ב"ב ד' פ"ד דהאי שמשא סומקתי היא כו' והאי דלא קא חזינן כוליה יומא נהורין הוא דלא ברי', וברשב"ם "שמאור עינינו אינו ברור כל כך מתוך אור היום שמכהה עינינו", וה"נ י"ל שבמדינות הצפונות שהרקיע מזהיר גם בלילה, מצד זה אין הכוכבים נראין לנו, וע' ב"י ה' תענית סי' תקס"ב בשם הג"מ דאמרי' בירוש' כיון שהלבנה זורחת ומאירה על הארץ בידוע שכבר שקעה החמה ונפקא מינה לגבי תענית ולשבת", והוא ממ"ש בירוש' שאין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת (וע' פ"ב דר"ה), ועכ"פ דוקא באקלימי בבל וא"י, כל שהוא לילה נראין הכוכבים, ובפרט דשמואל שהי' בבבל הוא דקא"ל (שבת ד' ל"ה). ומדינת בבל יושבת בעמק, וע' פסחים ד' ל"ד "דיתבי בארעא דחשוכא" וע"ש בפרש"י וע' שבת ד' קי"ג ובתענית ד' י' ובר"ה ד' כ' פרש"י ד"ה לדידן חביל לן עלמא אנו בני בבל חם לנו העולם ויש לנו הבל לפי שבבל עמוקה היא" וע' חולין ד' י"ז "במערבא בדקי לה בשמשא בנהרדעא בדקי לה במיא וביארתי בספרי אמ"ש סי' פ"ה, דבנהרדעא היושבת בעומק א"א לבדוק כ"כ באור השמש, וכיון שבבבל גם ביום אין האור מזהיר ומבהיק כ"כ. תיכף מתחלת הלילה נראין הכוכבים ועפמ"ש י"ל שהרמב"ם שכתב (פ"ה משבת ה"ד) דכשיראו ג' כוכבים, היינו מצד שהי' בא"י ובמצרים וגם דרך הרמב"ם להביא רק המפורש להדיא ושהטור דקדק לומר שתלוי בשיעור ההילוך אחר שקה"ח, משום שבמדינות האלה אין רגיל כ"כ שיתראו הכוכבים מתחלת הלילה

והנה מ"ש בירוש "דאע"פ שהחמה נתונה באמצע הרקיע כו', לכאו' נהי דמשכחת שיתראו אז כוכבים במקום חשך ענן ואפלה, אכתי הא הוי יום, ולכאו' הי' מקום לפרש דהיינו כשעמדה חמה בדרך נס. וע' ע"ז ד' כ"ה עה"כ וידום השמש וירח עמד, וע' סנהדרין ד' צ' שאפי' מעמיד לך חמה באמצע הרקיע", ובירמי' ל"א כתיב "כה אמר ד' נתן שמש לאור יומם חקת ירח וכוכבים לאור לילה וגו' אם ימשו החקים האל מלפני" וגו', וע"ד מה שהבטיח שיום ולילה לא ישבתו, ושלזאת גם אז נראין הכוכבים, כדי שלא ימש חקת כוכבים לאור לילה אף לילה אחד אך ז"א, דממ"ש בירוש' שם כמה דאת אמר בערבית נראו ג' כוכבים אע"פ, שהחמה שומר אף בשחרית כן א"ר אבא כו' מקיש יציאתו לביאתו מה ביאתו משיתכסה מן הבריות אף יציאתו לכשיתודע לבריות כו שרי מלכא נפק אע"ג דלא נפק אמרי' דנפק' כו', מבואר דמיירי כשע"י ראיית הכוכבים מתברר שהשמש מתכסה מן הבריות, וברשב"א שבת ד' ל"ד פירש מ"ש באמצע הרקיע דהיינו באמצע עובי הרקיע ודמשעה שהתחיל להשתקע בעובי הרקיע הוי לילה כתב שצ"ע, ובבאורי הגר"א כתב ליישב דהיינו בצה"כ ומשום דלא תליא באור הרקיע, ולכאו' א"א שיתראו אז הכוכבים משום דשרגא