דבר אליהו (קלאצקין) קטו

יכניע את יצרו", דכיון דכשלא יתירו לו שבועתו לא יעבור ע"ז רק לפעמים רחוקות כשיתקפנו יצרו, אין להתיר לו וכדי שלא יעבור בתמידות על האיסור הקל, וע' ע"ז ד' י"ז ובר"ן פ' בתרא דיומא, ומכ"ש הכא שהחשש שיבא לידי מכשול היינו שלעתים רחוקות יכשל באותו האיסור בעצמו, ושאני היכא שיש לחוש דכיון דלא מוקי אינש אנפשי' כו', תבא לידי סכנת הריון ולידה וע' ב"ש סכ"ה סק"ב שאם נמצא דם בעד של אשה מותר להאיש להוציא זרע כדי לברר אם הדם ממנו, והוכיח ממ"ש ביבמות ד' ע"ו, ולכאו' ה"ה כדהוי לצורך בחינת רופא אם מניעת ההולדה בסיבתו או בסיבתה, דהוי אדרבה כדי שיוליד ע"י בירור המחלה ורפואתה (ועמ"ש הראשונים דכשאין מתעברת אין המוך מעלה ומוריד) וכדאפשר ע"י דישה מבפנים קיל טפי (ודממילא יש אפשרות ג"כ שתתעבר אז) ואולי גם הב"ש מיירי דוקא כשעושה הבירור בעת טהרתה, ולא כשמוצאת תמיד דם בעד שלה וא"א להטהר, ואולי ס"ל דשרו גם כה"ג וכמ"ש הב"ש להוכיח מהש"ס, והתם הא הוי שלא עי"ת, וכמ"ש התוס' לחד תירוצא דדוקא כשמכוין להשח"ז, ומכ"ש כדהוי פס"ר דלא ניחא ליה, ובפרט שע"י הזריה מרפה הקשוי ומקצר זמן הנאתו, וע' מנחות ד' ס"ד [וע' סנהדרין ד' ל"ח פרש"י ד"ה והיא, וי"ל ג"כ דמ"ש גמורי כו' היינו רק דלא שכיחא, ומ"מ אפשר במציאות וכמו ע"י אמבטי, ועמ"ש באמ"ש סי' נ"ב, וי"ל ג"כ שהבין שהוא מהשמים כדי שתתעבר והנה עפמ"ש הש"מ בכתובות מטעם מצות עונה, שאני כשנהנית וכמ"ש היש"ש משא"כ של"כ וכדפרש"י סנהדרין ד' נ"ח ד"ה של"כ וע' יומא ד' ע"ז בפרש"י, ומ"ש קדושין ד' כ"ב מאן לימא כו' י"ל דהיינו הנאת קירוב בשר הקודם דהוי בשעת ההגבהה והנה בדברי התוס' דיבמות ד' י"ב שהובא למעלה, כתב לי אחי הרב הגאון מהר"ש זלמן נ"י, בימי ילדותו שנת תרל"ז, שיש לפשוט מזה ספיקו של הח"מ דמקרי בנו לכל דבר, ממה שהי' להאב יכולת לקבל קדושי בתו שנתעברה האם באמבטי, ולכאו' עדיין קשה, דהא כה"ג א"א שיתברר שהוא האב, ודלמא מאחר נתעברה וכמ"ש למעלה, ואולי י"ל דכיון דהויא כה"ג כיתומה בחיי האב, אחיה ואביה משיאין אותה לדעתה, ולהראב"ד אפי' פחות מבת שש כל שיודעת לשמור קדושיה, וע' ב"ש סי' קנ"ה סק"ג, וא"כ לפמ"ש התוס' דלר' יהודה דאמר עד, שירבה השחור אין הזמן גורם אלא ריבוי שחור ממש בעי' שתהא נראית גדולה לכל ע"י כך, משכחת חמותו ממאנת כה"ג, והגם דכה"ג הוי הקדושין רק מדרבנן, הא כמו"כ כל היכולה למאן ולא מיאנה הוי ע"י קדושין מדרבנן כדפרש"י, והכא עדיף טפי, שיש צירוף ספק דדלמא אבוה הוא ומקבל קדושי בתו, וע' יבמות ד' צ"ח דהא דאמור רבנן כו' דהא שני אחין תאומים כו', ולא קאמר דמשום דפריצי יש גבייהו טפי חשש אמבטי, ומ"מ אין להוכיח מזה דבישראל כה"ג מתיחש אחריו, דז"א, כיון דאין לחשוש למלתא דלא שכיחא, ודמש"ה אתיא שפיר גם לרבנן דאגדתא שהובא בסוטה ד' מ"ב תד"ה מאה וע"ד מ"ש למעלה ממ"ש בנדה ד' מ"א תד"ה פולטת, הנה גם לפמ"ש הגרע"א זצ"ל דלא מוכח ממ"ש ביו"ד ס"ס קצ"ו, די"ג דל"מ הרחיצה בחמין אלא לפלוט מה שבבית החצון ודעכ"פ אין מתכוין לפלוט מה שבפנים ודלא הוי פסיק ראשי', אכתי בלשון התוס' א"א לומר כן ועמ"ש התוס' "דהשתא אמאי דמשני כאן בפולטת כו' פריך שפיר דאי איתא דכבדה הבית א"כ תיפוק ליה דהרי פלטה", ומקודם כתבו דדוקא כשהי הזרע בביה"פ ונפלט לחיצון כו', ועכצ"ל שפולט לגמרי דאל"כ מנא ידעי' שהי' בב"ה"פ וגוף מ"ש הגרע"א להוכיח מדמוקי כשאינה מתהפכת ולא מוקי שכיבדה ביתה בחמין, כבר כ' בספר התרומה וז"ל אבל לא בעי לאוקי קרא בכבדה את הבית ורחצה וקנחה יפה ואח"כ טבלה כמו שהוכחתי לעיל דקנוח ורחיצה מועיל בטוב, משום דמשמע דקרא מיירי בלא עשיית שום מעשה טובלת וטהורה לערב עכ"ל, וכן מוקשה מ"ש הגרע"א דדוקא כשנפלט כל מה שבחוץ אמרי' דמסתמא לא פלטה מביה"פ מדלא הרגישה, משא"כ בלא מוך וכבוד דכיון דא"א שלא תפליט הויא כפולטת לעינינו, ולענ"ד מוקשה דהא בלא מוך וכיבוד ג"כ אפשר שלא נשתייר, וכמ"ש בסה"ת שם "שהמקילות לספור למחרת ראי' בלא קנוח ורחיצה סומכות אהא דאמרי' דאזלה בכרעה כו' לכך סומכת על הילוך מרובה כו' ולא טוב הדבר דהא דקאמר בהדי דאזלא שרתה היינו שיכול להיות שאינה פולטת עוד דשמא נפל כל הש"ז אבל מ"מ אינו ודאי כן אלא עדיין יש לחוש שתפלוט דדלמא אשתייר" כו', וכיון דהוי רק חשש בעלמא למה נחשוש שפלטה מביה"פ דכיון שלא תרגיש אין לחוש לזה, ומ"ש הגרע"א לדייק ממ"ש בלשון סה"ת שם "תרחץ בחמין גם תקנח עצמה ולא חיישי' שתפלוט עוד אח"כ בלא הרגשה", דמוכח דאפשר שתפלוט עוד מבפנים, י"ל דכיון שכתב שם בסה"ת מקודם "שאם דואגת שלא תדע לקנח יפה תרחץ בחמין גם תקנח עצמה", קאמר דהגם שיש קצת חשש שמצד שלא קנחה יפה נשתייר מ"מ ל"ח שתפלוט, משום דגוף החשש שתפלוט בלא הרגשה הוי חשש רחוק, וכיון דהחשש שנשתייר ג"כ הוי חשש רחוק בעלמא, כולי האי לא חיישי' ובב"י בשם הרשב"א דהא דקתני טבלה ולא כבדה את הבית כו' תפתר בשלא הלכה אעפ"כ אם כבדה, הבית טהורה כו', א"נ כו' כשהלכה דפלטתו בביה"ח וכותלי בית הרחם העמידוהו ומש"ה צריכה כיבוד לטהרות משום נגיעה" כו', הרי דהגם דכשלא הלכה לא פלטה בביה"ח מ"מ מהני הכיבוד דמהני גם למה שבפנים רק די"ל דחמיר טפי שימת מוך אח"ת כדי שלא תתעבר, דכיון שלפעמים קולטת מיד, עושית כן תיכף ממש וכעין מ"ש ד' י"ב "משל לשמש ועד" כו', משא"כ רחיצה בחמין לאחר הפסק איזה זמן, דלא הוי פסיק ראשי' דאיסור השח"ז דאפשר שכבר נקלט הזרע, ושהרחיצה אינה פועלת להפסיד מה שכבר נקלט, וכיון שכבר נתעברה, תו הוי כהנך ג' נשים שא"ר להתעבר, וע' ד' ל"א שלא נוצר אדם כו', ועפ"ז לא מוכח גם מ"ש למעלה להוכיח ממ"ש התוס' ביבמות ד' ע"ו, די"ל שמסוללות מה שא"ר לעיבור] ומ"מ לדינא כיון דאפשר בכוס של עקרין או ע"י מוך או ע"י התחבולה שהבאתי באמ"ש אין להקל בשום תחבולה מצד הבעל, והקולא בזה יביא לידי פריצות, ות"ו להקל בזה. סימן סו

הרמב"ם ה' אבל פ"ג ה"י כתב וז"ל נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים עשאוהו כמת מצוה לכל מפני שהכל חייבין בכבודו וכן הכל אוננין עליו עכ"ל, וכ"כ בשו"ע סי' שע"ד סעי' י"א. ולכאו' לפמ"ש התוס' בכתובות ד' ק"ג ד"ה אותו היום, דהא דקאמר בירושלמי דכשמת רבי אמרו אין כהונה היום, היינו דוקא בטומאת בית הפרס דרבנן, מוקשה לשון הירוש' "דבמיתתן עשו אותן כמת מצוה", וי"ל דדוקא מה דהוי ענין צורך כבוד המת עשאוהו כמת מצוה, משא"כ מ"ש "אין כהונה היום", דמשמע לישנא שהותר לכל, היינו דוקא בטומאת ביה"פ דרבנן, וצ"ע מ"ש בלשון פסקי הרא"ש להביא ממ"ש שבטלה כהונה, (ודוקא טומאה דרבנן כגון מ"ש מדלגין היינו ע"ג ארונות כו', ע' ברכות ד' י"ט, הי' לכבוד הנשיא, משא"כ מה שיטמא כאו"א בטומאה דאו'), וכן מ"ש הרא"ש ממ"ש בפסחים