דבר אליהו (קלאצקין) קח

שיסתאבו וימכרו, דאז יהא ראוי להתכבד, ולפום שיטת התוס' כאן דשור הגדול הגם שמחוסר שחיטה והפשט העור חשיב ראוי להתכבד, ה"ה כשמחוסר מעשה דרעי', והכא עדיף טפי לפום דס"ל דבעצם ראוי להתכבד ורק משום דהוי קדשים אינו ר"ל, ממילא כיון שיש תקנה ברעייה חוזר לחשיבותו, וי"ל ג"כ דכיון שיש תקנה ברעי' לאכילת חולין אין להתיר להקריב לגבוה, וכעין דקאמר במנחות ד' ע"ט לענין הא דלב ב"ד מתנה עליהן אם הוצרכו הוצרכו כו' "שאני התם דאית להו תקנתא ברעייה", (ול"ל דכיון שע"י רעי' יהא חהר"ל א"א ברעי', דז"א, דאטו ע"י מה דהוי חהר"ל יתבטלו יותר לענין הקרבה, ואטו ע"י מה שהוא תמים ולא הומם יגרע מחשיבותו) וכן קאמר הכא דה"א הנ"מ לגבוה אבל להדיוט אימא לא", דלגבוה חמיר טפי ומאיס, וכעין הא דמצינו דעד שתאכלנו בשני איסורין כו', ובפרט דהכא נצטרך ע"י הביטול להשיג גם חשיבות הקדושה של הקרב לגבוה, ודוקא כדליכא תקנה ברעי' קרב לגבוה (וכמ"ש התוס' בתירוצם דאפי' עוף בכלל וע' מנחות ד' ק') משא"כ כשיש תקנה ברעי'. והנה בלא"ה מיושב לענ"ד, דבלשון התוס' מפורש שאין כונתם להקשות מצד שהשור כשישחט עומד להחתך חתיכות הראויות להתכבד, אלא שהקשו דכיון דאפי' חתיכה הראוי' להתכבד חשיבא את שדרכו למנות, אטו נימא דשור גדול גרע ולא הוי בכלל את שדרכו למנות ואטו בשביל שהוא של קדשים יוגרע מחשיבותו, ודוקא חתיכת בשר אין חשיבותה אלא מצד שראוי' להתכבד בפני האורחים, משא"כ שור גדול דהוי את שדרכו למנות

והנה בלשון התה"ד שבני אדם הדליקו בבית אחד ונתערבה נ"ח אחת בין שתי נרות שהן שמשין וכולן מונחין ודולקין ולא ידעי' איזה מן הנרות נר חנוכה", משמע כהא"ר שהובא בפמ"ג דהיינו משום דגם הנרות שהן שמשין הודלקו מטעם חובת המצוה ודהיינו מ"ש בלשון התה"ד "דזהו מטעם חובת המצוה שכך מצותו", ומ"ש הט"ז לפרש משום דהנ"ח קבוע במקומו וקבוע כמע"מ, צ"ע לענ"ד דהא התה"ד כתב מטעם דהוי דבר שבמנין ולא מטעם קבוע, וכן ממ"ש הט"ז בשם פסקי רש"ל שכתב וז"ל נראה דא"צ להוסיף נר א' לשמש כמנהג אשכנז מאחר שיש לו נר על שלחנו כו' ומש"ה אם נתערב נ"ח בב' שמשים חד בתרי בטל עכ"ל, מוכח דמהרש"ל מפרש טעם התה"ד משום שצריך להוסיף נר א' לשמש. וצ"ע. סימן סג

מ"ש מע"כ להסתפק אי מקיים מצות הדלקת נ"ח במנורה עלעקטרית המיוחדת לכך שניכר שמדליקה למצות נ"ח ושלא יאמר הרואה דלצרכו הוא דנקיט לה. ודכיון שאור עלעקטרי זך וצלול יותר משמן זית אפשר דאדרבה יש עדיפות בזה, הנני להשיבו דפשיטא דעיקר מצות נ"ח הוי בשמן זית לפי שהנס נעשה בפך שמן זית של מנורה, ועמ"ש הר"ן "דכיון שע"י נס שנעשה במנורה תקנוה עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל", וכ"כ הד"מ "שמצוה מן המובחר בשמן זית שבו הי' הנס" ע"ש, ועמ"ש הר"ן בעששית שהיתה דולקת כו''' דכן מצינו בנר מערבי כו' מכבה ומטיבה ומדליקה בתחלה", והגם דלא דמי לשמן המנורה דדוקא היוצא מן הכתוש, ראשון ורביעי ושביעי, ולא שמן זתים כבושים ושלוקין, וגם ליכא האידנא שמן טהור והנס הי' שידליקו בטהרה, וכן אין מדליקה כל הלילה כהדלקת מנורה, וכן לענין מ"ש הר"ן גבי עששית לא הוי ממש כמנורה דבעי הטבה ודשון אחר שכבר נעשה דשן, מ"מ כל מה דאפשר שיהא דוגמת הנס עבדי' באופן שלא יצטרך לטרוח הרבה וכמ"ש ד' כ"א "דאי מיטרחא לי' טובא אתי לאימנועי ממצוה", ולכאו' מוכח להיפוך מהא דאמר אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משך נהוריה טפי כיון דשמע לה להא דריב"ל מהדר אמישחא דזיתא אמר האי צליל נהורי' טפי", וליכא למימר דהיינו משום דרבה הי' עני (ע' סוף מוע"ק) ולא הי' ידו משגת ליתן במנורה שמן זית כפי השיעור הצריך וע' ד' כ"ו "מה יעשו אנשי בבל שאין להם אלא שמן שומשמין" ודהיינו עדיפות דשמן שומשמין שאינו ממהר לכלות כשמן זית", וכדפרש"י, דז"א, דהא בתר דשמע להא דריב"ל מהדר אמישחא דזיתא, ובודאי הי' נותן כשיעור המצוה, וא"כ למה קאמר דוקא משום דצליל נהורי' טפי, תיפוק לי' שהנס הי' בשמן זית (ומה שאינו ממהר לכלות ע"פ טבע אינו ענין למה שע"פ נס לא כלתה להדליק) וא"כ מוכח לכאו' דכיון דא"א שיהא ממש דוגמת השמן של מנורה, אין עדיפות בשמן זית אלא מצד דצליל נהוריה, וא"כ יקשה מזה על מ"ש הד"מ. אך יש ליישב דלעולם יש לעשות כל מה דאפשר שיהא דוגמת השמן של מנורה, והא דמריש הוה מהדר אמשחא דשומשמי, היינו משום דכמו"כ לענין עובי הפתילה יש לדקדק ולהדר שיהא כשל מנורה, וע' מנחות ד' פ"ט תד"ה ושיעור, ועמ"ש המ"א סי' תרע"ב סק"ג, ועמ"ש הרא"מ על הסמ"ג ד"ה א"נ לשיעורא וז"ל אבל במנורה נתנו שיעור לשמן משום דפתילות המנורה לא היו יכולות להיות רק כשיעור פיות הנרות כו' ע"ש, וא"כ כשידליקו בשמן זית ושיהא עובי הפתילה כשל מנורה, ואיכות השמן גרוע משל מנורה שהי' מובחר ביותר, לא יהא נפיש נהורי' כ"כ כמו שהי' במנורה, משא"כ במשחא דשומשמי, ועמ"ש בתוד"ה מריש, ובמהרש"א פי' כונת התוס' דמ"ש דנפיש נהורי' היינו מ"ש דצליל נהורי' והיינו הך, ולולי דבריו הקדושים הי' מקום לפרש כונת התוס' דאדרבה משחא דשומשמא נפיש נהורי' טפי ודהיינו בכלל מ"ש דמשיך נהורי' טפי. ושמן זית צליל נהורי' טפי, וגם לפרש"י דמ"ש משיך נהורי' היינו שאינו ממהר לכלות כשמן זית, י"ל דהיינו כשמן זית שאינו מובחר ודמשוך נהורי' כהשמן זית המובחר של מנורה, ודיש עדיפות במשחא דשומשמי לענין דדמי טפי להדלקת המנורה, ודוקא משום דמשחא דזיתא צליל נהורי' טפי. ויש בשמן זית עדיפות לעומת החסרון דלא משיך נהורי', הדר יש עדיפות בשמן זית שבו הי' הנס, ומיושב מ"ש הד"מ דמש"ה מצוה מן המובחר בשמן זית ולא הזכיר הא דצליל נהורי' טפי, דלפמ"ש מ"ש "האי צליל" כו', היינו רק לומר שנגד החסרון יש בזה עדיפות בדמיון המנורה ודממילא עדיפא שבו הי' הנס ולענין המנורה אין מדקדקין וע' סי' תרע"ג ס"ג. משום דאדרבה אסור לעשות תבנית מנורה ע' ע"ז ד' מ"ג

] ועמ"ש בשע"ת בדין מי שהי' עסוק בהדלקת נרות של שעוה ובתוך כך הביאו לו שמן זית, ועמ"ש התוס' ביומא ד' ס"ד ד"ה ואם "דבשעיר הפנימי אפי' אם הי' שני מובחר ממנו מצוה בראשון", והובא זה בח"צ, וע' תמורה ד' כ"ג תוד"ה דרבי, ועפמ"ש דעיקר מצות נ"ח הוי בשמן זית ורק מצד שלא הי' לו שמן זית עסק בהדלקת נרות של שעוה יש לו למשוך ידו מהם ולהדליק בשמן זית, ועדיף מההיא דיומא שם דמשמע לישנא שגם הראשון לא הי' כחוש ומאיס להקריב לגבוה, רק שהשני מובחר ממנו, (וע' ד' ל"ד "מובחר שבעדרו") ואין גריעות בעצם בהראשון אלא מצד מה שהשני מובחר ממנו, ומ"ש במנחות ד' ס"ד (שהובא ג"כ שם) כחושה ואח"כ שמינה פטור ולא עוד אלא שא"ל הבא שמינה לכתחילה ושחוט" היינו דוקא כחושה דאיכא משום הקריבהו נא לפחתך כדפרש"י. משא"כ כשאינה כחושה ורק שהשניה מובחרת ושמינה ממנה

וע' שבת ד' כ"ו "שאין מדליקין בנפט לבן בחול ואצ"ל בשבת"