דבר אליהו (קלאצקין) קד

ולקחה חפציה והלכה לה ולא הגידה לאן היא הולכת ויוכל היות שהלכה לבית חולים אחר ושלא כתבה שמה האמיתי כדי שלא יוכלו לתבוע מבעלה עבור החזקתה ומצד שלא ידעו שמה האמתי לא הודיעו ממיתתה לפה, או שנסעה לביתה ובדרך מלאך המות אנסה ולא הספיקה להגיד שמה ושם עירה, ולא אפשר להעלות על הדעת שהיא בחיים ולא תחזור לביתה אחר שבעלה איש אמיד ושחיה עמה בשלו' ובשלוה ויש לה בן ושתי בנות אשר היא אהבה אותם מאד, ואין שום ספק אצל אדם בפה כי כבר מתה, לכן באלו הימים רצה לישא אשה שנזדמנה לפניו, אלמנה בת מ"ב שנים, וכבר הי' טבחו טבוח ויינו מזוג והאורחים קרואים ועלה בדעת אבי האשה החדשה לפנות אלי בשאלה, אם אין חשש בזה, והשבתי שזה שאלה חמורה וצריך להיות מעוכב עד שאשאל את פי כ"ג שליט"א וכאשר הקרואים מחכים שם יעצתיו שכדי לכסות על הבושת יכתבו תנאים אך בתנאי שלא יכנסו זע"ז עד שיבא היתר, כעין מ"ש באה"ע ר"ס י"ג, עתה יורנו מורנו שליט"א בזה. ושלא אהי' שואל כעמא דארעא אברר מעט מה שנלע"ד בזה הנה הסבה היותר קרובה שנוכל לתלות בה הוא שמתה בפרט שהיתה מסוכנת ותולין במצוי והגם דאיכא חזקת חיים ובריאות (גיטין ד' כ"ח קדושין ד' ע"ט) וחזקת כשרות שלא מרדה בבעלה. יותר לא שכיח שיארע אונס כזה שלא תוכל להודיע (וח"ח הוי רק גזה"כ ולא מסברא) והגם דסמוך מיעוט דאונס לחזקת חיים ע' נוב"ת סי' ח' דחר"ג דב' נשים קיל האידנא יותר מאיסור דרבנן ואזלי' בספיקא לקולא, והגם שיש סוברין דהוי איסור דאו' הוי ספיקא דפלוגתא והוי כמו ס"ס בדאוריי' וספק אחד בדרבנן דמתירין, ובד"מ סי' י"ז דאשה שנאבד בעלה כמה שנים ויצא קול שמת ועכו"ם העיד ע"י שאלה שלא במל"ת שמת ונשאת דאין מוציאין אותה דאלו הי' חי הי' נשמע ממנו והוי כמו שנטבע במים שאל"ס דל"ת, הגם דשלא במסל"ת אינו עדות כלל, ולא חש לשמא מרד באשתו ומסתתר עצמו ודלזאת לא נשמע ממנו, ובפרש"י יבמות ד' פ"ח באומרת ברי לי שמת שאילו הי' קיים הי' בא, ולבה נכון בטוח בבעלה שלא בגד בה. וכן ביבמות בההוא דאתלי נורא בי גנני שהוצרך לומר דמחמת כסופא ערק לעלמא. וכבר ראיתי למי שדקדק בזה ולהנ"ל א"ש, וכעין זה בכתובות ד' ס"ב שאלמלי הי' קיים לא ביטל עונתו כו', והנוב"ת סי' קמ"ז כתב ג"כ דכיון דאילו היתה חי' הי' נשמע ממנה אזדא הח"ח, והגם שהתיר רק בצירוף מה שהיתה נשתטית, בעתים הללו לא שכיח שמחמת אונס לא תוכל להודיע. ובפרט שהיתה חולה במחלה מסוכנת דאפשר דאין לה חזקת חיים כמו ספינה שאבדה בים והיוצא ליהרג (וזה ערך י' שנים היתה פ"א מטורפת) ולהחשש שמאסה בבעלה ועזבה אותו מבואר סע"ז דבמורדת לאחר יב"ח מתירין לו לישא אחרת בלי היתר ק' רבנים, והאחרוני' שהתירו דוקא משום דבמקום מצוה לא גזר רגמ"ה אולי ס"ל דכמו שלא אבדה כתובתה בלא התראה, ה"נ א"א להתיר בלא התראה. הגם דאין יודעין את מקומה, ואפי' אי הוי מחמת שנאנסה לבוא ג"כ יש להתיר ע"י ק"ר. כיון דלדבריהם אין לה דין מורדת כ"ז שלא התרו בה ומ"מ מהני ק"ר משום דהוי מקום מצוה, שוב אין לחלק גם כשהסיבה מחמת אונס והגם שכבר קיים פו"ר וליכא מצות ולערב לפי שהאשה שרוצה ליקח אינה נים מ"מ הוי מקום מצוה דאסור לישב בלא אשה בפרט איש המוני והרהורי עבירה קשין. תבנא לדינא מ"ש הנוד"ב דהיכא שיש להתיר ע"י ק"ר בהצטרף ספק דמיתה יש להתיר בלא ק"ר, והשם ארי' סי' ק"י מחמיר היכי שתחלת הליכתה הי' ברשות בעלה דדלמא אונס אירע לה, ולע"ד אינני רואה חומרא כל כך כיון דאפי' כשאירע לה אונס יש מתירין לפי שהמניעה לקיים עניני אישות הוא מצדה, ושאני כשיכול לקיים עניני אישות רק שלא יקיים מצות פו"ר יש סוברין דגם במקום מצוה גזר רגמ"ה משא"כ כשאינה דרה עמו כלל ובעה"ג שהביא בפ"ת דאף בהמירה באונס מזכה לה גט משמע דא"צ ק"ר, ועכ"פ בזמננו שיש פאצטין וט"ג ומכ"ע הוי חשש מיעוטא דמיעוטא שאין יודעין מקומה. וע"כ יש להתיר לו ע"י השלשת גט לשליח ולהשביע אותו שיתן לה ג"פ תיכף שתבוא. אך לא אסמוך על דעתי לכן אעתיר את כ"ג שליט"א שיואיל להשיב לי בהקדם האפשר כי למר משפט הזה להתיר או לאסור, נאום ידידו עוז מכבדו ומוקירו כערכו הרם מחוי קידה קמי' מברכו במעולה שבברכות זרוזי גרמי יוסף שלמה שבתי בלאמ"ו מהרי"ל הלוי הורוויץ זללה"ה חופק"ק זאמושטש יע"א תשובה

כבר ביארתי בספרי אמ"ש סי' ע"ה דלפמ"ש הב"ש דרגמ"ה תיקן משום קטטה, ממילא דוקא מצות פו"ר נדחית מפני זה, משא"כ כשישב בלא אשה ויש לחוש שתתגבר יצרו, וכמ"ש התה"ד סי' רס"ג, ומה שהקשה היש"ש על התה"ד שהביא מההיא דיבמות ד' מ"ד. דהא י"ל דהך תנא ס"ל דמצות חליצה קודמת, לענ"ד י"ל דהתם דיליף ממ"ש "וקראו לו זקני עירו ודברו אליו", הנמשך למ"ש מקודם. ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה מאן יבמי, הרי שאינו מכוין לשם נוי ואישות שאדרבה לא יחפוץ לקחתה ורק מצד שיקראו לו זקני עירו ודברו אליו אפשר שישים לב לדברי ב"ד המעוררין אותו לקיים המצוה, וכשיתרצה לייבם רק בשביל קיום המצוה, בכה"ג בודאי מצות יבום קודמת (וע' ד' כ"א, ורק מצד חשש שכונס לשם נוי ס"ל דמ"ח קודמת) ובכל זאת "משיאין לו עצה הוגנת שאם כו' כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך ודכשהזקנים רואין שהיבום יביא לקטטה אדרבה ישיאו לו עצה הוגנת לחלוץ, ויאמרו רק בדרך עצה כדי שתהא חליצה כשירה שחולץ מרצונו וכמ"ש א"ק אם לא יחפוץ הא חפץ יבם", ושפיר מוכיח מזה התה"ד דדחי' בשביל קטטה אע"ג דמה"ת חליצה במקום יבום לאו מצוה היא ובלא"ה שאני ביטול קיום מ"ע בשוא"ת מצד שהוא אנוס בתקנתא דרגמ"ה, וע' שבת ד' ד' תוד"ה קודם, והגם דאונסא לא הוי כמאן דעביד (ע' ש"כ חו"מ סכ"א), אכתי שאני שוא"ת כמ"ש יבמות ד' צ', משא"כ כשיבא ע"י התקנה למכשול עבירה. ועי' גיטין ד' מ"א תד"ה כופין, וע' ב"ש דכשנשתטית לא תיקן ר"ג, ומ"ש בשם הב"ח דדוקא ע"י היתר ק' רבנים, י"ל דכיון שיש היתר לדבר, לא יבא לידי מכשול וכמ"ש קדושין ד' כ"ב תד"ה שלא "דכיון שיש לו פת בסלו שסופה להיות מותרת לו לאחר כל המעשים בטל הימנו יצה"ר" וע' ח"מ ס"ס כ"ב, וי"ל ג"כ דכיון דממילא ע"י התקנה הוא משועבד לה. דאדעתא דהכי אנסבה לי', אין להפקיע שעבודה בשביל תקנת הבעל, והגם שהי' אפשר לתקן שיועיל היתר ב"ד של אותו המקום, וממילא היתה ניסת ע"ד כן, י"ל דכיון שיש על הבעל חיובי כתובה ונדוניא, אין ב"ד יכולין לדון את האשה שלא בפניה שאיננה בר דעת לעמוד לפני ב"ד ואין כח ב"ד יפה להפסיד זכותה שלא בפניה. ומש"ה תקנו להציע הענין לפני גדולי הדור שיסכימו בהיתר ק"ר, וכל מה דאפשר למעבד לתקנתה עבדינן, והשתא י"ל לפי המבואר בחו"מ סי' רפ"ה דשוטה דינו כקטן ומעמידין לו אפוטרופוס, משא"כ שבוי ובורח אין ב"ד חיבים להעמיד להם אפוטרופוס והיורש יכול למחות שלא למנות אפוטרופוס, יע"ש בסמ"ע סקי"ג שיכול היורש למחות ביד ב"ד שלא יפסידו לו בדבר שאינו מצוי ואינו מוטל עליהן, דממילא