דבר אברהם - ג צט

וע"ז נראה לי לומר דאף דבכ"מ ידו של אדם קונה לו שלא מדעתו הכא צריך דעת מטעמא אחרינא. שהרי הכא בתופס לבע"ח דאמרינן זכיי' מטעם שליחות לא נעשה שליח מן הבע"ח לקנות, אלא כיון שמתכוין לקנות בשבילו הוא נעשה מעצמו שליח עבורו למעשה זה, וא"כ בקנין יד כשאינו מתכוין לקנות בו מלבד חסרון הכוונה לשם קנין יש בו עוד חסרון אחר דכיון דשאינו מכוין שום דבר בקנין של יד הרי אינו חושב ליעשות במעשה זה שלוחו של הבע"ת, וא"כ חסר כאן עיקר השליחות ומשו"ה לא קנה

וכיון שכן אין זה שייך אלא בתופס בעלמא שאנו באים עלה משום זכיי' מטעם שליחות, משא"כ כשעשאו שליח לקנות שהוא שלוחו עד שיקנה ולא הסרה עוד דעת על השליחות בקנין יד. שנעשה שליח לקנות באיזה קנין שיהי', ונשאר רק חסרון כוונה לשם קנין, להכי בידו דלא בעינן דעת הוא קונה בה בשביל המשלח. ומשו"ה ס"ל לרש"י דבעשאו שליח קנה. נמצא דיסוד הדבר דעשאו שליח קנה הוא משום דנתחייב משעבודא דר"נ שהוא נישה הבע"ד במקום הלוה, ולפי"ז מתיישבות הקושיות הנ"ל שעל שי' רש"י, ובפ' הכותב מיירי שהנתפסים הם יורשים שאינן חייבין לשלם וכיון שהם אינם חייבין גם התופס מהם אינו חייב לשלם מדינא דר"נ שאין אני קורא בו ונתן לאשר אשם לו. (עדיין יש בזה מקום עיון אם הנכסים עצמם משועבדים, ועיי' שמ"ק ב"ה דף מ' ופסחים ל"ב, וצ"ע), וא"כ אינו נעשה הבע"ד של הבע"ח ומה יועיל אח"כ קנין ידו דשוב הוי תופס לבע"ח ככל תופס דעלמא, ומתורץ גם קושיית התוס' בגיטין דבקנין היד חסרה עיקר השליחות, ומתורץ בזה גם קושיית הרא"ש והמהר"ם שיף דלדידן ל"ק ממתני' דמיירי במציאה דלא שייך בה שעבודא דר"נ ואינו נעשה בע"ד ומ"ל עשאו שליח מ"ל לא עשאו שליח. אך עיקר היסוד דשעבודא דר"נ משווי לי' כנכנס תחת הבעלים ומיקרי בע"ד לענין שיוכל ליתן למי שירצה מהבע"ח צ"ע טובא, וזהו מקום הקולשא ולחידוד חברים בלבד נאמרו הדברים

ויש מי שרצה לומר דתופס לבע"ח לא קנה משום דאין שליח לדבר עבירה, ומיושב בזה מה שהקשו הראשונים למה חצר קונה מציאה והרי חב לאחרים, ולהאמור ניחא דבחצר ל"ש אשלד"ע, והק' מטעם זה על שי' רש"י דבעשאו שליח קני. אבל ז"א שהרי העבירה היא רק על השליח ולא על המשלח שהרי למשלח עצמו מותר לתפוס ונמצא דבמעשה התפיסה אין איסור על המשלח (ומה שעובר על לפני עור אינו במעשה השליחות כמובן). וכה"ג לא אמרינן אין שליח לד"ע. (עיי' בקצה"ח סי' קפ"ב) ויש לה"ר לזה מהא דמכות (ט"ז.) אי שוויתי' שליח איהי קא מבטלה לי', ואמאי והרי אין שליח לד"ע שהבעל השליח עובר עבירה, דאע"ג שהלאו כבר עבר מקודם והשתא אינו עובר עליו אלא שמבטל את אפשרות התיקון. מ"מ הרי מבטל הוא בזה מ"ע ועבירה בידו. אלא ע"כ דהא דאין שליח לד"ע לביטול המעשה הוא רק כשהמשלח עובר

ולפום רהיטא הי' נראה דיש לדחות קצת. דלכאורה קשה טובא מאי דאמרינן אי שוויתי' שלית איהי קא מבטלה והרי הוא המקדש וגומר הבטול ובמאי נפטר במה שהיא שוויתי' שליח. וכבר עמד ע"ז הריטב"א בחי' וכתב דאע"פ שהוא מסייע על ידה מ"מ עיקר הביטול בדידה הוא, אבל אין הדברים מובנים כל צרכם. והי' נראה לי לכאורה די"ל דהכוונה דאיהי קא מבטלה היא כדאמרינן בכתובות (מ'.) אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וה"נ גם הלאו דלא יוכל לשלחה הוא רק כשהיא אינה רוצה לצאת והוא משלחה אבל כשהיא רוצה בשילוח אין איסור, ואמרינן התם ולו תהיה לאשה מדעתה, וכיון שכן כשהיא משווי' לי' לשליח ה"ז כאומרת לא בעינא עוד ואין כאן עשה כלל, וממילא לא עביד הבעל איסור ואין כאן שליח לד"ע. אבל עדיין לא נייח דהא הש"ס מהדר למישכח ביטול על ידו ושפיר משכח"ל כה"ג דאמרה בעינא ובעינא למיהדר אליו אבל מכיון שאינו רוצה בה היא מקבלת קידושין מאחר ובכה"ג לא נעקרה עשה, ויש כאן דבר עבירה, ומוכח דכה"ג לא אמרינן אין שליח לד"ע

ואגב אזכיר מה שהק' לי בדברי התוס' כתובות (ל"ט: ד"ה לכשיוציא) וז"ל אפילו פיתה לשם אישות מ"מ פריך אשתו היא כיון דאינה צריכה גט, ולהלן (ד"ה מפתה דאיהו מצי מעכב) כתבו ואפי' פיתה לשם אישות יכול הוא לגרשה. והשבתי בפשיטות דבקידושין ריש האיש מקדש אמרינן קידשה נערה ואח"כ נתרצה האב כששמע מקודשת, וא"כ א"ש דצריכה גט כיון דרק איהו קא מעכב והוא פיתה לשם אישות והאב רוצה, אבל לעיל פריך הש"ס שפיר וכי בכה"ג דלאו אשתו היא כגון שהאב מוחה דאינה צריכה גט לא יתן חמשים כסף בתמיה, ופשוט הוא

וכאן אצרף מה שהקשו לפני בכתובות (ט:) אי למיתב לה כתובה ליתב לה והקשו דהרי תטרוף מלקוחות שלא כדין, ואמרתי עפי"ד התוס' לעיל (ב'. ד"ה שאם) שהקשו מגיטין י"ז דלא חיישינן לזנות ותרצו דלענין שתשב תחתיו באיסור כל ימיה חיישינן ומשו"ה תיקנו יום ד' לנישואין, וא"כ לפי ההו"א דאינו נאמן ולא תיאסר הרי אין לנו לחשוש כההיא דגיטין

בענין הזמה אם הכחשה

כתב הרמב"ם (פי"ח מעדות ה"ב) עדים שבאו ואמרו ראינו זה שהרג את הנפש או לוה מנה