דבר אברהם - ג ק

לפלוני ביום פלוני במקום פלוני ואחר שהעידו ונבדקו באו שנים אחרים ואמרו ביום זה ובמקום זה היינו עמכם ועם אלו כל היום ולא היו דברים מעולם לא זה הרג את זה ולא זה הלוה את זה ה"ז הכחשה ותפס הלח"מ דאף שלא שינו הכת השניה את המקום שהעידו הראשונים ויש כאן יסוד הזמה ואפ"ה אין זו הזמה משום דאיכא גם הכחשה בהדה. ותמה ע"ז ודעתו שהטור חולק עליו. והאו"ת (סי' ל"ח ריש סק"א) הביא משם הגאון מהורת"י תאומים ז"ל שהקשה מסנהדרין (דף ט' ע"ב) פלוני רבעני לאונסי הוא ואחר מצטרפין להורגו, ולשי' הרמב"ם קשה דהוי עדות שאי אתה יכול להזימה שאם יזימום ויאמרו להם עמנו הייתם במקום אחר הרי הוכחשה ובטלה עיקר העדות שאם אין נרבע אין רובע

ויש ליישב עפי"מ דנימא בטעמא דמילתא דהזמה שיש הכחשה עמה לאו הזמה היא. שלכאורה אינו מובן דהא מ"מ נסתרה גופה של עדות ושפיר תיהוי הזמה, והוא משום דשתי כיתי עדים המכחישות זו את זו אין להאחרונה נאמנות יתר על הראשונה דרק בגופה של עדות האמינתן תורה שתסתור ולא בהכחשה כמבואר, וא"כ בהכחשה והזמה ביחד כיון שבטלה עדותן על ההכחשה בטלה גם מההזמה. ואין זה שייך אלא כשאין להם נאמנות על ההכחשה וכיון שאינן נאמנין ע"ז אין נאמנין אף על ההזמה, משא"כ בפלוני רבעני דאין המזימין מכחישין אלא את הנרבע אבל עד השני אפשר שהעיד סתם שראה שרבע, ואינו יודע את מי רבע וא"כ אין שניהם מוכחשין והוי בהכחשה תרי לגבי חד דנאמנין עלה ושוב שפיר הוי הזמתן הזמה

עוד מקשים ע"ז מס"פ ארבע מיתות במסית אמר לשנים כו' הן הן עדיו והתם אי מיתזמי בטלה עדותן כהכחשה. (בינינו בני הישיבה קושיא זו נודעת משם רבנו שליט"א. אבל באמת כבר נמצאה בספרי האחרונים)

איברא דעיקר הדבר בדעת הרמב"ם אינו מוכרע וכבר הביא הלח"מ משם מהר"י ן' לב דלא זו היא כוונת הרמב"ם ובאמת הזמה שיש הכחשה עמה נמי הוה הזמה

ולחידוד החברים הנני להראות פנים דיש לקיים את הדין בעדות ממון. דבבאו שנים ואמרו ראובן לוה משמעון מנה ובאה כת אחרת והזימון הרי עדותה של הכת השניה פועלת שני דברים, א) לחייב את העדים בכאשר זמם. ב) להפסיד לשמעון את המנה, ומ"מ כשתוזם הכת השניה תתחייב לשלם רק להעדים כאשר זמם אבל לא יחויבו לשלם לשמעון את הפסדו שבא לו ע"י עדותם, שהרי לא באו אלא להזים את העדים אבל גוף המעשה לא הכחישו ולא הוו עדים ע"ז אלא כגרמא בעלמא הם ופטורין ולא עדיף מסותם פי עדיו של חבירו דפטור. וזה שייך רק בהזמה גרידתא אבל בהכחשה שעם הזמה ביחד שפיר ישלמו גם לשמעון כאשר זמם, דכיון דהכחישו עיקר המעשה הוו עדים גמורים גם ע"ז. והנה מהא דהכחשה לאו תחילת הזמה חזינן דמילתא דפשיטא היא שאם באו פסולי עדות והעידו ולא הכירו ב"ד בפסולם ונתקבלה עדותם ואח"כ הוזמו אינם בכאשר זמם כיון דבאמת עדותם אינה מועלת והנה בכל הזמה למאי דקיי"ל עד זומם למפרע הוא נפסל הרי הוברר לבסוף שבשעת גמ"ד עדים פסולים היו ומ"מ ישנן בכאשר זמם דזהו עיקר דין הזמה שחייבין בכה"ג שנפסלו רק מחמת הגדה זו. והנה בכל מזימין יש גם הכחשה ביניהם דאלו אומרים במקום פלוני היינו ואלו אומרים לא הייתם במקום פלוני, ומ"מ אין הראשונים יכולין להכחיש את השניים ולפוסלן שהרי מזימין הם את הראשונים ופוסלין אותם ועדים פסולין אין פוסלין, או שעל הכחשה זו גזרה תורה שאין נפסלין והרי זה גוף דין הזמה. אבל כשהכת השנייה מכתשת את הראשונה גם בעיקר המעשה הרי באמת כת הראשונה מכחשת את השנייה אלא מאי טעמא אין הכת השניה מוכחשת משום שכת הראשונה פסולה מהזמתן ואין פסולין מעידין לפסול, א"כ כי תיתזם כת השניה הרי אומרת הכת השלישית שהראשונים כשרים היו והכת השנייה חייבת לשלם להראשונים כאשר זמם, דאף שהוברר למפרע ששקרנים ופסולים היו הרי מ"מ זממו להפסידן ועליהם אנו דנין דעיקר עדותן ע"ז ושפיר חייבין דפסול שהוא מענין ההזמה ולא מן הצד אינו פוטר מכאשר זמם. תה שייך לגבי העדים, משא"כ לגבי ההכחשה שהם מפסידין את הבע"ד כעדים ולא כגרמא בעלמא והוי כמי שהעידו בהדי ההזמה עוד עדות אחרת שראובן לא לוה, לגבי זה הרי כשיוזמו נמצא דהוכחשו לפי האמת מעדים הראשונים, וא"כ הוי לגבי הבע"ד כעדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו, שהרי לגבי הבע"ד נחשבה הכת הראשונה שהכחישה את השניה כעדות אחרת שבאה והכחישה את השניה אלא שלא נתקבלה ההכחשה ע"פ טעות, דרק לגבי הכת הראשונה מיקרי הזמה דבע"ד הם לגבי עצמן והכחשתן לאו מידי עביד בזה ודין הוא בהזמה, משא"כ לגבי הבע"ד הוי כת הראשונה כעדות אחרת שהכחישה את השניים. וא"כ לכשתוזם הכת השניה לא תהא חייבת לשלם לשמעון הפסדו שהרי הוכחשה ולבסוף הוזמה ופטורה, ונמצא דעל עדות ההכחשה הוי עדות שאי אתה יכול להזימה ואינן נאמנין על ההכחשה, וכיון דההכחשה וההזמה הם דבר אחד ובטל הדיבור למקצתו בטל כולו. ויש לפלפל בזה הרבה ומוצע לפני חברים למו"מ.