דבר אברהם - ג צז

וכ"ת דא"כ גם קרבנו מני להקריב דנראה דלר' יהושע הי' מותר גם שאר קרבנות, ז"א דהגאון הנצי"ב זצ"ל בספרו משיב דבר חידש דדוקא ק"פ יכולין להקריב בזה"ז ולא קרבנות אחרים, משום דבקללה כתיב והשימותי את מקדשכם ולא אריח בריח ניחוחכם ולכן שחר קרבנות דכתיב בהו ריח ניחוח אין יכולין להקריב ורק ק"פ דלא כתיב בי' לריח ניחוח יכולין להקריב וא"ש דקרבן פסח מצי הגר להביא ולא קרבנו, וראיתי בס' זבחי אפרים לזבחים ק"ח שהשיג על הגאון הנצי"ב זצ"ל מסנהדרין שזכרנו גוזליא רכיכין כו' ופירש"י ז"ל קיני זבין ויולדת והאיך הקריבו עולות והרי כתיב בהו ריח ניחוח, ולענ"ד ל"ק כלל דאפ"ל דהביאו רק החטאת דמבואר בכמה דוכתי דהעולה של זב ויולדת אינה מעכבת וכ"פ הרמב"ם מהל' מחוסרי כפרה, ולא שייך בזה לומר כל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו, חדא דזהו רק מדרבנן כמבואר באחרונים, ועוד דלא אמרינן בילה מעכבת אלא היכא דאינו ראוי מצד עצמותו כההיא דמנחות אמר הרי עלי ששים וא' כו' משא"כ הכא דמצד עצמו הוא ראוי להביא והעיכוב הוא מצד שאין בית לא שייך לומר בילה מעכבת, וצדקו דברי הגאון הנצי"ב זצ"ל ולכן קרבנו של גר שהוא רק עולה ושלמים כמבואר בכריתות שם דכתיב בהו ריח ניחוח ליכא שלא בזמן הבית וקרבן פסת איכא

אבל לכאורה קשה. דנ"ל מסברא דאף דמקבלין גר בזה"ז ואין הקרבן מעכב זהו רק שאינו מעכב את הגירות והוי ישראל גמור אף לבוא בקהל, אבל מ"מ נשאר מחוסר כפורים ואסור בקדשים, ומצאתי בספרי פ' שלח וכי יגור אתך גר כו' אין לי אלא גר שהתגייר גר שנתגייר מנין ת"ל לדורותיכם, וביאר הגאון הנצי"ב ז"ל (הובא בס' מנחת שלמה) אין לי אלא גר שהתגייר כבר בזמן הבית גר שנתגייר שלא בפני הבית מניין שצריך להבית קרבן כשיבנה הבית ת"ל לדורותיכם, הרי להדיא כמ"ש סדינו כמחוסר כפורים וא"כ קשה דבזמן שאין קרבן האיך יביא ק"פ והרי הוי מחוסר כפורים והונח לי עפי"מ שחידש הגאון כמ"ש זצ"ל בספרו מ"ח דגר שהביא קרבן פסח הוי נמי הרצאת דמים להכנס בקדושת ישראל והותר לבוא בקהל אף בזמן הבית, והוא חידוש גדול וראוי למי שאמרו. והשתא ניחא דמתני' מיירי שלא בזמן הבית והי' מקריבין פסח אבל לא שאר קרבנות, והגר שלא הביא קרבנו הוי מחוסר כפורים ואסור בקדשים אלא שהבאת הק"פ גופי' הוי הרצאתו וא"כ זהו רק בגר שישנו בהקרבת פסח והי"ל הרצאת דמים, משא"כ גיורת שהיא שייכא רק באכילת הפסח ולא בעשייתו ואין לה בו הרצאת דמים ממילא נשארת מחוסרת כפורים ואסורה לאכול בפסח עד שתביא קרבנה תהו א"א שלא בפני הבית כמ"ש

סימן כ

בוצין מקטפיח

שריגים אחדים ממערכות פלפוליות מימי הילדות לחידוד ושינון חברים

בענין תופס לבעל חוב

בב"מ (דף י' ע"א) ר"נ ורב חסדא דאמרי תרווייהו המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו מ"ט הוי תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ותופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים לא קנה, וכתב רש"י וז"ל דלאו כל כמיני' להיות קופץ מאליו וחב לאלו מאחר שלא עשה אותו הנושה שליח לתפוס ובתוס' הקשו עליו וז"ל מה שפירש"י משום דלא עשאו שליח אינו נראה דבפ' הכותב (דף פד:) משמע גבי עובדא דיימר בר חשו דתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה אפי' עשאו שליח, ובגיטין (י"א:) הוסיפו להקשות ת"ל דאין חילוק דאפילו לא עשאו שליח שלוחו הוא דזכי' מטעם שליחות עכ"ל, והרא"ש הק' מגופה דמתני' דבעא ר"נ למידק מעני לעני מחלוקת והתם עשאו שליח דאמר תנה לי וקתני דלא קנה משום דחב לאחרים, וכעין זה הקשה המהר"ם שיף דאמרינן ור"י אמר תופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים קנה וא"ת משנתינו דאמר תנה לי ולא אמר זכה לי, ולשי' רש"י אמאי קשה ממתני' רק לר"י והוצרך לומר אליבי' דאמר תנה לי כו' אליבא דידן דלא קנה נמי צריך לומר דאמר תנה דאי אמר זכה לי הרי עשאו שליח ולכו"ע קנה לרש"י

והנראה ליישב בשנבאר תחילה טעמא דרש"י דבשליח קנה. דלכאורה קשה על עיקרא דדינא דתופס לבע"ח לא קנה, הרי כיון דאסור לו לתפוס ותפס נעשה גזלן וחייב בהשבה וחל עליו שעבודא דר' נתן מקרא דונתן לאשר אשם לו שחייב לשלם להבע"ח. ואפי' אילו הוי גזלן מ"מ לא גרע מפקדון בידו, דהא ודאי חייב בשמירה והשבה ובפקדון נמי איכא שעבודא דר"נ (עיי' חו"מ סי' פ"ו ס"ד ובש"ך סי' ק"ה סק"ט) וכיון שהוא חייב לשלם להבע"ח הרי הוא במקום הלוה (בע"ד של הבע"ת, וכך הוא לשון הש"ך במקום הנזכר דשעבודא דר"נ שייך אפי' אית לי נכסי כו'