דבר אברהם - ג צו

מנכריותו כמו שכתב לעיל מינה) ויכול לברך, איני יודע למה לא יאמר כן גם על המילה דמכיון דמל לשם מצוה ומתקיימא מצות מילה (דהא אחר טבילתו אינו צריך להטיף עוד דם ברית משום מצות מילה) פריש מנכריותו ויוכל לברך גם קודם הטבילה, אע"כ דז"א. ועיקר הסברו שדומה לטובל ושרץ בידו צריך הסבר אחריו דמאי מחובר לטומאה שייך ואין הנידון דומה להמשל כלל, ועיקרו של הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר יסודתו רק בגזירה דרבנן שמא יטמא לשנה הבאה ויאמר אישתקד כו' כמבואר בפסחים שם (צ"ב) אך במה שהמתיק לומר דבטומאה דהכא הרצון נכריותו יש בו כדי תפיסת מקום וגם אנכי באתי לידי הרהור זה. דלפי פשטות הדברים דפורש מן הערלה ממש יש להתעורר, דזה ברור דנב"ה גיורת נמי צריכה הזאה ג' וז' דגזירה דשמא יטמא ויאמר אישתקד כו' שייך גם בה ופורש מן הערלה לא שייך גבה. ואם נפרש דפורש מן הערלה היינו ערלות דנכריות כמ"ש בנדרים (ל"א:) קונם שאני נהנה לערלים אסור במולי עו"כ וכן אמרו ערל לב מחלל עבודה (זבחים כ"ב:) ניחא דזה שייך גם בגיורת. וכדברים האלה ממש מפורש בתו"י יבמות (דף מ"ו ע"ב ד"ה ור"י) שכ' ת"ל וכיון דבאמהות לא שייכא בהו מילה מהיכא נפקו מתורת ערל עכ"ל. ואחר הנחה זו יש לשאול במאי דאמרינן בסוגיא דהתם אבל ערל ישראל ד"ה טובל ואוכל פסחו לערב ולא גזרינן ערל ישראל משום ערל נכרי היכי הוה ס"ד למימר דגזרינן ישראל אטו נכרי דא"כ היינו מצריכין לכל הטובלין הזאה ג' וז' משום גזירה דגיורת שמא תאמר אישתקד הוה טבילה גרידא ואכלתו עכשיו נמי כו' וזה א"א ליאמר דמעשים בכל יום הם ובטלתם

ולפי הפירוש הפשוט דפורש מן הערלה הוא כמשמעו הי' מקום לדון עפי"מ שבארתי בספרי ח"א סוס"י י"ז דבתקנות חכמים יש כאלה יש טעם למה שהניעם לתקן אבל התקנה עצמה היא כהלכתא בלא טעמא ויש שיש טעם גם בתקנה גופה שחידשו בה דין או גדר חדש, וישבתי בזה בטו"ט דברי הרמב"ם בפיה"מ חגיגה גבי גזירת כלי בתוך כלי בקדש הסותרים לדבריו בהלכות עיי"ש, והכא גמי הי' מקום לומר דמשום גזירה שמא יאמר כו' תיקנו דין טומאה חדש בפרישה מן הערלה, אבל א"א לומר כן דחידשו דין טומאה רק לגרים ולא לישראל ואוד דקודם טבילה עדיין נכרי הוא ואיך אפ"ל שקידשו בו דין טומאה

ויש מי שאמר דמל ולא טבל הוי כיהודי למחצה ותמך יסודותיו בחי' הרשב"א יבמות (ע"א.) ד"ה אלא לאתויי גר כו' דשאני הכא דמילתו לשם יהדות ואע"פ שלא נגמר גירותו מ"מ כבר התחיל ונכנס קצת בדת יהודית, אבל עיקר המושג של מקצת יהדות דבר מוזר הוא, (ואל תשיבני מכריתות דף ח' ע"ב ומשמ"ק שם דענין אחר הוא), ומדברי הרשב"א אין להסתייע חדא דרק הו"א הוא ואתי קרא דבן נכר ומיעטי' וה"נ אמרינן מקמי הכי לאתויי ערבי מהול אע"ג דודאי נכרי הוא ועוד דרק על מילתו נאמר כן שנכנס קצת ליהדות דהא יוצא בזה למצות מילה גם לאחר גמר גירותו. (ועי' תוס' יבמות מ"ו ע"ב ד"ה כי פליגי דר"ע סבר מדמיעטי' קרא בפסח ש"מ דאין גר עד שימול ויטבול). וחכ"א הסמיך זאת לשי' ר"ת מובא בר"ן שבת פר"א דמילה דגר שנתגייר כשהוא מהול אין לו תקנה אבל בניו נימולין ל"ח ונכנסין לקהל דהא אתגייר בטבילה והגר חשוב להכשיר את זרעו אבל בעצמו לא, וברמב"ן תמה עליו ועי' תו"י יבמות משאו ע"ב סוד"ה ור"י כיון שמלו נפקו מתורת ערל כו' אע"ג שלא היו יהודים גמורים עד שטבלו, אבל אין זה מוכיח כלום כמבואר למעיין. ובכל אופן אין זה שייך לעניננו דעדיין לאו בר קבולי טומאה הוא ולא שייך בי' חידוש דיני דרבנן ולכן צ"ל דגזירה היא בלא חידוש דין טומאה חדש. ופירוש דברי הר"ח הוא לגמרי בדרך אחרת ופשוטה. דמצאתי בנחל אשכול הל' תפלה וק"ש פ"ב שהביא מהראב"ן דף ס"א הא דתניא טבל ועלה בעלייתו מברך י"א בטבילת גר מיירי משום דתנו עליה בה"א הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר וכיון דסיפא בגר רישא נמי בגר, ובזה נפתרו דברי הר"ח בפשטות גמורה. והנחל אשכול כ' שלא נודע לו מקום הברייתא שנסמכו בה שני דברים אלו ואולי היתה כתובה בפרק י"ט דשבת החסר בספרינו

וידידי הרה"ג חיים בן ציון קליבנסקי נ"י כתב אלי בענין זה כדברים האלה. ע"ד מה שכתב הדר"ג סי' י"ט במתני' דפסחים צ"ב גר שנתגייר בערב פסח כו' וב"ה אומרים כל הפורש מן הערלה כפורש מן הקבר דבודאי לב"ה אף גיורת צריכה הזאה ג' וז' ועפי"ז הק' האיך הו"א דגזרינן ערל ישראל אטו ערל נכרי דבגיורת איכא רק טבילה ואי ניקום ונגזר ישראל אטו נכרי נצריך לכל הטבילות הזאה ג' וז'. נראה לענ"ד דיש לומר דבמתני' קתני דוקא גר ולא גיורת לפ"מ שיבואר. דהנה בכריתות ח' מבואר דגר צריך ג' דברים מילה וטבילה והרצאת דמים, וקשה לכאורה במתני' דקתני גר שנתגייר בע"פ ב"ש אומרים טובל ואוכל פסחו לערב למה לא נזכרה הבאת קרבנו, וצ"ל דמיירי שלא בזמן הבית דליכא קרבן, ואמרינן התם בכריתות אלא מעתה האידנא דליכא קרבן לא נקבל גרים אראב"י וכי יגור אתכם גר אשר בתוככם לדורותיכם דבזה"ז אין הקרבן מעכב, ופסח עדיין הי נוהג כמבואר בפסחים ע"ד מעשה בר"ג שאמר לטבי עבדו צא וצלה לנו הפסח על האסכלא ובסנהדרין י"א שלח ר"ג לאנשי הגולה גוזליא רכיכין ואמריא דעדקין, דהלכה כר' יהושע דאמר שמעתי שמקריבין אע"פ שאין בית וכ"פ הרמב"ם, ולכן לא הוזכר הקרבן