דבר אברהם - ג צג

ובמה שנתקשה כת"ר בדברי רש"י ז"ל חולין ס"ח ע"ב בסופו ואת"ל כיון דהדר הדר כו' או דילמא רובא בבת אחת בעינן ואפ"י למ"ד יש לידה איכא למיבעי להא, למאי הוצרך רש"י ז"ל להכי נ"ל דאפשר לומר קצת משום דקשיתי' דאמרינן עלה ת"ש זה הכלל דבר שבגופה אסור ושאינו גופה מותר שאין גופה לאתויי מאי לאו לאתויי כה"ג כו', ואי לא מיבעי לן אלא למ"ד אין לידה א"כ כיון דמסקינן לדידי' באת"ל אי הדר הדר ליכא למיפשט ממתני' לחתך אבר אבר דדילמא זה הכלל אתא לאתויי הדר, אלא ע"כ דלא פשטינן אלא למ"ד יש לידה ולדידי' הדר לא מהני וחתא לרבויי חתך אבר אבר, וממילא כיון דנפשט למ"ד יש לידה גם למ"ד אין לידה הדין כן דבהא לא פליגי

, ולעומת רצוננו חפצתי לרשום לו איזה הערות בהלכות טריפות שהוא עסוק ומתעסק בהן עתה ואקח אחדות מן הבא ביד אף שאין רישומן ניכר כ"כ

, הדגמ"ר סי' ל"ב ס"ב חידש דבעוף לא מהני הילוך לענין ספק פסיקת החוט דבעוף כלה כח החוט לענין ספק פסיקת החוט דבעוף כלה כת החוט כח של השדרה ואין פסיקת החוט מעכב ההילוך, ולכאורה תמוה מעוף שנחבט על פני המים כיון ששט מלא קומתו דיו, ושיטה ע"י רגלים היא, והי' צ"ל לכאורה דהתם בנפולה ממש עסקינן שהורעו כל האברים כטבע הנפילה וצריכה בדיקה בכולן וחוט השדרה בכללן (עי' ש"ך סל"ב סקי"ב), לכן אם הלכה הילוך יפה חזינן דלא פעלה הנפילה על כל שאר האברים דאל"כ לא היתה יכולה להלך מחמתן ולא חיישינן תו שפעלה הנפילה רק על החוט אפי' בעוף אע"פ שאין ראי' מהילוכו על החוט, משא"כ בנידון של הדגמ"ר דאין חשש על שאר האברים אלא על החוט בלחוד שפיר י"ל דאין ראי' מהילוך דאף כשנפסק החוט יכול העוף להלך וכן גם שט לא יהני בכה"ג. אבל עפי"ז הן יצא לן דין מחודש לגמרי דנפולה שבדקוה בשאר כל האברים ונמצאו יפה ונאבד החוט ולא בדקוהו כשרה ולא עוד אלא דאף לכתחלה א"צ לבודקו דאל"ה למה די בעוף שט ע"פ המים בלא בדיקת החוט, ועוד דלפ"ז למה לא יהא די בבדיקת רוב האברים, והוא דבר חדש ותמוה, והדר קשה על חידושו של הדגמ"ר. ואם נבוא לומר דתרי בדיקות שונות הן בנפולה משום ריסוק אברים והכא משום פסיקת החוט והילוך בעוף הוא ראי' שלא נתרסק החוט ולא ראי' שלא נפסק, הרבה תשובות בדבר, חדא דמלשון הש"ס (דף נ"א ע"א) משמע דהכל אחד דאמרינן הכה על ראשה והלכה לה כלפי זנבה כו' כנגד כל השדרה כולה אין חוששין משום ריסוקי אברים ואי שלים חוטרא אפלגי דגבא חיישינן כו' ומשמע דחיישינן דסיפא הוא בענין אחד אם אין חוששין דרישא ואם נבוא לחלק כנ"ל מנלן כל עיקר חששת פסיקת החוט ולמימר דבעוף אין ראי' ע"ז מהילוך

האומנם דבפי' רבנו גרשום (וכמדומני עוד, ברבוותא) נזכר כאן פסיקת החוט, אבל אם יש נ"מ ביניהם בראית ההילוך, מנלן, ונטוי יותר לומר דלא בדיוק נאמר פסיקת החוט וחדא היא, והנך רואה דבשלים חוטרא אפלגי כתב פסיקת החוט ובאית בה קיטרי כו' ריסוק אברים אע"ג דהיינו הך. ועוד דבנפולה צריך לבדוק אחרי כל מיני טריפות א"כ צריך לבדוק גם לפסיקת החוט ואמאי די בשט בלבד אכתי צריך לבדוק מפסיקת החוט. ותו כיון דעל ריסוק החוט ההילוך הוי ראי' גם בעוף אע"ג דכח החוט כלה למעלה בין אגפים מנ"ל להדגמ"ר לומר מסברא דנפשי' דעל פסיקתו אינו ראי'. ועי' בחי' הרשב"א נ"א שהביא להרמב"ן דעקרה רגלה להילוך לא מפיק לן מידי פסיקת חוט השדרה עד שתלך כדרכה כו' וכתב עלה דקשיא קצת מדאמרינן בעוף שנחבט ע"פ המים שט מלא קומתו דיו ואפי' מלמעלה למטה אי שדא בי' ציבא וקדמיה איהו לציבא ואין לך הילוך מועט ע"ג קרקע קל מזה דאפילו בסיוע כל דהו שיסייעו ברגלו לשוטו מקדים לציבי אא"כ תאמר דחבט ע"פ המים ג"כ אינו מזיק כ"כ והלכך בסיוע כל דהו סגי וזה לא שמענו. ואם היינו תופסים כן היתה סרה עיקר הקושיא מעל הדגמ"ר דבנפולה גמורה לא מהני באמת שט וא"כ אין זה בפשיטות כ"כ. הלכך אין הדברים מבוררים לי לע"ע. ומפני ישבי עתה במעון קיץ באין ספרים עמדי הנני רושם רק מקופיא וצריך לעיין עוד בזה אח"כ

ראיתי בספר בינת אדם שער רוב וחזקה סי' א' שהק' אמאי דאמרינן שחט ולא בדק הסימנים נבלה דחיישינן שמא לא גמר וכתב הרשב"א הטעם דלא אזלינן בתר רובא משום שהוא רוב התלוי במעשה ולכן החמירו בו מדרבנן, א"כ אמאי בדמאי אינו צריך לעשר מעשר עני דמשום שאינו אלא לאו סמכינן ארובא כמ"ש התוי"ט ריש דמאי ומ"ש מנבלה שהוא ג"כ אינו אלא לאו גרידא. ולע"ד פשוט ניחא דהכא בנבלה ע"ז אנו דנין אם שחט רוב. לכן כדבעינן למימר רוב היינו דרוב פעמים נשחט רוב הסימנין וע"כ נחייב ע"פ הרוב דגם עכשיו נשחט רוב סימן. ע"ז שפיר קאמר הרשב"א דמחמרינן מדרבנן ולא נחייב לומר שנעשה מעשה משום הוכחת הרוב, אבל בדמאי אנו דנין אם האיש המוכר הוא מרובא דמעשרין או לא ושפיר אמרינן דהוא מרובא, דכיון שהוא רק לאו לא החמירו בו, וכיון דאמרינן דזה האיש הוא מן המעשרין שוב אין אנו דנין עוד שמסתמא נעשה מעשה ההפרשה מכח הרוב אלא דכיון שהאיש הוא מן המעשרין שוב אינו חשוד וסמכינן עליו כמו על חבר. ואולם כפלים לפשטות הוא דלא בדק בסימנים רק דרך מקרה הוא