דבר אברהם - ג צא

דלית פורסי שנמג ואפשר דנידונים כבר כפורסי שנמג, באופן שאין כאן דין קבוע אלא ענין של מציאות ואומדן דעת דבאתרי' דר"י הוי פורסי שנמג וכך הי' המציאות דלא נחשדו כה"ג, וא"כ הכלל הוא רק דכ"מ שיש לחשוש נותנין עליו חומרי חיים וחומרי מתים ואם אין חשש משיאין את אשתו ולא שייך ע"ז לקבוע דינים וכללים דלאו ענין של דין הוא אלא של המציאות ואומדן דעת בכל מקום ומקום בפ"ע. ולכן לא הביא הא דר"י דמאי דהוה באתרי' הוה. משא"כ אלו פסק כל"ב היה צריך להזכיר דבב"ד ס"י משיאין את אשתו ולא חיישינן לחזו לי' זכותא דלא שכיח, שהוא ענין של דין וקבוע בישראל בתמיד. אבל לל"ק הוא להיפוך. וכיון שהוא דבר שבמציאות נראה דהשתא לא שייך שום חששא לחומרא כלל ולא שכיח. ומכ"ש שהאיש הי' חבוש מקודם זמן רב וידוע שלוקחין מן האסירים מה שבידם ומוסרין לשמור באוצר, ושום קרובים לא היו לו שם וסכנה יש בדבר ומי זה ימסור נפשו. כמו"כ נראה גם בענין עבדי לאחזוקי כו' דלא שייך השתא בשלטון מסודר ואינם צריכין להתפארות. וכן יש לחלק בין קומנטריסין שבימיהם ובין מכה"ע ועורכיהם דהשתא. ובשם הגאון מוהר"ל נ"י כ' דאפשר לחלק בין אמרו בע"פ ובין כתבו באופן רשמי וערכאות דזמננו, ואמרו ראי' משמו. ויש לצרף עוד דעת הר"א מוורדין ודעימי' דכל שיצאה מחזקת א"א דאורייתא סמכינן על מאי דאבד זכרו זמן מרובה, ויש מהאחרונים שדנו ק"ו לזמננו שיש מכ"ע ובתי דואר ותלגרף ורדיא בכ"מ עד ששני גדולים בזמננו התירו על סמך זה בלבד אשה שבעלה לא שב ממלחמה ומערכאות הצבא הודיעו שאבד ועקבותיו לא נודעו (פראפאל בעז וויעסטי). (עיין בקונטרס דברים אחדים מהגר"א קלאצקין ז"ל סי' מ"ג וסי' ע"ג). ולולי דמסתפינא לבקוע דרך שלא דרכו בה הראשונים ז"ל שמימיהן אנו שותין הייתי מסתפק לומר, דהא דאמרינן ה"מ במילתא דלא שייכי בה אבל במילתא דשייכי בה עבידי לאחזוקי כו' הוא בהחלט רק לל"ק דרב יוסף דקשה עליו מברייתא ומוכרח לשנויי הכי אבל לל"ב אין הכרת לזה והש"ס דחי רק דלסיוע' מהא לל"ב ליכא דאיכא למידחי ה"מ כו' (ואף דהלשון נאמר בסגנון ודאי גם בל"ב י"ל דנקטו באותו לשון עצמו שבל"ק) אבל לקושטא דמילתא דלל"ב דאיכא לאוקמי מאי נהרג יוצא ליהרג אה"נ דבאומר מת גם קומנטריסין נאמן. ולפי"ז בנ"ד הי' להתיר ממ"נ אי לל"ק הרי די ביוצא ליהרג בב"ד של או"ה ואי לל"ב הרי אין הכרח דעבדי לאחזוקי. אבל הראשונים ז"ל לא תפסו כן. והרי אנו רואים שכולם ואף הפוסקים כל"ב) פסקו להא דעבדי לאחזוקי כו' כהלכה רווחת. באופן דלא חזי אפילו לאיצטרופי. מכל האמור נראה דיש להתיר בנ"ד כו'

והנני להעיר בסוגיין דפרכינן לר"י ממתנית' כ"מ שיעמדו שנים ויאמרו מעידין אנו את איש פלוני שנגמר דינו כו' ה"ז יהרג דילמא בורח שאני, וצריך להבין במאי בורח שאני והרי דיני נפשות חמירי מאיסורא כמ"ש התוס' תולין נ"ו ע"א ד"ה פלניא ואם באיסורא חששו לשמא חזו לי' זכותא ק"ו לנפשות ובמאי בורח שאני. ולפמ"ש התוס' סנהדרין (מ"ה ע"ב ד"ה משום) הי' אפשר לומר לכאורה קצת דאמרינן התם מות יומת המכה כו' אין לי אלא במיתה הכתובה בו מניין שאם אי אתה יכול להמיתו במיתה הכתובה בו שאתה ממיתו בכל מיתה שאתה יכול להמיתו ת"ל מות יומת המכה מ"מ, וכתבו התוס' תהו רק בבורח (עיי' מהר"ם שם וברש"י ב"מ ל"א:), ובכלל כל מיתה שאתה יכול הוא אפילו בחמורה אע"ג דמותרה לקלה בודאי לא הוי מותרה לחמורה, וחזינן מזה דבורח יש לו דין מיוחד וה"נ אפשר דשאני. אבל יש לפקפק דאי חזו לי' זכותא אינו בר חיובא, ועוד דלפי"ז הי' צריך לומר לל"ק דר"י דמתני' דכ"מ שיעמדו שנים כו' מיירי רק ברוצח ועה"נ דאית בהו דינא דבכל מיתות שאתה יכול והתוס' מכות (דף ב' ד"ה כל הזוממין) שיטה אחרת להם בזה, ועיי' ברמב"ם (בפי"ד מסנהדרין ה"ז) ואליבייהו לא שייכי הדברים הנ"ל, ומה שנוגע לתוס' סנהדרין שאמרו בורח שאני דאיהו גרם לעצמו משא"כ בנתערבו דאיירי בה התוס', אבל בסוגיין צריך ביאור מ"ש בורח. וכשאין דרך מרוווח בע"כ צריך לדחוק דסברא חיצונית היא מדברת ש"מ דידע דלית לי' זכות, מה שלא נהיר לי

סימן טז

לחכם אחד

אמרת בשם כו'. דהא דאמר רב ששת בסוטה ודף ו' ע"א) סוטה שיש לה עדים במדינת הים אין המים בודקין אותה כו', היינו דוקא בעדי טומאה מסתירה זו שהוא משקה אותה אבל בעדי טומאה שלא מסתירה זו המים בודקין אותה, ולדעתי פשוט להיפך דהרי מוכח מגוף הסוגיא דאין לחלק מה. דמותבינן לרב ששת ואלו שמנחותיהן נשרפות כו', ושבאו לה עדים שהיא טמאה דאתו עדים אימת אילימא מקמי דתיקדוש תיפוק לחולין אלא לבתר דקדוש אא"ב מים בודקין חותה כו', מעיקרא שפיר קדוש כו', אא"א אין המים בודקין אותה תיגלי מילתא למפרע כו', ותיפוק לחולין כו'. ומשני כגון שזינתה בעזרה כו', מפירחי כהונה כו', אטו בכיפה תלו לה כו', ואי נימא דבעדי טומאה שלא מסתירה זו לא קאמר לה רב ששת אמאי דחיק בכל הני לימא שבאו עדים אחר קידוש שזינתה שלא מסתירה זו שאז המים בודקין אותה וקדשה המנחה כדין אע"כ דבכה"ג נמי אין המים בודקין אותה לר"ש.