דבר אברהם - ג פו

בתוספתא מבואר להיפוך. ונראה שגורס מים טמאים כהגר"א, ונראה דמי חטאת שהגלידו אע"פ שנמוחו אח"כ פסולין משום דיחוי, ובאור שמח פ"ט מפר"א כתב דבמי חטאת פוסל דיחוי עכ"ד וכבר הזכרנו לעיל מהתוספתא. וענין דיחוי לא נהירא לי לפום רהיטא. ואין הזמן גורם לי עכשיו להאריך, והבאתי רק דברי ידידי הגאון ני' בלבד מפני חביבותיה גבאי

וידידי הרה"ג ר' בנציון קליבנסקי ני' העירני שהריב"ש שהזכרנו לענין שאילתא דזיעה מיי"נ הביא למתניתין דזיעת מרחץ שאנו עסוקין בה, ועיינתי בדבריו וראיתי שכ' וז"ל ומה שאמרת שאין עצמות היין כאן אלא הזיעה שלו זה היה בזיעה היוצאת מחמת הלחות שלא ע"י חום וכדתנן בפ' שני דמכשירין זיעת בתים בורות שיתין ומערות טהורה וכו'. אבל בזיעה היוצאת מן המשקין החמין הרי הוא כמשקין עצמן וכדתנן התם מרחץ טמאה זיעתה טמאה וטהורה בכי יותן הבריכה שבבית והבית מזיע מחמתה אם טמאה זיעת כל הבית שמחמת הבריכה טמאה ותנן גמי התם בפ"ה האשה שהיו ידיה טהורה ומגיסה בקדרה טמאה אם הזיעו ידיה טמאות היו ידיה טמאות ומגיסה בקדרה טהורה אם הזיעו ידיה הקדרה טמאה כו', וכבר הביא זה הרמב"ם ז"ל (פ"י מהלכות טו"א) וכתב בלשונו כל העולה מן החמין משקין הוא חשוב עכ"ל הריב"ש. מזה מבואר שפי' למתניתין דמכשירין שעיקר החילוק הוא בין הזיע עצמו להזיע מחמת חום. ואע"פ שידוע לנו שכל זיעה באה מחמת חום שבאויר מ"מ כל שמזיע כדרכו קמעא ואינו ניכר כלל אינו חשוב כעצמות הדבר משא"כ כשהוחם ע"י אש שמתהפך לקיטור עב ונראה לעין חשיב כעצמות הדבר, כדוגמת מ"ש הרשב"א דכל שכותלי המקוה בולעין כדרכן לא מיקרי זחילה ורק ביותר מהרגלן הוי זחילה. וקצת דמיון לזה מהתוספתא הנ"ל שהביא הר"ש פ"ט מפרה מ"ה מי חטאת שהגלידו וחזרו ונימוחו כשרים המחו באור פסולין ובחמה כשרין כו'. ולפמש"ל בשם ידידי הגרנ"ב גינצבורג נ"י דשייך דיחוי במי חטאת הוא מומתק יפה דכל שחוזר ונמחה מעצמו עדיין אינו דחוי וכל שצריך אור להמחותו הוי דחוי ועדיין צ"ע בזה כמשכ"ל

ויש להעיר דמה שהביא הריב"ש משם הרמב"ם פ"י מטומ"א דכל העולה מן החמין משקין הוא חשוב לא נמצא שם ברמב"ם שאצלינו. ודרך אגב אעיר במ"ש הרמב"ם שם פ"י ה"י אבל זיעת המרחץ במים כו'. נראה יותר דצ"ל כמים. כמו"כ אעיר במ"ש הר"מ ז"ל בפיה"מ מכשירין פ"ב מ"ב וז"ל הדלף הדולף מן המרחץ שהוא מימי המרחץ על כן כשיהיו המים טמאין יהיה הדלף טמא וכשנכנס בדבר למרחץ ונבלל זה ברצונו הוא וכבר הוכשר כי מן הידוע יבלל בהכרת עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה דבמים טמאים לא בעינן לרצונו כמבואר במכשירין פ"א מ"א. וצ"ל דזה קאי אסיפא אטהורין בכי יותן

ומ"ש שם במטה לוי דפנים חדשות לא שייך אלא לענין דרבנן ולא לדאורייתא אינה סברא כלל ולא אדע מנא ליה. עי' רשב"א דף נ"ו ע"ב בקידושין במתניתין בפנים חדשות דאפר. ואגב גררא אעיר בזה ברא"ש פ' כל שעה סי' כ"ב שהביא דברי הר"א מגרמייזא בס' הרוקח שק מלא קמח היה נתון אצל החומה ונתלחלח מזיעת החומה נראה אע"פ דתנן בפ"ב דמכשירין זיעת הבתים כו' טהורה, פי' אין מכשירין מיהו מחמיצים מידי דהוה ארוק שאינו מכשיר ואפ"ה מכשיר כדתנן במס' מכשירין. ול"נ דסבר הר"א דרוק המכשיר הוא כשעקרו מפיו ומביא ראיה מלא ילעוס שהוא מרוק שבפיו ואפ"ה מכשיר, והרא"ש יסבור שרוק שמעורב כבר במאכל הוא נמי כנעקר. ועיי' בחזון נחום שעל המשניות מ"ש בזה

ב) במאי דנקטינן בשו"ע סי' ר"א סנ"א דמקוה שאין זחילתה ניכרת כשרה והוא מהרשב"א בתוה"ב חוכך אני הרבה בגדרה של הזחילה הניכרת, שהרי דבר ידוע הוא שאם תהא המקוה רחבה הרבה מאד לא תהא ניכרת אף זחילה רבה ואם אותה מדת הזחילה תהא במקוה קצרה תהא ניכרת לעין יפה, וא"כ איזה שיעור הוא בהכרת הזחילה והרי אין ההכרה עיקר אלא כמות הזחילה היא דהוי עיקר ומאי מוכיחה ההכרה. ואלו נימא שהכרת הזחילה אינה על פני שטח המים אלא במקום הנקב או הסדק מבחוץ ששם זוחל בודאי תהא הזחילה ניכרת כמעט תמיד ותצא חומרא גדולה, וצ"ע

ג) באחת הקהלות רצו לתקן מקוה באופן כזה שע"י דחיקה בכפתור שלחוטי האיליקטריא יפתח לול שדרך בו יזרמו מים להמקוה, וחששו להוויית המקוה ע"י אדם, וזה תלוי אם בכח ראשון או בכח שני, דבכת שני לא חשיב כבא מכתו, כההיא דחולין (דף ט"ז ע"א) השוחט במוכני שחיטתו כשרה והא תנינא שחיטתו פסולה כו'. הא והא בסדנא דמיא ול"ק הא בכת ראשון הא בכת שני וכי הא דאר"פ האי מאן דכפתי' לחברי ואשקיל עליה בידקא דמיא ומית חייב מ"ט גירי דידי' הוא דאהני ביה וה"מ בכח ראשון אבל בכח שני גרמא בעלמא הוא, (פירש"י בכת ראשון מיד כשנטל הדף המעכב את המים והתחיל לגלגל ובתחילת גלגולו שחט מכת אדם שנטל הדף) והוא כלל גדול בכל מקום דכל שהוא רק כת שני לא תשיב כמעשה האדם אלא כגרמא בעלמא. אבל צריך להגדיר עד היכן הוי כח ראשון ואימת מתחיל כת שני. מי יתן קצב וגבול לזרם המים לומר עד כאן כת ראשון מכאן ואילך כח שני, באיזה גדר ויסוד נשתמש בכדי להכריע זאת ואם אפשר לאדם בעולם לצמצם זאת.