דבר אברהם - ג פד

בדעתו לסותמה אח"כ בברזא במחובר לא בטיל מינה שם כלי אפי' קודם סתימתה הכא שאני, משום דביסוד הדברים הניח הנוב"י מ"ש הב"י או"ח קנ"ט דנוטל ידיו מחבית דהויא כלי אפילו בשעה שניטלה הברזא משום דעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו, משא"כ הכא דלא שייך לומר כן כמובן. אלא דבזה נאחזנו במה שהרעישו האחרונים ובראשם הנוב"י שם דקבעו ולבסוף חקקו מהני רק לשאיבה דרבנן ולא לדאורייתא וא"כ להני רבוותא דסברי כולו שאוב דאורייתא שכ"פ גם הרמ"א בהג"ה לא מהני. אבל הרווחנו מיהא בזה לענין מ"ש לעיל אם יש זרם שבצדדים ולמעלה מהקערורית שאינו נעשה שאובין דאפי' לדעת הר"ש דמים הנמשכים מן המעין ע"י הסילונות אין להם דין מעין וממילא זוחלין וקטפרס אינו מחבר אם כן הוא ואם רוב הזרם אינו שאוב תיהני סתימת הצינור ופתיחתו במחובר לכו"ע. וזה תלוי במציאות באופן תיקון המכונה שאצלכם שאינו ידוע לי בדיוק כמ"ש. ואולם העצה הפשוטה נראה לי לקבוע את מודד המים לא מושכב אלא זקוף שאז אין הקערורית מקבלת מים וכל כלי ב"ק שהניחו שלא כדרך קבלתו אינו פוסל, כמתנית' דטבלא, ועי' בבעה"נ להראב"ד ז"ל שער המים ובשו"ע וסי' ר"ת סל"ח), כמדומני שמצד שלטון העיר לא יהיה עיכוב לעשות דוקא מושכב ולא עומד

והנני להעיר עוד דברים אחדים

א) כמדומני שמודד המים א"א להיות מחובר לקרקע טמון באדמה וכל חיבורו יהיה רק ע"י שנכנס ע"י שרויבע בסילונות האחרים המחוברים לקרקע ומסופקני אם זה הוי חיבור גמור. עי' ברמב"ם הל' כלים פ"י הט"ו וצ"ע. וטוב יותר לחבר ע"י התכה

ב) לעיין במקום מכונת הספקת המים אם אין שום חשש שאוב ע"י גיגית או משאב (פומפען) שיש שחושבין אותו לב"ק

ג) בסוף הסילונות מסתמא יעשו המשכה ג"ט כנהוג בכ"מ

ד) כמדומה לי שיוכלו להשיג או להכין ביחוד מודד מים כזה שכל המכונה תמצא בחלק העליון של הבליטה והפילטרל ימצא כולו או חלקו בתוך חלק הצינורי של המודד ולא יהיה שום קערורית למטה

ה) מתוך נוסח מכתבם נדמה לי שמה שבעל המקוה אינו רוצה לעשות עתה תיבה של מי גשמים אינו משום ההוצאה אלא משום דוחק המקום, ואם כן הוא הלא אפשר לעשות תפירה עמוקה וצרה גם במקום קטן, עמוקה כשיעור מ"ס, כדרך שמקדרין לבארות. ולעדה תשובה כי"ב היא ראוי להדר בכל

כך נראה מקופיא ולמעשה עלי להוסיף עוד שנית כתוב

ה' יפרוס על ידידי מעכת"ה סכת שלומו, יעמידנו בקרן אורה ובמקום טהרה יטענו, ונזכה לחזות בבנין ציון וירושלים בעמוד הכהן המטהר. כנפש ידידם דוש"ת ומכבדם

הערות בעניני מקואות

והנני לרשום בזה הערות אחדות בעניני מקואות

א) הספקת מים כשרים למקוה כידוע עולה בהוצאת ועמל רב שקשה תדיר לקהלות ועלתה על דעתי מחשבה אולי אפשר לתקן מקוה באופן שיבואר למטה שיעלה בדמים מועטים. דבשו"ע יו"ד (סי' ר"א סעי' ל"א) פסק דמקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובים נימוח כשר להקוות, והוא מתוספתא טהרות מובא בתשו' הרא"ש כלל ל"א סי' ב', וכתב הש"ך (סקע"ד) כשר להקוות כלומר שחזרו להיות כמו מי גשמים ומותר לטבול בהן, והוא מב"י ובשם הסמ"ג ועי"ש. ולפי"ז בזמנינו שישנן מכונות המהפכות את המים לגליד הי' אפשר בנקל למלא את המקוה מאיזה מים שהם, (ומכ"ש ממימי סיפוק המים בערים [וואסערלייטונג] דאפשר שאינם שאובים כלל), ולהגלידם במכונה ופקע מהן שם שאובים ואח"כ יחממום ויהפכו שוב למים והרי כאן לפנינו מקוה כשרה. אבל המכונה הזאת כפי ששמעתי עולה ג"כ בדמים מרובים. ועלתה על דעתי לומר שאם המים שהגלידו נטהרו מידי שאיבתם משום דפקע מינייהו שם מים ופנים חדשות באו לכאן, ה"נ מים שאובים שהורתחו ונתהפכו לקיטור (או זיעה) שאין בו ממש נטהרו מידי שאיבתם (ואפשר דק"ו הוא מהגליד, ויש פנים גם להיפך, ומסברא לחוד קשה להכריע). ואם כן הוא נקל מאד להכניס מים לחוד ולהרתיחן שיהפכו לקיטור ובהגיע הקיטור עד למקוה יהפך שוב למים, וזה יעלה בהוצאות מועטות מאד. ויש להעיר מהמבואר בשו"ע יו"ד ו)סי' קכ"ג סכ"ד) משם תשובת הריב"ש סי' רנ"ה דיי"ש שעושין מיי"נ אע"פ שאינו רק זיעה מן הנסך הרי הוא כאיסור עצמו. אבל אין ראיה מזה לנ"ד דהא בע"כ אתה צריך לומר דשאני איסורין משאיבה, שהרי הגליד מוציא משאיבה ומשקין איסורין שהגלידו בודאי באיסורן קיימי ולא פקע. ובע"כ צ"ל אי משום דבשאיבה דרבנן הקילו (אולם לפי"ז יהא הדין רק בג' לוגין שאובין אבל כולו או רובו שאוב למ"ד דאוריתא אין הגליד מכשיר, ובזה יהא מדויק לשון התוספתא כשר להקוות שעמד הב"י על דקדוקו ולא כן משמע בב"י ושו"ע אלא דאפי' כולו שאוב כשר