דבר אברהם - ג פא

הוסיף לשאול, דהרמב"ם בפיה"מ שם כתב ודברי ר"ע ור"ש קיימין ואין עליהם חולק, והרי רבא קאמר הכא דסתמא דמתניתין דלא כר"ע, ולכן כתב דנראה דהרמב"ם לא גרס כמאן דלא כר"ע ומתורץ גמי מאי דפסק כרבא אע"ג דפסק גם כר"ע. אבל לא זו הדרך לשבש הספרים מעצמנו בין ברב ששת ובין ברבא בלא יסוד מפורש וברור, ותחת זה הרי מוטב לנו לחומר הנושא לבחור בפשטות פשוטה אף כי לא מרווחת וקושיית הרש"ש תשמש לנו למצוא הפתח ליישוב פסקי הרמב"ם, ונאמר דכיון דהרמב"ם הניח ליסוד שאין חולק על ר"ע ור"ש אי אפשר הי' לו לפרש בסוגיא דסנהדרין כמאן כר"ע כמאן דלא כר"ע כמשמעו בכ"מ אלא פירש "כמאן" במובן "כמו" כדאמרינן בעלמא אונסא כמאן דלא עבד, כמאן דליתא דמי ועוד. והיינו דרב ששת קאמר אינו יודע בחקירות היינו כעובדא דר"ע (נמצא א' מהם קא"פ) דהיינו הך כמו שפירשו התוס' ועדותן בטלה ורבא סבר דאין זה כדר"ע ר"ל שאינו דומה לדר"ע דהתם יש פסול והכא אינו פסול, ופסק בזה הרמב"ם כרבא, ואין זה שייך כלל לעיקר דינו דר"ע. ואם כנים אנחנו בזה יוצא דלהרמב"ם פלוגתא דרב ששת ורבא היא אם עדות שאאי"ל דינו לר"ע כנמצא א' מהם קא"פ והלכה כרבא דלא

ד) ועלתה על דעתי ומצאתי לי גם חבר להסמיך ספק זה לפלוגתא דרבנן וסומכוס בב"ק (דף ע"ה ע"ב) דאתי סהדי ואמרי לי' גנבת ואמר להו גנבתי וטבחתי ומכרתי כו' בפני פלוני ופלוני כו' ואתו פלוני ופלוני ואסהידו בי' דגנב וטבח ומכר כו' רבנן סברי הו"ל עדות שאאי"ל כו' וסומכוס סבר ה"מ כו' אבל הכא סיועי הוא דקא מסייעי לי', דלרבנן עדות שאאי"ל הוי פסול כשאר הפסולין דאפי' משה ואהרן לא מעידין ואיכא למימר דנידון כנמצא קא"פ ולסומכוס הוא רק משום דחיישינן למשקר כיון דאינו מתיירא מעונש ובדאיכא הוכחה שאומרים אמת מהימני (אף במידי דבעינן עדים דוקא כגון הכא בקנס), וכיון שכן אינם כשאר פסולין ויש פנים מסבירות לומר דאינם נידונים כנמצא א' מהם קא"פ. אבל על דעתי אין זה אלא מילי דסברא גרידי שאינם מחייבים להסיק מסקנות כאלה. (ואגב אעיר שאין הלשון מדוקדק במה שאמרו סיועי דקא מסייע לי' והי' צ"ל סיועי הוא דקא מסייע להו. וזה מביא לידי כוונה אחרת, ואין להאריך)

ודרך אגב אעיר בזה שמקשים לרבנן אמאי הוי עדות שאאי"ל והרי ילקו משום לא תענה, דבשלמא ממון לא משלמי דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי אבל מלקות לילקו דהא העידו עדות שקר וכל שחייב מלקות הוי עדות שאתה יכול להזימה כמ"ש התוס' ריש מכות, והנה לטעמא דהודאת בע"ד הוא מטעם מתנה ומחילה י"ל דהוי כאלו יש חיוב ממון והבע"ד מחל דגלי קרא גבי זוממין דממונא משלם מילקי לא לקי, כמו חובל בעבדו דאינו חייב מלקות משום דהוי כחייב ממון וחוזר וזוכה ממנו כמ"ש הקצוה"ח סי' תכ"ד. אמנם גם לטעמא דנאמנות אולי י"ל דבמה שנוגע לו הוא נאמן בעצם הדבר יותר ממאה עדים, עיין בכריתות דף י"ב לחד לישנא, ורק במה שנובע לאחרים כגון לפסול את העדים לא שייך לו, ולכן אולי י"ל דלא לקי כה"ג דלא תענה ברעך כתיב ובעצם הדבר הוא כמו שהבע"ד אומר. אבל דחוק הוא וגם יש לעיין אם לא תענה אין כאן אף פסולם מנין. ולכן סמי מכאן

אח"ז ראיתי בשמ"ק משם הרא"ש שכ' וז"ל עדות שאאי"ל כו' וצ"ל דכמו כן לא לקי על לאו דלא תענה דאי לקי מיקרי שפיר אתה יכול להזימה כעדות של בן גרושה ב"ח וכו' דלענין ממון ניחא דא"א להזימם כו' אבל לענין מלקות אין הודאתו מועלת כו' ולא דמי לעדות בן גרושה כו' דשאני התם דמרבינן מלקות דידהו מוהי' אם בן הכות ומסתבר לאוקמי קרא היכי דלא אפשר לקיומי כאשר זמם לעולם אבל עדות דגניבה דאלמלא הודאתו אפשר לקיומי כאשר זמם לא מוקמינן קרא דוהי' אם בן וכו' לומר דמיקרי עדות כו' עכ"ל, וצריך תוספת ביאור והוא מובן. והנני ידידו כו'

סימן יג

בנידון כלי מודד המים למקוה

ע"ד המקוה שרוצים לבנות מחדש שהמים באים מן הנהר ע"י סילונות שבארץ, ודא עקא שעוברים דרך כלי "מודד המים" שהוא כמו סילון קטן ובאמצעיתו מקום מרווח להעמיד שם מכונה קטנה שנעשית מצלולויד. ואח"כ מחברים את מודד המים הזה אל הסילונות שבארץ, ויש אומרים דיש למודד המים הזה דין כלי קיבול בשביל המכונה שמעמידים בתוכו

הנה לכאורה דבר פשוט הוא שלהקערורית שבאמצע המודד יש דין בית קיבול ופוסל משום שאיבה, שהרי נעשה הבית קיבול לשם קבלת המכונה הצולולודית והרי זה כמתנית' דמקואות פ"ד מ"ג החוטט בצנור לקבל צרורות כו', פוסלים את המקוה ומ"ל צרורות מ"ל מכונה, ואדרבה מכונה זו גריעא מצרורות דראיתי בתפא"י לכלים פ"ב מ"ג הטהורין שבכ"ח כו', וסילונות אע"פ כפופין אע"פ מקבלין, שכתב אף שיש ב"ק לקבל צרורות אפ"ה לא מיחשב עשוי לקבלה משום דלא ניחא לי' מצד עצמו במה שיקבל דטפי הוה ניחא ליה שלא יבואו לשם הצרורות, וסמך על דוגמתו במכשירין פ"ד מ"ג בכפה קערה על הכותל שלא ילקה