דבר אברהם - ג פ

חלילה לומר דכיון שהם (הכת השניה) נפסלו נמצא שגם לגבי הכת הראשונה הי' פסול ביניהם לעדות זו (ופסול צדדי שלא מדין ההזמה שלהם) ונפסלו גם הם כפסול שלא מן דין הזמה, ונמצא שהי' גמ"ד בעדים פסולין מפסול צדדי ופטורין מכאשר זמם, וא"כ שתי הכתות הם לעולם עדות שאאי"ל ולא עוד אלא אפילו אם יוזמו שתי הכתות מ"מ כיון דלענין הזמה דינן כשתי כתות הוי הזמת כל כת אחת לגבי הכת השניה כפסול צדדי והדר פוסלין את הכת השניה מדין נמצא אחד מהם קא"פ כמ"ש והוו כולם עדות שאאי"ל. ולא משכחת לה עדות שאתה יכול להזימה בעדים מרובים אלא כשהעידו כולם בתכ"ד שאז הם כולם כת אחת לענין הזמה ואינם נעשין זוממין עד שיזומו כולם ואז כולם הם נפסלים יחד מפסול הזמה אחת זו וזו אינה סותרת דגה"כ הוא כמ"ש. אבל אין זה נכון, דנראה שהעדים שנפסלו מצד נמצא א' מהם קא"פ אינם חוזרין ונדונים כנמצא קא"פ לגבי הראשונים שיפסלו שוב אותם כפסול צדדי אחר אלא לעולם יחשב גם פסול זה לגבי הכת הראשונה המוזמת כפסול הנובע מהגדתם זו שעליה הוזמו ובזה לא איכפת לן שהוא גזה"כ מדין הזמה, ונמצא דכשתוזם הכת האחת יהא פסולן רק מצד הגדה זו ולא פסול צדדי וזהו מעיקר דין הזמה כמבואר

ג) שבתי אני וראיתי דהדבר מפורש שלא ככת"ר גם בתוס' סנהדרין (דף מ"א ע"ב ד"ה כמאן), ונראה שהדבר תלוי באשלי רברבי. דאמרינן התם בחקירות אפילו שנים אומרים ידענו ואחד אומר איני יודע, עדותן בטלה כמאן כר"ע ופירש"י ר"ע מקיש שלשה לשנים כו' עד שיזומו שלשתן וזה אי אפשר להזימן (נראה דצ"ל להזימו) ואע"ג דלר"ש קאמר לה כו' מיהו ר"ע אית לי' נמי דר"ש כו', והתוס' מיאנו בזה וכתבו ז"ל ויש לפרש וכו' אמר איני יודע כנמצא אחד מהם קא"פ דמי כו' ולר"ע עדותן בטלה עכ"ל הרי מפורש דלהתוס' הוי כקא"פ, ומרש"י דלא פירש הכי אלא משום דאף השנים נמי הוי עדות שאאי"ל משמע דלא סבר הכי

(אמנם לקושטא דמילתא אולי י"ל דלרבא גם רש"י ז"ל מפרש הכי. דהתוס' הקשו על רש"י בכל חומר דבתר הכי אמרינן אלא אמר רבא ה"ק אפילו בחקירות שנים אומרים ידענו ואחד אומר אינו יודע עדותן קיימת כמאן דלא כר"ע ולרש"י תקשה אלא כמאן אתיא דכר"ש נמי לא אתיא דכולם לאו בני הזמה נינהו. ומפני החומר אולי י"ל דרש"י לא כתב כן אלא לרב ששת דאיכא מיהת לפרושי הכי אבל לרבא דקאמר דלא כר"ע בע"כ צ"ל דכר"ש מיהא אתיא ומוכרח כפי' התוס'. ועיי' בריטב"א מכות שם. ובס' ערוך לנר לסנהדרין ראיתי שכתב על פי' התוס' דמ"מ צ"ל ג"כ דר"ע לא פליג רק מוסיף אדברי ר"ש כמו דפירש"י דאל"כ איך אפשר דיקרא קרוב או פסול כיון דאינו יכול להזימו ואי הוזמו הב' האחרים יקוים בהו דין הזמה מאי פסול שייך לפ"ז הא אכתי הוי עדות שאתה יכול להזימה ודבריו נפלאו ממני)

אמנם נאחזנו בזה בסבך גדול, שהרמב"ם ז"ל בכ"ב מעדות ה"ג פסק כרבא היו העדים מרובים שנים מהם כיוונו עדותן בחקירות ובדרישות והשלישי אומר איני יודע תתקיים העדות בשנים, ובפ"ה ה"ג פסק כר"ע ובפ"כ ה"ג שאנו עסוקים בה פסק כר"ש, וכבר עמד ע"ז הלח"מ דבין לפירש"י ובין לפירוש התוס' הדברים סותרים זא"ז. וראיתי בתשו' רבי אליעזר להגר"א מטעלז זצ"ל סי' א' שכ' ישוב מחודד לזה ותוכן דבריו הוא, דבב"ב (דף ל"א ע"א) איתא זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי' ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה א"ר נחמן אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא א"ל רבא הא עדות מוכחשת היא א"ל נהי דאיתכחיש באכילתה באבהתא מי איתכחיש, ומבאר פלוגתייהו דר"נ ס"ל דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כשהעד נמצא פסול ממש או שהוזם שנעשה ג"כ פסול אבל בהכחשה דנשאר כשר לכל שאר עדות אף דבטלה עדותו אין שאר העדות בטלה, ורבא ס"ל דאף דלא נפסלו העדים מ"מ בטלה מקצת עדות בטלה כולה. ולפי"ז לר"נ באומר א' איני יודע שלא נפסל בזה אלא דבטלה עדותו לא הוי כנמצא א' מהם קא"פ ולכן לר"ע נמי תתקיים העדות בשאר. אבל בסנהדרין רבא קאמר לה ולדידי' אף בלא נפסל אמרינן לר"ע דבטלה כולה ולכן קאמר דלא כר"ע וגם רב ששת דאיירי התם י"ל דכרבא ס"ל. וא"כ הרמב"ם שפסק כר"נ שפיר פסק דא"י בחקירות תתקיים העדות בשאר ודלא כרבא, ובפירוש הסוגיא סבר הרמב"ם כהתוס', זת"ד. ותמיה לי. אטו לר"נ עדות מוכחשת לא הוה מיפסלא הרי טעמא הוא משום דתרי ותרי הוי ספקא ואוקמינן אחזקה ומשו"ה אחד מזו ואחד מזו פסולין ממ"נ וה"נ הי' צריך להיות לר"נ גם עדות אבהתא בספק זה משום דבטלה מקצתה בטלה כולה, ותו מי בעינן פסול לעלמא דוקא והרי די בפסול לעדות זו שהרי קרוב כשר לעלמא אלא פסול לזה ואינו יודע בחקירות נמי עדותו פסולה או בטלה בעדות זו, ועוד דאי היינו הך עם נמצא א' מהם קא"פ א"כ לרבא דאמר מתניתין דלא כר"ע הרי בודאי הלכה כסתם משנה והיאך אמר הכא דעדות דאבהתא בטלה ועוד יש בזה עקולי ופשורי, ופשוטה של סוגיא הוא דר"נ סבר דעדות דאבהתא הויא כעדות אחרת ורבא סבר דהויא כעדות אחת עם אכלה שני חזקה כיון שהם בקרקע אחת. עיין בתוס' ועוד ראשונים ובתוס' סנהדרין כ"ז ע"א ד"ה רבא אמר כו' וש"ד. ואין זה מעלה ארוכה לפסקי הרמב"ם ז"ל. ובר מן דין יש חומר אחר חומר בדברי הרמב"ם, דהרש"ש במכות