דבר אברהם - ג עט

מהם קא"פ ועדותם בטלה למ"ל תו למימר באחרונה משום דבאו להעיד כאחד, ואף נראים כסותרין בחלקם דאי לא באו כאחד להעיד לקמייתא נמצא א' מהם קא"פ נמי העדות בטלה ולבתרייתא לא. ועוד מאי האי דקאמר בקמייתא כיון שמעת שראו העדות נפסלו כו' וכיון שהוזמו קצתן ה"ל נמצא אחד מהם קא"פ ועדותן בטלה, הרי בהוזמו לא היו כלל יחד בראיית העדות. וצ"ע וביאור, אבל הא מיהת חזינן דע"י הזמת קצתן כיון דקיי"ל עד זומם למפרע נפסל הו"ל לגבי הכת השניה שלא הוזמה כנמצא א' מהם קא"פ ובטלה גם עדותן). והנה הלח"מ שם כתב דעדי הכת השניה הוו עשאאי"ל כיון דבאו להעיד אחר שהעידו הראשונים וכבר הי' חייב מיתה ע"פ הראשונים א"כ הם לא באו להעיד אלא על גברא קטילא כיון שכבר חייב מיתה ובשלמא כשהעידו תכ"ד הוו כולם כעדות אחת ואע"פ שהי' מתקיים העדות בשנים הראשונים כבר אמר ר"ע כו' אבל כשיש הפסק ביניהם הוי כאלו כבר העידו הראשונים ונגמר הדין על פיהם וא"כ אפי' הוזמו האחרונים פטורים עכ"ד. ואף שהתוס' סנהדרין (דף פ"א ע"א ד"ה ונגמר דינו) במי שנתחייב שתי מיתות נידון בחמורה הקשו דעדי חמורה שבאו אח"כ הוו עדות שאאי"ל ותרצו דכיון דאי מיתזמי קמאי מהני סהדותייהו דבתראי עדות שאתה יכול להזמין קרינן בי', שאני התם שהעידו על מעשים מיוחדים שאינם שייכים זל"ז משא"כ הכא שמעידים על מעשה אחד ואי יתזמו קמאי יפסלו גם בתראי משום נמצא אחד מהם קא"פ לשיטת הרמב"ם והו"ל בתראי בכל גווני עדות שאאי"ל, והשתא אי סבר הרמב"ם כהתוס' יבמות דעדות שאאי"ל פוסל השאר מדין קא"פ א"כ יפסלו בתראי שהם עדות שאאי"ל לקמאי מדין נמצא א' מהם קא"פ וכשהוזמו אמאי נענשים והרי עדים פסולים הוו, אע"כ סבר דעדות שאאי"ל אינה עדות כלל ואינה נידונית כקא"פ. כך הי' נראה לדקדק לכאורה. אבל לקושטא דמלתא זה אינו ודברי הלח"מ במאי דאמר דעדי בתראי הוו עדות שאאי"ל מרפסין אתרי, שהרי מפורש במכות (דף ה' ע"א) באו שנים ואמרו בחד בשבתא הרג פלוני את הנפש ובאו שנים ואמרו עמנו הייתם בחד בשבתא אלא בתרי בשבתא הרג פלוני את הנפש ולא עוד אפילו אמרו ערב שבת הרג פלוני את הנפש נהרגין דבעידנא דקא מסהדי גברא לאו בר קטלא הוא וכ"פ הרמב"ם (פי"ט מעדות ה"ב) וא"כ הכא כי מתזמה בתראי ודאי חייבין. ובתוס' סנהדרין שאני דקיימי על הא דאמרין התם שנגמר דינו על עבירה קלה וחזר ועבר עבירה חמורה ולהכי שפיר מקשי דכי יותזמו בתראי יהו פטורין דכיון דנגמר דינו בר קטלא הוא והוי כסיפא דרבא במכות שם באו שנים ואמרו בחד בשבתא נגמר דינו כו' אין אלו נהרגין דבעידנא דקמסהדי גברא בר קטלא הוא ולכן הוצרכו לתרוצי משום דאי מיתמזי קמאי מהני סהדותייהו דבתראי

מיהו יש לתמוה ומה אם הרגוהו בידים פטורין משום דאחר שנגמר דינו גברא קטילא קטלו זממו להרגו לא כ"ש דיפטרו מה"ט, והרי להדיא אמרינן במכות כשהעידו אחר שנגמר דינו אין נהרגין. [ואין לומר דבמחלוקת היא שנויה דתרווייהו דרבא נינהו]. ומצאתי שעמד ע"ז בגבורת ארי למכות ונשאר בתמיה. וצ"ל דשאני קטלי' בידים דפטור אפילו אי מיתזמי עדיו אח"כ משום דבר קטלא הוא וב"ד מחויבין להרגו וב"ד היינו כל ישראל אלא שמוטל ביחוד על ב"ד וכתיב נמי ויד כל העם באחרונה וכשהרגו קיים דינו, משא"כ במעידים עליו עדות שקר שזוממין להרגו אפי' אחר שיוזמו עדיו הראשונים ויפטור מגמ"ד ראשון הרי זוממין להרוג גם לאו בר קטלא, ולפיכך דינם כך אם יוזמו רק הם והגמ"ד הראשון קיים אין נהרגין דאכתי גברא בר קטלא הוא ומשום שמא יחמו עדיו הראשונים ויסתר דינו אין מוציאין אלו להריגה, אבל אם באמת יתמו הראשונים ויסתר גמ"ד הראשון ונמצא דלאו בר קטלא הוא ויתמו גם בתראי יהיו נהרגין דהא זממו להרגו במיתה כזאת שתמיתהו גם כשיסתר דינו הראשון ואין זה מענין מיתת ב"ד, ולכן שפיר כתבו התוס' דישנן בהזמה כה"ג שיסתר דינו הראשון משא"כ במכות דמיירי כשלא נסתר דינו. עכ"פ דברי הלח"מ נסתרים והכת השניה שפיר הויא עדות שאתה יכול להזימה וליכא לאוכוחי דהרמב"ם פליג על התוס' דיבמות

ב) ולפום ריהטא הי' מקום לדקדק עוד בדברי הרמב"ם. דיש לשאול הרי מילתא דפשיטא היא שאם העידו עדים פסולין שלא נודע לב"ד פסולם ונגמר הדין על פיהם ואח"כ הוזמו אינם בכאשר זממו דאף שלא הכירו ב"ד בפסולם מ"מ כיון דבאמת פסולין הם אינם נכנסים תחת דין הזמה. ולפי"ז הי' אפשר להקשות בכל הזמות דכיון שהוזמו איגלאי מילתא שהיו פסולין משעת הגדה דעד זומם למפרע נפסל ויפטרו, אמנם פשוט הוא דזהו עיקרו של דין הזמה דאף שנמצא שהיו פסולין מצד הגדה זו גופה מ"מ חייבין אם אין בהם פסול צדדי אחר, ולכאורה זה לא שייך אלא לגבי הני עדים שישנן בדין הזמה זו, לדידהו הפסול שמצד עדות זו שפיר אינו סותר דגזה"כ הוא, משא"כ להני עדים שאינם נכנסין לתוך סוג העדים שישנם בהזמה זו כמו בדינו של הרמב"ם שהי' הפסק ביניהם ולענין הזמה חשיבי כשתי כתות, לגבי דידהו הפסול הנובע מצד הזמת הכת האחרת לא נחשב כפסול שמדיני הזמה דלא איכפת לן בי' אלא הוי לגבייהו כשאר פסול דעלמא שאינו נובע מעדות זו. וא"כ לכשתוזם הכת הראשונה ויבורר שהיו פסולין למפרע יחשבו לגבי הכת השניה הנמצא אחז מהם קא"פ לשי' הרמב"ם דלענין קא"פ נידונין ככת אחת ואיגלאי מילתא שגם הם היו פסולין למפרע והוו עדות שאאי"ל, ואם סבר הרמב"ם כתוס' יבמות דעדות שאאי"ל פוסל שאר העדים כנמצא אחד מהם קא"פ אז חוזר