דבר אברהם - ג ע

ויש להעיר עוד ממ"ש הרשב"א שם דעל מתנות כהונה אין מברכים על נתינתם דמשולחן גבוה קזכו ואין הישראל נותן משלו אבל על פדיון ועל הפרשת חלה ומעשרות מברך מפני שאינו מברך על הנתינה אלא על ההפרשה שתלויין בו דהתינח בחלה ומעשרות דהמצוה היא ההפרשה אבל בפדה"ב דלא מפטר בהפרשה כדתנן בבכורות (דף נ"א ע"א) המפריש פדיון בנו וכו' יקשה אמאי מברך והרי אין המצוה תלוי' בו דלמא לא יתרצה הכהן ליקח ויתבטל המעשה והפדיון. ולפי דרך השני שאמרנו ניחא דחיוב ומצוות הפדיון לא יתבטל ממנו עי"ז אפילו כשכל הכהנים שבעולם לא ירצו ליקח אבל לפי דרך הראשון והפשוט קשה. לכן נראה דמכאן סייעתא למ"ש הפר"ח מובא בפ"ת יו"ד סי' ס"א סק"א דגבי פדיון הבן לכו"ע נתינה בע"כ שמה נתינה ומיהו הקצוה"ח סי' רמ"ג סק"ד ובנתה"מ שם השיג ע"ז מב"ב קכ"ד ואני תמה דמה זה ענין להתם התינח אי הוה אמרינן דבפה"ב בענין זיכוי לכהן שפיר הוה שייך לומר כמו שכתב דאין מזכין מתנה בע"כ ואינו מחוייב לקבל בע"כ אבל אנן הרי הכי קאמרינן דנתינה לכהן בלחוד סגי אם יזכה ואם לאו ומה זה ענין לההיא דב"ב ועיין בב"י אה"ע (סי' קמ"ג) מ"ש בשם הריב"ר בביאור נתינה בע"כ ועיין ברשב"א גיטין (דף ע"ה ע"א) שעליו בנה הקצוה"ח יסודו והדברים מוצקים. וראיתי לגיסי הגר"א פערלמתן ג"י (ז"ל) בהגהות "אור גדול" למו"ח הגאון הגדול זצ"ל שכ' דבפה"ב בודאי לא מהני בע"כ דכתיב יהיו לך אך פדה תפדה, דהיינו כשיהי' לך בפדיון אז בנו פדוי וכיון שאין הכהן זוכה בע"כ אין כאן פדיון. אבל לא ידענא אמאי פשיטא ליה דיהיו לך פירושו זכי' כממונו ולא הגעה לידו לחוד אף בלא זכי' שהרי ה"נ כתיב בקק"ד זה יהי' לך וכתיב נמי ובשרם יהי' לך ואמרינן בקדושין (דף נ"ג ע"א) נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים בין קדשים קלים לא קדש

ויש להעיר על עיקר דברי הרשב"א דמשום דאין כולו בידו אינו מברך דנראה דלאו משום סרך ברכה לבטלה נגעו בה [כמ"ש השמ"ק כתובות (ז:) לענין ברכת קדושין וכ"ה במהר"ם חלאוה פסחים (ז:)] דא"כ יברך אחר עשייתן כמו בטבילת גר ואינך אלא דכה"ג לא תקנו עיקר הברכה כלל ובגר שאני דברכה על הטבילה ברכה כוללת היא לכל הצריכין טבילה ולהם נתקנה עובר לעשייתן, ואי מתרמי בגר שא"י לברך עובר לעשייתן מברך אח"כ אבל שיתקנו עיקר ברכה לעולם לאחר עשיתן לא. אמנם הבה"ג ס"ל דמשום גר תב וב"ק כל הטובלים מברכים רק אחר הטבילה (עיין יו"ד סי' ר') וחזינן דתקנו עיקר ברכת טבילה לאחר עשי' וצ"ל דהרשב"א ס"ל כאידך רבוותא דשאר הטובלין מברכין לפני הטבילה ועיין תוס' פסחים שם (ד"ה על הטבילה)

ה) שם א"ר ספרא בנים הרי הם כסימנים כו' רב זביד אמר אין בנים בלא סימנים ונבדוק חיישינן שמא נשרו כו' אפי' למ"ד אין חוששים משום צער לידה חיישינן. ובפסק הלכה נחלקו הראשונים אי כר"ז דנעשית רק ספק גדולה אם אין לה סמנים אי כרב ספרא והיא ודאי גדולה ואם זהו רק אחר י"ב ויום א' או גם בתוך הזמן, עיין בראשונים ובב"ש (סי' קנ"ה סקי"ח). אמנם בקטן שהוליד לא מבורר בפוסקים, רק הב"ש בסדר חליצה (סק כ"ז) כתב משם מהר"ם בסדר חליצה דקטן אינו מוליד וז"ל ופסק [מהר"ם] אם היבם הוליד תו א"ל לבדוק אותם ובר"פ בן סורר איתא פלוגתא אם קטן מוליד מיהו למ"ש הרמב"ם סוף ה' ממרים כל ימיו של בן סורר אינן אלא ג"ח אתר שיביא ב' שערות שנאמר כי יהי' לאיש בן ולא אב והיינו מימרא דר' כרוספדאי מבואר דקטן אינו מוליד ע"כ. ואולם ממה שיבוא לפנינו נראה שאין הדבר ברור כלל. ומתחלה נראה מה שמתבאר מגוף הסוגיא במקור הדברים בסנהדרין (דף ס"ח ע"ב) אי" חסדא קטן שהוליד אין בנו נעשה בן סורר ומורה שנאמר כי יהי' לאיש בן לאיש בן ולא לבן בן ופליגא דרבה דאמר רבה קטן אינו מוליד שנאמר אם אין לאיש גואל וכי יש לך אדם בישראל שאין לו גואל אלא בגזל הגר הכתוב מדבר ואמר רחמנא איש אתה צריך לחזר אחריו אם יש לו גואלין ואם לאו קטן אי אתה צריך לחזר עליו בידוע שאין לו גואלין כו' והא תדבר"י בן ולא אב ה"ד אילימא דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן מי איכא שהות כולי האי והא א"ר כרוספדאי כל ימיו של בן סורר ומורה אינן אלא ג' חדשים אלא לאו דאיעבר מקמי דאייתי שתי שערות ואוליד מקמי דלקיף זקן וש"מ קטן מוליד לא לעולם דאיעבר בתר דאייתי שתי שערות ואוליד בתר דאקיף זקן ודקא קשיא דר' כרוספדאי כי אתא רב דיני אמר אמרי במערבא בן ולא הראוי לקרותו אב המבואר דלרבה כיון שהוליד גדול הוא ולרב חסדא אף כשהוא קטן מוליד ונחזי אנן אם יש הכרע מגוף הסוגיא הלכה כמאן כר"ח או כרבה. והנה לכאורה הי' נראה דר"ת איתותב והלכה כרבה מהא דמסיק רבה אם אין לאיש גואל כו' אף דמסגנון הלשון הכא משמע דכל זה מדברי רבה הוא אין הדבר כן אלא ברייתא היא בב"ק (דף ק"ט ע"ב) ושנוי' בספרי פ' נשא לפי גרסת הגר"א ז"ל וא"כ איתותב ר"ח מינה. אבל באמת אינו כן דאטו לר"ח מילתא דשכיחא היא דקטן מוליד, בודאי הוא רק על דרך הזרות מיעוטא דמיעוטא שאין חוששים לו ושפיר אמרינן דקנון אי אתה צריך לחזר עליו בידוע שאין לו גואלים (ואין ספק בדבר דאשת קטן שיצאה וניסת לאחר בלא הבחנה וילדה שדין הולד כבנו של אחרון לכל דבר) ומדתני דבי ר' ישמעאל דבן ולא אב ואמרי במערבא ולא הראוי לקרותו אב נמי לא קשיא לר"ח דא"כ דלידי' לא משכחת כלל דינא דבן סורר דלעולם ראוי לקרותו אב דר"ח יפרש תדבר בן ולא אב כשהוליד בפועל ולא כדאמרי במערבא בראוי