דבר אברהם - ג ז

וא"כ אם הכניס תחילה המחתה בשמאל והכף בימין אי אמרת שהפסול הוא רק מצד המחתה הנה בכניסתו השני' יחזור ויכניס רק המחתה בימין ואי אמרת שהפסול הוא גם מצד הכף ששינה לימין צריך להכניס שתיהן מחדש המחתה בימין והכף בשמאל ולכאורה נראה פשוט דשניהם מעכבים [ועוד דבחפינה גופא שנעשית בשתי ידיו הוי עבודה גם בשמאל יעוי' בסוגיא דיומא ובתו"י (דף מ"ז ע"א ד"ה שלא) ויש להאריך בזה ואכ"מ] הלכך טומאה בציבור אפילו למ"ד הותרה עון שדחיתיו הוא היינו שהתרתיו, כלומר שראוי הי' להיות עון גם בציבור אלא שהתרתיו, שהרי אין מצוה לכתחילה בטמאין, משא"כ שמאל ביוה"כ דהכשרו בכך לא שייך לומר שהותר בשביל שא"א אלא שיש מצוה לכתחילה לעשות כן ואינו עון שדחיתיו, ושפיר משני אביי. ולכן לפי ההו"א דשמעתין דלבן בתירא כל שיש לו הכשר קיל ויחזיר ויחזור ויקמוץ הו"א דוקא שמאל שמצותו בכך אבל שאר פסולין וטמא בכלל לא לפי שאין מצוה לעשות בטמאין. ולפי"ז מזר שהותר מכללו בבמה נמי ליכא למיפרך מידי דמ"מ אין מצותו בזר ומותר נמי בכהנים. [ואף שאין נגדי שרת בבמה וממילא אסור ללובשם משום כלאים והוי מחוסר בגדים ואינו כהן כדקיי"ל אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם, כבר הכרחתי בספרי ח"ב (סי' כ"ב אות ד') דאין זה שייך אלא בעבודה דבעיא בגדים וכשאינו לובשם הוי כזר אבל במידי דלא בעי לבישת בגדים דין כהונה עליו אפי' בלא בגדים, וה"נ בבמה.) ולכן פירש רש"י דנילף מזר בבמה קודם שנתקדש אהרן שהיתה העבודה לכתחילה דוקא בבכורות זרים והוי דומיא דשמאל ביוה"כ. והא דפריך הש"ס זר נמי אשכחן לי' הכשרא בשחיטה אע"ג דשחיטה נמי אין מצותה דוקא בזר ואפשר לה גם בכהן, י"ל משום דמצות שחיטת קדשים היא על הבעלים דוקא וכשאחר שוחט הוי רק מתורת שליחות כדילפינן בקידושין ר"פ האיש מקדש שליחות משחיטת הפסח, עיי' במקנה שם והארכתי בזה במק"א, וא"כ בקרבן של זר הוי מצות שחיטה בעיקרה נמי בזר דוקא אלא ששלוחו כמותו. ולפיכך גם בסוגיא דזבחים דף ס"ח דחשיב רב רק שמאל ולילה לאית להו הכשרא ושאר הפסולין לא ואפילו הני דחזו לעבודת ציבור כדפירש"י בזר דה"ה לכל הפסולין וכדמוכח מדאמרינן בתר הכי אלא לרב כל לאתויי מאי לאו לאתויי שמאל ולילה כו' ולא משני לאתויי פסולין דחזו לעבודת ציבור, ומזה נראה דשמאל ולילה שאני מטמא משום דעיקר מצותן בכך [ואיברים ופדרים נמי אע"ג דמצי לאקרובי גם ביום ואמרינן בהו חביבה מצוה בשעתה, מ"מ השתא מיהא אחרי שעבר היום מנותן לכתחילה בלילה ומקרא מלא הוא היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה, עיי' מנחות כ"ו], א"כ ליכא למיפרך חזר בבמה שאין מצותה בזר דוקא, ולכן פירש רש"י בנוסח הכת"י גם הכא מזר בזמן שהיתה העבודה בבכורות וכמש"ל. ואף כי דחוקים הדברים במקצת בכ"ז לחומר הנושא לא נמנעתי מהם

אח"ז מצאתי בצ"ק שכתב נמי דכוונת רש"י דצריך שיהא דומיא דשמאל היינו דוקא שמאל דא"א בימין שהמחתה בימין וה"ה זר הכשירא גמי דוקא בזר והיינו קודם שנתקדש אהרן והיינו ממש כעין שכתבנו ודידן עדיפא עוד

ח) עכ"פ מן האמור מבואר דמעולם לא היתה שי' רש"י ז"ל בשום מקום דאין הזר כשר בבמה אלא קודם שנתקדש אהרן, וא"כ מה שכתב בזבחים ט"ז דזר בבמה לא מיקרי הותר מכללו משום שלא נאסר שם מעולם אין רצונו על קודם הקמת המשכן וליכא לתרוצי כנ"ל, והדרא קושית התוס' דליוצא קרי הש"ס הותר מכללו בבמה אע"ג דלא נאסר שם מעולם וכן מה שהקשינו עליו מחלב ואינך

ענף ג'

ט) והנראה לי לומר דאפשר דכוונה אחרת בדבריו, ולזה נקדים קושיא גדולה אחת בדברי רש"י ז"ל ושיטת הרמב"ם ז"ל החמורה

דהנה בזבחים (דף קי"ב ע"ב) תנן היוצק והפותת הבולל והמולח והמניף והמגיש והמסדר את השולחן והמטיב את הגרות והקומץ והמקבל דמים בחוץ פטור ואין בהם משום זרות ולא משום טומאה כ', ופירש"י אין בהן משום זרות חיוב מיתה כו' הואיל ויש אחריהן עבודה אין זר חייב עלי' מיתה כדאמרינן בפ' בראשונה יומא (דף כד.) עבודת מתנה ולא עבודת סילוק עבודה תמה ולא עבודה שיש אחריה עבודה, ולא משום טומאה כהן טמא ששימש דאזהרת זרות ושימוש בטומאה מחד קרא נפקי מוינזרו ולא יחללו בכל הזבחים תנינא (לעיל יז.) מאי דמחייב אזרות מחייב אשימוש טומאה עכ"ל, והוא תמוה טובא דבזבחים רפ"ב אמרינן זר מנלן דתני לוי דבר אל אהרן ואל בניו לאמר ויסרו מקדשי בני ישראל וגו' בני ישראל למעוטי מאי כו' אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו, דבי ר' ישמעאל תנא אתיא בק"ו מבעל מום כו' אף אני אביא זר שמוזהר ואם עבד חילל מנלן דמוזהר אי מוינזרו חילול בגופי' כתיב בי' אלא מוזר לא יקרב אליכם, הרי דתנא דבי ר' ישמעאל לא נפקא לי' אזהרת זר מויסרו אלא מוזר לא יקרב אליכם, וכ"ה בספרי (פ' קרח) והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם, וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פ"ט מביאת מקדש הלכה א') ובס' המנות (ל"ת עד)