דבר אברהם - ג סו

והנה על דרב אסי אפסר לומר דיסבור דרבנן לא מודו לר"א אף בקידושין והוי פלוגתא ויסבור רב אשי דבפלוגתא לא מיירי רב או יסבור דבקדושין אף ר"א מודה דלא מהני כמידבעיא לן התם בגיטין או יאמר דפלוגתא דתנאי היא לקמן דף ט"ו ע"א הכיר בה ולא הכיר בה איכא בינייהו עיי"ש. אבל לרב דלא מצינו מאן דפליג עליה תקשי להני אמוראי דסברי דאיירי רב בפלוגתא ליתני להא ובדאמר חוץ או לר' אבא דמספקא ליה אי פליגי רבנן עלי' דר"א בקדושין לפשוט מהא ותירוץ התוס' לא שייך כאן, כמובן

וקצת יש ליישב דבהא דרב דצרת סוטה אסורה מ"ט טומאה כתיב בה כעריות כו' לקמן י"א ע"א נתלבטו הראשונים ז"ל דסוגיא זו סותרת לסוגיא דסוטה דף ה' ע"ב אמאי תתייבם נמי יבומי אר"י אמר קרא ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר לאיש אחר ולא ליבם וכתבו התוס' יבמות דף י"א ע"א ד"ה צרת סוטה דדוקא גבי סוטה ודאי כתיב טומאה ואינה עולה אף לחליצה כערוה אבל בסוטה ספק לא כתיב אלא שעשאה הכתוב כודאי לחומרא ולא לקולא ולהכי חולצת ולהכי תמהו אמאי דאמרינן בסוגיא דסוטה ותתייבם גמי יבומי ויש ליישב דאה"נ דהוה מצי לשנויי דלחומרא עשאה הכתוב כסוטה ודאי ולהכי לא תתייבם לחומרא אלא דקושטא קאמר מקרא לאחר ולא ליבם דנ"מ טובא בינייהו דאלו לטעמא דלחומרא הוי כודאי אם נתיבמה תיבעי גם גט דלקולא נשארה ספק ומקרא דלא ליבם עקרה תורת יבום כל עיקר ולא בעיא גט. והנה התוס' סוטה שם ד"ה לאחר [קמא] הוכיחו מהא דערכין דף כ"ה ע"ב דטעמא דכתב רחמנא איש הא לאו הכי הו"א דאם מכר לאחיו לאו אחר הוא ולפי"ז אמינא דגם הכא המיעוט הוא לאחר ולא לאחין בין במקום יבום בין שלא במקום יבום. אלא דמכיון דשלא במקום יבום אין נ"מ דביכו"בכ אסורה משום אשת אח וממילא נוגע זה רק ליבם והא דלא ליבם לאו פירושא דנעקרה תורת יבום אלא דקיימא בלאו הבא מכלל עשה דהוי עשה ולמסקנא קיימא דרשה דרב גידל דיש לך אחרת שעולה לחליצה ואינה עולה ליבום להלן (דף כ' ע"א) לאיסורי עשה ובסוטה ודאית דהוה כערוה אינה עולה לחליצה

ולפי"ז נמצא דאף זה שאמר עליו חוץ אף דלגביה לא הוה אשת אח ולאו יבם הוא מ"מ י"ל דלאו אחר הוא וקאי באיסור עשה ר"ל אף דאיסור אישות של אחיו ליכא לגבי' מ"מ איסור שהי' רובץ על המת מצד סוטה (בין סוטה ודאי ובין סוטה ספק שעשאה הכתוב כודאי לחומרא) דאיסור זה אינו מקושר עם ענין החוץ שלאחיו ודי לזה במה שהי' האישות שלו לגבי הבועל איסור זה גורם לאחיו שאינו אחר למיקם עלי' בעשה ויסברו דאי דאסורא לא קתני ואינה בצרת צרה, ודוחק

ויש להעיר מהא דלהלן (דף צ"ב ע"ב) אמר רב גידל ארחב"י אמר רב יבמה קדושין אין בה נשואין יש בה כו' ואיב"א מאי נשואין יש בה בזנות כדרב המנונא דא"ר המנונא שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה ונראה שכדין סוטה הוא לכל פרטיה וא"כ לרב דאמר סוטה טומאה כתוב בה כערוה מכיון שזנתה ונטמאה צריכה למפקע זיקה כמבואר להלן (דף ח' ע"א) כי איצטריך עליה היכא דנשא מת ומת ואח"כ נשא חי וא"כ קשה מדתנן בסוטה (דף י"א ע"א) אמן שלא שטיתי ארוסה ונשואה ושומרת יבם והרי אם זנתה בעודה שומרת יבם פקעה זיקה לרב וקיימא באשת אח וממילא אינה אשתו מכניסתו דלא תפסי בה קדושין ואין כאן עיקר שבועה וממה יגלגל והרי ממ"נ הוא אם לא זינתה למה נשביענה ואם זינתה הרי לאו אשתו היא ואינה חייבת עיקר השבועה ואין לנו ממה לגלגל וצ"ע. ועיין בתשובות רע"א סי' ר"ו ונזכרתי שש"ב רבנו הגאון מאוה"ג מוהרח"ס זצ"ל העיר על דברי התוס' ב"מ צ"ז ע"א ד"ה ביום אם יש גלגול שבועה באופן זה שלבד החיובי של טענת הגלגול אין מקום לעיקר השבועה

ג) דף ח' ע"ב תוד"ה כל היכא דאיכא תרין לקוחין כו'. ועוד תימא דהשתא ליכא בצרת ערוה כרת וא"כ תיבעי חליצה כמו חייבי עשה וכו'. לא נתבאר למה לא תהא בה כרת והרי כיון דכתיב ולקחה למעוטי היכא דליכא לקוחין לכל חדא מתרווייהו ממילא לית בה דיני יבום ונשארה בכריתות דאשת אח ועד כאן לא מרבינן חייבי עשה לחליצה אלא חייבי עשה מד"א ולא היכא דמיעט קרא מיבום בלשון עשה. ולהדיא מבואר בתוס' להלן דף י' ע"ב ד"ה איהו הוא דקאי בלא יבנה דמשו"ה החולץ אינו אלא בלאו משום דאייתר קרא לנתקה מכרת ללאו אבל היכא דלא אייתר נשאר בחיוב הכרת וכן בדף מ"ד ע"א דפריך וניבם לחדא ונחלוץ לחדא ומשני כל שאינו עולה ליבום אין עולה לחליצה והתם נמי אפקעה קרא בלשון עשה בית אחד הוא בונה. כמו"כ בתירוצם דחייבי עשה איתרבו לחליצה ואית בהו זיקה קצת הוי בכלל ולקחה וא"כ צרת ערוה ע"כ לא בעיא חליצה דאי בעיא הוי בכלל ולקחה, לא מבואר אמאי לא תיסגי במאי דהערוה לחודה אינה בכלל ולקחה ולהכי לית כאן דין יבום. ויש ליישב אבל הדוחק מבואר

ובתירוצם בסוה"ד דולקחה משמע לשון תפיסת קדושין הלכך חייבי עשה דתפסי בהו קידושין הוו בכלל ולקחה נמי יש לדקדק על מה שכתבו בדף י' ע"א ד"ה לעולם וז"ל וא"ת ליתני א"א שפוטרת צרתה כגון דאמר לה הרי זה גיטך ע"מ שלא תנשאי לפלוני וכו' ולמאן דנפקא ליה מאחות אשה ניחא דל"ד הך לאחות אשה דע"מ שלא תנשאי שריא לי' בזנות וע"מ שלא תבעלי לי' יכולה היא להתקדש לו ומיהו למאן דנפקא לי' מולקחה כל היכא דאיכא תרי לקוחין קשה, ומשמע דאף בע"מ שלא תבעלי דמותר בקדושין לא ניחא אלא למאן דמפקא מאחות אשה ולא למאן דמפקה מולקחה ולפמ"ש הכא דולקחה משמע תפיסת קדושין הרי שפיר ניחא דהכי גמי בע"מ שלא תבעלי כיון דתפסי