דבר אברהם - ג סב

הוא מ"מ כשהגדיל יכול למחות כמבואר בכתובות (דף י"א ע"א) גבי גר קטן שמטבילין אותו על דעת ב"ד ואז הקידושין בטלין למפרע והנה הא דממעטינן אשת קטן היינו דוקא כל זמן שעדיין הוא קטן, אבל מכיון שהגדיל אף שנשאה כשהוא קטן חייבין עליה כיון דתפסו בה הייעוד או הייבום לרב אשי ולר"י ברזילי הקידושין) וא"כ א"ש דכיון דיכול למחות א"א להתחייב עליה דהוי התראת ספק והש"ס בעי לאוקמי ככו"ע וא"כ למה לי מיעוטא הא בלא"ה אין חייבין. איברא איכא למידחי דנ"מ לענין קי"ל בדרבה מיניה דאם נתמעט מקרא מתחייב ממון ואי משום התראת ספק פטורין מדחזקי' כחייבי מיתות שוגגין כו', אבל מ"מ עיקרא דקרא לאו להכי אתא

ובסוף דברי הא"מ אני תמה, דמסיק לתרץ קושית המהרי"ט שאם היה מיעוט לאשת קטן ע"י זיכוי שאינה במיתה היו תופסין בה קידושי אחרים וא"כ לא הוה לי' זכות ולא היה קונה אותה כלל ונמצא דאין אישות לקטן, אבל למסקנא דממעט יבם קטן אבל ע"י זיכוי חייבין עליה מיתה ואין קידושי אחרים תופסין בה שוב הוה ליה זכות ושפיר זכין לקטן. ואני תמה אטו במיעוטא יבם כתיבא או זיכוי כתיבא אשת איש כתיבא וממעטינן אשת קטן א"כ בכל גווני דאיכא אשת קטן נתמעט וממילא נתמעט גם ע"י זיכוי אלו היה אפשר. אך לדעת התוס' שם יש לדחות קצת וגם זה אינו עולה יפה כמבואר למעיין ואין להאריך

סימן ט

לחכם אחד

ע"ד מה שהעיר מע"כ ביבמות (דף כ' ע"א) איסור קדושה חולצת ולא מתייבמת כו' אלמנה לכה"ג כר' בשלמא מן הנשואין כו' אלא מן האירוסין ל"ת גרידא הוא יבא עשה וידחה ל"ת, וכתבו התוס' הקשה ריב"א דכיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה האיך תתייבם דבביאה ראשונה ליכא הקמת שם וביאה שני' אסורה לי' כדקאמר לקמן כו'. והקשה מע"כ כיון דסבר הריב"א דעיקר המצוה הוא הקמת שם א"כ גם ביאה שנייה תהא מצוה אצל כה"ג ותשתרי, הנה מצאתי להרי"מ בחי' ליבמות שעמד על זה וביאר דברי הריב"א ליישבם ממה שדחו דבריו בתוס' וז"ל ואור"י דלק"מ דלא בעינן שתהא הביאה ראויה להקמת שם אלא שהיבמה והיבם יהיו ראויין להקמת שם ולא ממעטינן אלא אילונית וסריס שאינן ראויין להוליד לעולם אבל ביאה שאינה יכולה להתעבר בה לא ממעטי כיון שהאשה או היבם ראוין לבסוף להוליד וכו' ובפ' הבא על יבמתו נמי מרבינן דנקנית בביאה שלא כדרכה והעראה אע"פ שאין מתעברת בה עכ"ל, וכתב הרי"מ בביאור שי' הריב"א דסבר נמי כהר"י דלא בעינן שתהא הביאה ראויה להקמת שם אלא דהיבמה והיבם יהיו ראויין לזה למעוטי סריס וכו' ומקשה דאלמנה לכה"ג שהיא מחייבי לאוין ואסורה אחר ביאה ראשונה א"כ אינם ראויים כלל להקמת שם דמה חילוק הוא בין אינם ראויים מחמת חסרון בגוף או מחמת איסור וכיון שאינם ראויים אינו קונה בביאה ראשונה כיון שאינו ראוי לביאה שנייה להקים שם. ושוב ל"ק דביאה שניי' תהא מותרת, דאיך אפשר להתיר הרי אם נימא שהיא מותרת שוב מקיים העשה בביאה ראשונה דהא ראוין להקמת שם כיון דשניי' מותרת, ושוב תהא אסורה ביאה שני' דליכא עשה דכבר נתקיימה בביאה ראשונה, זת"ד. ודבריו ז"ל קשים דאיך אפשר לומר שהריב"א סובר דמחמת איסורא דרביץ מיקרי אינו ראוי להקמת שם כסריס דא"כ אף לחליצה לא יעלו כסריס חמה, וכ"ת דמקרא דועלתה יבמתו גמרינן דעולה לחליצה כדרב גידל וגזיה"כ הוא שלא תיפטר לגמרי, ז"א דא"כ לכה"פ לייבום לא תהא רמייא כל עיקר כסריס חמה ואנן קיי"ל בכל הני אם בעלו קנו, הרי דרמיין לייבום שלא כסריס חמה, ועוד דלא יהא אינו ראוי מחמת איסור חמור מאינו ראוי מחמת חסרון בגוף וכשם שקיי"ל דסריס בידי אדם רמייא לייבום משום שהיתה לו שעת הכושר ה"נ באיסורא והכא היתה לו שעת הכושר קודם שנתמנה לכ"ג ולמה מדמי לי' לסריס חמה, וכ"ת דסריס בידי אדם שאני דידעינן לה מסברא דרבא דא"כ אין לך אשה שכשרה ליבם שלא נעשה בעלה סריס חמה שעה אחת קודם למיתתו (ע"ט ע"ב) משא"כ באינו ראוי מחמת איסור דליכא למילף מהא, ז"א דסברא דרבא הרי ידעינן רק לשהי' המת סריס ביד"א ומנ"ל ליבם סריס ביד"א וסברה פשוטה היא לחלק ביניהם כמו שעמד ע"ז הריטב"א ז"ל בחי' והניח בצ"ע, ובע"כ צ"ל דמכיון דחזינן דהיתה לו שעת הכושר שאני ולא איכפת לן בי' ממה ששמו מחוי אמרינן דכללא הוא גם ליבם, וא"כ ה"ה אף בשעת הכושר דאיסורא. וכן תמוה גם היישוב לקושייתו דהא אם בעלו קנו, כמו שמסיים בעצמו לשי' הר"י, ואטו שי' הריב"א היא רק לההו"א ואטו בההו"א לא ידענו כלל מכל זה

לכן נראה לי בביאור הענין לשי' הר"י והריב"א. דהנה בשיט' הר"י וכל הראשונים אנו תופסים דמצות הייבום מתקיימת בביאה ראשונה שהיא ניקנית לו ואינו תלוי כלל אם ראויה היא להקמת שם או לאו דלא זו היא המ"ע. ויש לשאול א"כ למה והאיך נתמעטו סריס ואילונית מלהקים לאחיו שם ומלא ימחה שמו כיון דלא זו היא המ"ע. וצ"ל דזהו רק מעין ראוי לבילה בעינן, כלומר מדאמר קרא להקים שם ולא ימחה