דבר אברהם - ג נז

אביו כדברי ר"י הגלילי ר"ע אומר אביו ואמו קילל את שהוא חייב על אביו חייב על אמו ואת שאינו חייב על אביו אינו חייב על אמו. וקאמר שם מה פליגין בגר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יעו"ש, ולדברי הרמב"ן דצריך גירות אמאי חייב על קללת אמו וע"כ משום דעכ"פ מקצת יהדות אית בי' ולהכי חייב שפיר. אלא דמצאתי בשאלתות שאלתא קנ"ד בפ' תצא הביא מתניתין ושאר כל הנשים לא ינשאו כו' עד ג' חדשים מ"ט כו', וקחשיב תי' הש"ס משום הבחנה ומשום שמא יוציא אמו לשוק ושמא ייבם אשת אחיו מאמו כו' והוסיף עוד תירוץ אי נמי שמא יוציא עבדים לחירות ואח"כ גירסתו לפיכך גיורת שנתגיירה לא תינשא עד שיהא לה ג' חדשים בשלמא כל הנשים כדאמרן אלא גיורת מ"ט לא ומשני שמא יוציא עבדים לחירות אי נמי משום הבחנה והנה האי תירוץ שמא יוציא עבדים לחירות לא נמצא בש"ס אבל הלא גבי גר וגיורת איכא עוד חששא כמו שפי' רש"י ז"ל שמא ייבם אשת אחיו מאמו שמא מעוברת היתה בשעת גירות וכשתלד היא יסברו שבן ז' הוא ובקדושה נזרע ותחזיר ותלד בן אחריו וישא אשה וימות בלא בנים וייבם זה את אשתו דסבור שגם הוא נזרע בקדושה והרי הוא אחיו מאביו ובאמת הוא אשת אחיו מאמו כמו שהוא בברייתא יבמות נ"ז ע"ב דהורתן שלא בקדושה אפי' תאומים לא חולצין ולא מייבמין אבל חייבין משום אשת את, ואמאי לא הביא השאלתות גבי גירות האי חששא. וכנראה שהשאלתות דעתו דבאמת א"ח משום אשת אח כיון דצריך גירות כד' הרמב"ן וסוגיא דיבמות י"ל דבאמת יש לעורר נכרית מעוברת שנתגיירה והגירות מועיל לולד והא קיי"ל דהגדילו יכולין למחות ויש להסתפק איך יהי' הדין בזה דנתגיירה כשהיא מעוברת ובס' תפארת למשה יו"ד סי' קס"ת כתב דתליא אי אמרינן עובר ירך אמו אז הגירות מועיל ד"ת אליבא דכו"ע וא"י למחות כשהגדיל דהוא ואמו כחד גופא חשבינן להו אבל אי אמרינן עובר לאו ירך אמו ולאו כחד גופא חשבינן להו אז אמרינן הגדילו יכול למחות דגירותו כגר קטן שהביאתו אמו והתגייר וכ"כ הא"מ סי' ד'. ולפי"ז י"ל דדברי הרמב"ן שכ' דבעינן מילה לשם גירות הוא רק למ"ד עובר לאו ירך אמו משא"כ אי עובר ירך אמו הוא א"צ גירות עוד ואין כאן סתירה עוד מהסוגיא די"ל דזה רק למ"ד עובר ירך אמו הוא ותדע שהרי בטור תו"מ סי' ל"ג פסק הגרים אין להם קורבא אפי' שני אחים תאומים שנתגיירו מעידין זל"ז דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי ונסתפק רבנו הב"י אם היינו דוקא כשהיתה הורתו ולידתו שלא בקדושה אבל אם לידת שניהם בקדושה אעפ"י שהורתם שלא בקדושה הרי הן אחים מן האם ופסולין מדרבנן, והש"ך שם סק"ד תמה דמאי מספ"ל הא מפורש גמרא היתה הורתן שלא בקדושה ולידתן בקדושה חייבין כרת משום אשת אח מן האם והוא פשוט ומוסכם מכל הפוסקים א"כ פשיטא דפסולין מה"ת עכ"ל, ובאמת שהיא פליאה עצומה על מרן הב"י וגם הרמ"א בד"מ שתיק לי' ולפימש"כ י"ל זאת

ועפי"ד י"ל דגם השאילתות דלא הביא החששא שמא ייבם אשת אחיו מאמו רצה ליישב גם למ"ד עובר לאו ירך אמו הוא וצריך גירות לכשנולד וגר שנתגייר כקטן שנולד להכי כתב החשש שמא יוציא עבדים לחירות (וס' העמק שאלה אינו ת"י) ויש לעיין עוד בכתובות מ"ד הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה נסקלת כנערה המאורסה ישראלית ואמנם הדבר פשוט מאד דשם בנקבה ואין כאן אלא טבילה ומועיל לכו"ע

ומה שכ' עוד הדר"ג שי' דעכו"ם דאית לי' חייס בתר דידי' שדינן וצריך גירות, והכא מיירי בישראל הבא עלי' ונתגיירה דאין קרוי בנך ולא שדינן בתר דידי' הנה בעיקר הסברא כבר עמד ע"ז הגאון הנתיבות בתשובתו בחמדת שלמה אהע"ז סי' ב' שכתב לחלק בהא דצריך גירות היינו דוקא בעכו"ם דאית לי' חייס להכי הולד מתייחס אחריו משא"כ בעבד דאין לו חייס א"צ גירות, ואמנם דברי הנתיבות אינם ברורים עדיין וכבר נסתפק מרן רעק"א בהגהותיו לאו"ח סי' של"א בעכו"ם ועבד הבא על ב"י דהולד כשר דמ"מ י"ל דבתר אבוה אזלינן והולד עבד ומפלפל הרבה בזה ואנכי הארכתי בזה קצת בספרי מ"ב ח"ב להשיג ע"ד מרן. ובס' אור שמת ה' איסורי ביאה פ' ט"ו ה"ג כתב וז"ל ונראה בעיני פשוט טובא דאף אי נימא כמו שיטת התוס' דעכו"ם גמור הוא מ"מ אם בא עבד על ב"י אינו עבד דאיך שייך שיה' לרבו זכות בו במה שנזרע בישראלית וכו' וסיים בזה"ל ואיך מוחא סביל דא דעבד שיבא על ב"י יהי' הולד עבד, וגם בזה השגתי בספרי והבאתי ד' הירושלמי גיטין פ"ד ה"ד בניו מה הן היוצא בשן ועין בני' עבדים וע"כ דבא על ישראלית ומ"מ בני' עבדים ועוד העירותי מד' התו"כ פ' קדושים כ"י איש איש כו' בישראל לרבות נשים ועבדים והיינו דעבד חייב כשהעביר מזרעו למולך וע"כ כשהעביר זרעו מישראלית וע"כ דהולד מתייחס אחרי' ונקרא זרעו והוא צ"ע ובשטמ"ק ב"ק פ"ח כתב דעבד אין חייב למול את בנו והמקנה הקשה תפ"ל דאין לו בן ומה יענה לד' הספרא

י) הראשונים ז"ל טרחו אזהרה למעילה מנלן, הרמב"ם ז"ל (פ"א ממעילה ה"ג) כ' שהוא מזה שנאמר לא תוכל לאכול בשעריך וגו' ונדריך מפי השמועה למדו כו' (עיין מכות י"ז) ותמהו עליו דזהו רק לעולה ואזהרה להקב"ה מנלן, ועיין במל"מ שנתלבט בדברי הרמב"ם אלו, והראב"ד בהשגות כתב דפשוטה מזו היא בתרומת הקדשים לא תאכל, ורש"י ז"ל (מכות י"ג.) כתב הקדש שלא נפדה